מלכת הנחשים

הלנה נגסה בעוד תות, והומר הביט בה בצורה שגרמה לגאווין לא להרגיש בנוח.

"אדונילי! גברתילי! אדונילי!", קולה הצווחני של גמדית הבית, ליצי, הדהד ברחבי האולם הגדול.

"אדונילי ראשי קורא לכם! התלמידים החדשים הגיעו להוגוורטס!", היא אמרה וקפצה במקום מהתרגשות, ואז רצה חזרה אל מחוץ לאולם.

שלושתם קמו במהירות ורצו בעידון לכיוון הכניסה, בעוד שאר התלמידים רצים אחריהם כדי לראות מה קורה.

"או! נהדר!", הלגה הפלפאף קראה והדביקה נשיקת "דודה" על לחיו של הומר.

האחים הביטו בהערצה בהוריהם בזמן שסוסים לבנים מתקדמים לכיוונם.

"איך יש להם סוסים? הם לא באו מעבר לים?", הלנה שאלה אבל רוונה השתיקה אותה, "הם בטח סחרו אותם. עכשיו הלנה, תשתקי! ותדברי רק כשפונים אליך!".

הלנה הנרגזת החמיצה את פנייה ופנתה אל הצמד המוזר על הסוסים.

"שלום! וברוכים הבאים לבית הספר הוגוורטס לכישוף וקוסמות!", קרא גודריק בקול גדול והחווה בידו על המדשאות.

הצמד ירד מן הסוסים, ולפניהם נגלו, אממ, ובכן, שני אנשים מאוד יפים.

הנערה היתה גבוהה. עינייה היו ירוקות בוהקות, ושיערה היה שחור משחור. שפתייה דקות ואלגנטיות, ועל גופה הרזה הונחה שמלה צרה ומעט דוחה.

והנער היה יפה תואר. שיערו השחור היה מבולגן באופן אסתטי, עיניו היו כחולות עמוקות, ושפתיו היו מלאות.

"היי, אני סמנת'יה טרז'ר", הנערה אמרה והושיטה את ידה.

"ואני האריסון..", הוא אמר והתלבט, "לאבגוד. כן, האריסון לאבגוד", האריסון הוסיף וחייך חיוך מתוק.

גאווין בהה בשניהם. משהו איתם לא היה בסדר. השיער של סמנת'יה היה נראה מזוייף, כך גם החיוך של האריסון.

כשהלנה לחצה את ידה של סמנת'יה, היא גררה אותה פנימה, ללא מגע עם גאווין. קצת מעליב.

"אז, סמנת'יה," הלנה פתחה ואמרה, "מאיפה את והאריסון באתם? אתם זוג? אני יכולה לקרוא לך סאם?", הוסיפה וחייכה.

סמנת'יה נאנחה, "מעבר לים, לא, ולא מומלץ", ענתה, חייכה חיוך מתוק והלכה.

"לא, רגע! חכי!", הלנה קראה ורצה אחריה, "את לא מבינה, אני הבן אדם הכי מקובל פה, אם את רוצה לשרוד בחודשיים האלה, תידבקי אליי", היא אמרה מתנשפת.

אני לא מי שצריכה לשרוד כאן, סמנת'יה אמרה לעצמה. "טוב, אני מניחה שאני אסתובב איתך", היא גילגלה עיניים והלנה קפצה במקום מהתרגשות.

"אז את הולכת איתי לבית רייבנקלו!", הלנה התרגשה. סמנת'יה התחלחלה למשמע המילה.

"אממ", סמנת'יה קטעה את ההתרגשות, "איזה בתים אחרים יש?", היא שאלה בלחץ.

"ובכן, יש את בית הפלפאף, שבו החבר שלי, הומר, נמצא", קיא עמד כמעט בגרונה של סמנת'יה.

"ויש את בית גריפינדור, שבו אחי, גאווין, נמצא, אבל הבית ההבית הזה דורש שתהיה אמיץ, או משהו כזה", הצבע כבר ירד מפניה.

"ויש את הבית הקטן, אף אחד לא רוצה ללכת אליו: בית סלית'רין", הלנה אמרה בגועל, "צריך להיות טהורי דם לגמרי כדי להתקבל. אני לא ממליצה לך ללכת לשם, פגשתי את סאלאזר פעם אחת: הוא מרושע ומשוגע. ושמעתי שהוא ברח לאיזו ארץ אחרת, מזל!", הקלה התפשטה בגופה אך גם כעס.

"איך את אמורה לדעת שהוא מרושע? אולי העקרונות שלו פשוט אחרים משלכם", סמנת'יה הוציאה את הכעס בצורה הכי שקטה שעלתה בראשה.

אבא שלה הוא לא מרושע! הוא פשוט חושב אחרת.

"אני חושבת שאתמוך במיעוט, ואלך לסלית'רין", סמנת'יה הוסיפה.

"אויש, מתוקה, את לא יודעת כלום על הוגוורטס, הא? יש לנו את מצנפת המיון! היא תמיין אותך ואת האריסון!", הלנה אמרה וצחקה.

סמנת'יה גילגלה עיניים והוציאה אוויר. "אני מרשה לך לקרוא לי סאם".

"רק קודם נחליף לך בגדים".

הומר הפציץ את האריסון בשאלות.

"אז, אתה וסמנת'יה, כאילו, ביחד? מאיזו משפחה עשירה באת? יש לך בנות חתיכות בעיר?", הוא שאל וגיחך בטמטום בשאלה האחרונה.

האריסון היסס לפני שענה,"כן, אני וסמנת'יה זוג", הוא שיקר במצח נחושה. הם אפילו לא קרובים ללהיות