המכון לטיפול זוגי לדמויות מפאנדומים

וואו, מי היה מאמין שזה כבר הפרק האחרון!

ראשית, סליחה על שלקח לי ככ הרבה זמן לעדכן. הפרק הזה לגמרי שווה את זה.

בנוסף אני רוצה להגיד לכם תודה.

זה רק הפרק הרביעי (והאחרון, כן?) וכבר יש לפאנפיק 35 מנויים! מטורף!

ועכשיו בואו נעבור לפאנפיק-

כעת, הארי וג'יני הולכים לפתור את בעיותיהם. הם יספרו על הבעיות שלהם ואנו נגלה איך המטפל הזוגי סילבסטר מנסה לעזור להם, ולכל שאר הזוגות, להשלים.

אז מה יקרה, האם כל הזוגות יחזרו להיות זוג היונים שתמיד היו זכורים לנו? או שמה המחלוקות ביניהם יגברו על האהבה?

הכול מוגש כאן לפניכם, בפרק קורע מצחוק!

עד שהגיעו לחדר של המטפל הזוגי, הארי חשב שהוא כבר ראה הכול.

בכל זאת, מה יכול להיות מוזר יותר מלגלות שאתה קוסם, להילחם נגד איש ללא אף ולהיאבק עם עכביש בגודל של גברת וויזלי?

אבל כעת, כשהגיע אל החדר של המטפל הזוגי, הוא הבין שיש לו עוד הרבה מה לראות.

הקירות היו לבנים להפליא. על הקיר השמאלי היו תלויים סכין ו...מה זה? שרביט? אז מדוע יש בו חור?

אההה, רובה! נזכר הארי. 

שנים שהוא לא ראה כזה.

על הקיר הימני היו תלויות שני כפפות ענקיות, שהארי תהה מי לובש כאלו.

הוא נזכר ביום אחד רווי דיכאון בבית הדרסלים, שבו דאדלי והדוד ורנון ישבו שניהם על הספה וצפו בקרבות שבהם מחטיפים המוגלגים אחד לשני מכות, בעזרת אותן כפפות. אבל מה שמן, זה עמד להארי על קצה הלשון...

אה, נכון, כפפות איגרוף!

מצידו, תהתה ג'יני למה יש למטפל הזוגי סכין ושרביט עם חור ושתי כפפות ענקיות על הקירות שלו, שהיו נקיים לגמרי, מה שהיווה הפתעה מצידה. בתור מי שגדלה בבית בעל תשע נפשות, היא לא הייתה יכולה שלא להתפעל מהמראה המצוחצח של הקירות.

אבל כל אלה היו כאין ואפס לעומת המטפל הזוגי.

שערו האפור-לבנבן היה די קצר, הוא היה שמנמן למדי והיה בעיניו משהו שהיה מוכר להארי. בעיניו החומות היה משהו שהקרין חביבות, גאונות ושיגעון. נכון, לא פלא שזה היה מוכר לו, הוא ראה אותו בכל פעם שהסתכל על דמבלדור.

"שלום לכם!" הרעים קולו הדי-עמוק והחביב של האיש.

"השם שלי הוא סילבסטר, החברים שלי קוראים לי רוקי והמטופלים שלי קוראים לי רמבו, אבל אתם יכולים לקרוא לי איך שבא לכם."

הזוג לא ממש ידע איך להגיב לאותו האיש, שמגוון שמותיו עמדו בתחרות אל מול דמבלדור עצמו.

"או...קיי," אמרה ג'יני בבלבול.

"מה אתם עומדים לכם, שבו, שבו!" הפציר בהם והחווה בידו על הכיסאות שמולו.

לאחר כמה שניות של שתיקה סילסטר או מה-שמו דיבר.

"כבוד גדול לי לפגוש אתכם!" אמר בהתרגשות וחיוכו התרחב.

"אתכם, כמה מהאנשים המשפיעים ביותר על עולם הקוסמים כיום!"

"כבוד גדול גם לנו, אדון...רמבו?"

"תוכל לקרוא לי סילבסטר, אדון פוטר. בכל מקרה-" סילבסטר כחכח בגרונו.

"יש לי שאלה."

עיניו נחו על הזוג.

"מהן הבעיות ביניכם?"

"להתחיל רק מהבעיות שיש במגילה שלי, או..." התחילה ג'יני.

הארי הזעיף פנים.

"אולי עדיף שתתחילי, ונמשיך משם..." 

ג'יני משכה בכתפיה.

"הבעיה הראשונה שלי עם אדון הבסתי-את-חסר-אף שפה, היא איך שהוא מבשל!"

סילבסטר גיחך.

"לא נראה לי שאני אוכל לעזור בזה..."

הארי החניק צחוק, וג'יני הסתכלה עליו בכעס.

ג'יני גלגלה עיניים.

"כוונתי היא שכשהוא מבשל, הוא מבשל כמו מוגל! הוא מתעקש לא להשתמש בשרביט ועושה הכול בידיים ובעזרת הכלים המוגלגים שלו!"

"מה הבעיות בזה?"

"שזה לוקח הרבה יותר זמן מאשר עם שרביט! הבישולים שלו לוקחים לפחות שעה וחצי, וגם אז הם יוצאים איום ונורא!"

"אוי, סליחה שאני יודע לעשות משהו בלי להשתמש בשרביט שלי!" אמר הארי ברוגז.

"יש על מה!" אמרה ג'יני והביטה בסילבסטר.

"יש לו מזל שאני לא יודעת לבשל, אחרת כבר הייתי מעיפה אותו מהמטבח והייתי מבשלת בעצמי! הילדים תמיד מחפשים תירוץ לא לבוא לארוחות בקיץ, לרוב הם הולכים לחברים שלהם רק כדי לאכול אוכל נורמלי!"

"מה?!" התפלא הארי, וג'יני הוציאה לו לשון.

"או-הו, אלבוס וג'יימס הולכים לקבל חתיכת שיחה."

"הם יכולים לקבל את האוכל שאתה מכין. תאמין לי, זה עונש יותר נורא."

 הארי חייך אליה חיוך מלא כעס.

"ובגלל זה אנחנו נשואים באושר." אמר לסילבסטר כשהחיוך המזויף עדיין על פניו.

סילבסטר הסתכל על ג'יני בחיוך משועשע.

"מהי הבעיה השנייה שלך עם אדון פוטר?"

"הבעיה השנייה שלי היא שהוא אובססיבי לגבי הלחימה כנגד כוחות האופל!" אמרה ג'יני.

"מה-" אמר הארי בקול והסתכל עליה בבלבול כועס.

"לא נכון!"

"תתפלא עד כמה!" אמרה לו ג'יני ופנתה אל סילבסטר.

"הוא כל-כך אובססיבי, עד שהוא מילכד את כל הבית מפני אויבים! מזל שאלבוס וג'יימס מגיעים הביתה רק בקיץ, אני לא יודעת מה הייתי עושה עם כל הצלקות שיכלו להיות להם!"

"אוי, נו!" אמר הארי בכעס.

"לא נראה לך שאת טיפה מגזימה??"

"תאמין לי, הייתי הכי כנה היום מזה שנים." השיבה לו, מתעלמת מגלגול העיניים שבא לאחר מכן.

"וזה רק הקצה של הקרחון!" אמרה לסילבסטר.

"הוא מכריח את כל הילדים להקשיב לחוקים הזויים-הוא לא מסכים להם לצאת מהבית אחרי שמונה, לא נותן להם להיפגש עם אנשים שהוא לא מכיר, ועוד כל-כך הרבה!

"המשקפופר הזה גם לא פותח לנו את הדלת כשאנחנו רוצים להיכנס אלא אם כן אנחנו מזדהים! כשהייתי בדרך לעבודה ואז נזכרתי ששכחתי אצל הארי משהו חשוב לכתבה שאני עובדת עליה, הוא שאל אותי איזה פרט שלא זכרתי, והתעכבתי ככה חצי שעה! כמעט פיטרו אותי על זה!"

"אוי, נו באמת!" אמר הארי.

"לא באמת היו מפטרים אותך!"

"זה שאני נשואה לאדון הורקרוקס לא אומר שלא יכולים לפטר אותי על זה שאני לא עושה את עבודתי כראוי!" ביטלה אותו ג'יני והמשיכה.

"הוא גם עושה לילדים מבחנים בכתב על הנושא הזה!" אמרה ג'יני בכעס.

"בזמן שכל שאר הילדים נחים בקיץ, הילדים שלי מתבקשים לדעת איך להרחיק חייז"לים!

"הוא גם עשה להם 'שיעור' שבו הם התמודדו אל מול בוגראט!" אמרה ג'יני בכעס.

"לילי לא יכלה לישון בגלל מה שהבוגראט הראה לה!"

"אבל זה לא פייר!" הגן הארי.

"מאיפה הייתי אמור לדעת שהפחד הכי גדול שלה הוא דובוני גומי?"

ג'יני התעלמה ממנו.

"וזה לא הכול, הוא גם לימד אותם מלא כשפי הגנה והתקפה מטורפים-אתה יודע שהמנהלת יצרה איתי קשר כדי להגיד לי שג'יימס הטיל קללת עטלפי-נזלת מתקדמת על סטיבן רייט המסכן?"

"בזה הוא ירש את הכישרון של אמא שלהם..." מילמל הארי ברוגז.

"וזו הקללה הכי פחות גרועה שהם מכירים!" אמרה ג'יני בכעס.

"אני דואג להם!" החזיר הארי.

"אז אני מבינה שאצלך הגבול בין 'לדאוג' ל-'לאמלל' הוא דק מאוד." קינטרה אותו ג'יני.

"ילד צלקת."

"סליחה?"

"מה?"

"איך כינית אותי?"

"מה? בשום דבר, שום דבר..." אמרה ג'יני ברוגע.

"הילד שמירר לנו את החיים."

"לא, ואת!" אמר הארי בכעס.

"ג'ינג'ית מעצבנת!"

"משקפופר מטומטם!"

"מעריצה נדבקת!"

"יתום  גאוותן!"

"שוטרת טיפשה?" ניסה לתרום סילבסטר את כינויו הגס.

"אה?"

"לא משנה-" אמר סילבסטר.

הוא הביט בשעון שעל ידו.

"אוי, עוד מעט נגמר לנו הזמן!" אמר והסתכל על השניים.

"הארי, לצערי לא יהיה לי זמן להתפנות ולהקשיב גם אל התלונות שלך."

"מה-"

"אבל-"

סילבסטר נופף בידו.

הוא לקח את הרמקול שלו והודיע, "כל הזוגות לחדר שלי, בבקשה."

"מה?" אמרה ג'יני.

הדלת נפתחה, וכל ששת האנשים האחרים שהיו בחוץ נכנסו לחדר.

"מה קורה פה?" מלמל מישהו עם שיער בלונדי בעוד שהוא אוכל לחם כאילו חייו תלויים בזה.

"למה כולנו פה?" תבעה מי שעמדה לידו, עיניה האפורות הפחידו את הארי עד מוות.

הזוגות החלו לשוחח ביניהם, עד שסילבסטר נאלץ להגביר את קולו כדי לעמוד ברעש.

"הקשיבו לי!" הוא קרא ובחן את כל האנשים במבטו.

"כל הזמן הזה אני הקשבתי לכם בזמן שסיפרתם לי על בעיותיכם, ואני חושב שמצאתי פתרון אחד שיכול לעבוד. אם כן, מי שאני אומר את שמו, שיגש אליי בבקשה."

"פרסי וג'יני."

ליד ג'יני נעמד בחור עם שיער שחור ועיניים ירוקות שהזכירו לה את של הארי.

"תעמדו שם, בבקשה." אמר והחווה לצד אחד של החדר.

הוא כחכח בגרונו והמשיך.

"ג'ון וקטניס." אמר.

איש בלונדיני והאישה המפחידה הלכו אל סילבסטר.

"אנא עמדו שם." אמר והחווה להם על פינה אחרת של החדר.

מה קורה כאן? תהה הארי בעוד גם האנשים האלו הולכים לפינה אחרת של החדר.

"שרה ופיטה." 

שני האנשים הבלונדינים באו אליו, והוא אמר גם להם לאחת מקצוות המקום.

"אנבת' והארי."

הצוות האחרון.

הארי הלך ונעמד לצד אישה בלונדינית עם עיניים אפורות.

"עכשיו אתה מתכוון לספר לנו מה הולך פה?" דרשה הנערה ששמה היה כנראה שרה, אם הארי זכר נכון.

סילבסטר בחן במבטו את האנשים.

"מה שאני מבקש מכם לעשות יהיה די קיצוני, אך זה יהיה ליום אחד, ותאמינו לי שזה הטיפול היחיד שיעבוד."

עיניו השתהו עליהם שוב לפני שהמשיך לדבר.

"אני מבקש מכם, מכל אחד מכם, שינסה להעביר יום אחד עם מי שצוות לו כבן זוג, כמו תחליף ליום אחד לבן הזוג הקודם שלו."

"מה?"

"מה זאת אומרת?"

"למה שנעשה את זה?"

"יש לך פה אוכל?"

סילבסטר נאנח.

"זה רק ליום אחד, אוקיי? זה כל מה שאני מבקש. אני רוצה שמחר, בשעה הזו, כולכם תבואו לחדר הזה לאחר שניסיתם להעביר יום שלם עם הבן-אדם השני בתור בן זוגכם. אין לכם מה להפסיד." מבטו החביב של סילבסטר עקב אחרי כל אחד מהזוגות.

"טוב ויפה." אמר.

"אם כך, לכו מפה. לכלכתם לי את כל החדר."

***

פרסי חשב שהוא כבר מכיר את כל סוגי המפלצות.

אבל הוא מעולם לא התמודד אל מול מפלצת כזו.

קטניס תמיד חשבה שלנשיא סנואו יש בעיות.

אך את האיש עם הבעיות הללו היא מעולם לא הכירה.

שרה ראתה הרבה דברים מוזרים בחייה.

אך שום דבר לא היה מוזר כמו האיש הזה.

הארי חשב שהוא ראה כבר הכול.

אך את הדבר המפחיד הזה הוא כבר לא ראה.

***

"זה זה?" תהה פרסי בקול כאשר הוא וג'יני עמדו אל מול דלתותיו של המכון.

"נו, באמת!" נזפה בו ג'יני.

"תלמד לקרוא! אני לא למדתי אנגלית אף פעם ואני עדיין יודעת לקרוא טוב יותר ממך!"

"יש לי דיסלקציה!"

"הייתי מצפה ממך לקרוא אפילו מילה אחת!"

"אל תרדי עליי, בגללך אנחנו מאחרים! פשוט...בואי ניכנס, טוב?"

הזוג נכנס אל חדר ההמתנה, שם חיכו שאר הזוגות. למרות שהם לא ישבו כמו שסילבסטר חילק אותם, אלא כמו שבאו מלכתחילה.

"פרסי!" קראה אנבת' וניגשה אליו.

"הו, תודה לאלים!" אמרה וחיבקה אותו בחוזקה.

"ג'יני!" קרא הארי לעבר אשתו, רץ אליה וחיבק אותה גם כן.

"סוף סוף באת! זה היה כזה סיוט!"

"גם לי..." הודתה ג'יני.

"לפחות אתה יודע לקרוא...האיש הזה היה דיסלקט!" מילמלה.

אנבת' שמעה אותה, אך המשיכה לחבק בפרסי.

"הוא הדיסלקט שלי."

***

"טוב, חברים," אמר סילבסטר כאשר התכנסו כל הזוגות בחדרו.

"איך הייתה השהות עם בני הזוג החדשים שלכם?"

"זוועה!" צעקה שרה.

"איך אפשר להתקיים רק מלחם?!"

"כנ"ל לאוכל כחול!" אמרה ג'יני ושיגרה מבט כועס לעבר פרסי.

"וחיות בר!" צעק ג'ון.

"לפחות אני לא גומרת את כל המים החמים במקלחת!" החזירה לו קטניס.

"הוא כל הזמן טוחן לחם!" צרחה שרה.

"טוב, טוב, הבנתי..." אמר סילבסטר.

"מהי מסקנתכם לגבי החוויה?"

"שיש דברים יותר גרועים משירים ישראלים." אמרה אנבת' וצחקה.

"שקנאה לעומת חיצים נראית כמו ברכה!" השיב ג'ון.

"ולדאוג לילדים שלך זה לא הדבר הכי נורא בעולם." אמרה ג'יני והסתכלה בחיבה על הארי.

"שלחם הוא מאכל השטן!" אמרה שרה וטמנה את פניה בחזהו של ג'ון.

"כל הזמן לחם! כל הזמן!!"

אנבת' חייכה חיוך רגוע.

"נראה לי שכולנו הבנו שלמרות שבני הזוג שלנו לא מושלמים, היה יכול להיות עוד יותר גרוע. והעובדה הזו איכשהו גורמת לנו לאהוב את בני הזוג שלנו אפילו עוד יותר."

כמה הנהנו.

"תודה, סילבסטר." אמרה שרה.

עוד כמה מילמלו, "תודה."

סילבסטר חייך, כמעט מתפוצץ מגאווה עצמית.

"שמח שעזרתי. עכשיו תצאו, כדי שאוכל לנקות פה."

***

פרסי ואנבת' היו בדרך ליציאה בעודם מחזיקים ידיים.

כל שאר הזוגות הלכו לידם, מדברים. 

פרסי הביט אחורה וראה את סילבסטר הזקן מסתכל עליהם בשמחה.

היה משהו מוכר בשערו האפור, בעיניו...

"היי, אני מכיר אותך!" אמר פרסי לרוקי.

"אתה-"

"לא, אתה לא מכיר אותי!" נחפז סילבסטר ודחף אותם ליציאה.

"היו שלום, ואם תצטרכו עוד עזרה, התקשרו אליי!" אמר וסגר בפניהם את דלתות המכון.

הם יצאו מדלתות המכון, ועמדו כצעד ליד הדלתות, בחוץ.

"טוב, ביי." אמר פרסי לשאר האנשים הטובים והמוזרים.

"ביי," אמרה גם אנבת' להם, והשאר החזירו בנפנופים או בקריאות "ביי" משלהם.

וכך, הלכו כל אחד מהזוגות, שלובי זרועות, כל אחד לדרכו.

ואיפה סילבסטר?

הזקן החביב חזר לשבת במקומו שבחדרו, מלא שמחה.

"עוד זוגות השלימו," אמר בחיוך והתעסק בדפיו.

עיניו פנו אל אמצע החדר.

"אתה מוכן להפסיק לכתוב את מה שאני עושה, בבקשה? זה ממש לא מנומס ומפריע לי בעבודה. כל היום אני שומע את הקול הקטן והמעצבן שלך כותב!"

רגע, מה?

"כן, אני מתכוון אליך, כותב מעצבן! תסגור את המקלדת!"

אתה...אתה יכול לשמוע אותי?

סילבסטר מגלגל את עיניו.

"כמובן שאני יכול לשמוע אותך! עכשיו תפסיק לתאר את מה שאני עושה או שאטפל בך בעצמי!"

וואו, חכה שנייה. מה? למה שאפסיק?

"אני נותן לך שלוש שניות." עיניו בוחנות אותי.

מה לעזאזל?

אדון רוקי, אני באמת שלא רוצה להפריע-

"אחת."

הוא מתחיל לספור. 

אוי לא, אוי לא אוי לא. מה אני עושה?

"אתה אמור להפסיק לכתוב עליי, נער מעצבן!" הוא אומר ומבטו הופך משועשע מעט.

"שתיים-"

לא, רגע, בבקשה! אני לא יכול להפסיק לכתוב-

"שלוש!" 

הוא...מה הוא עושה? נוקש באצבעותיו?

אוי, לא...

אני לא מרגיש כל-כך טוב...

לא...

לאאאאאאאאאאאאאאא

היי, פססס.

יש לי פה נ"ב בשבילכם:

האם אהבתם את הפרק?

האם הוא סיפק אתכם? 

ומה דעתכם על הפאנפיק?

הפרק הקודם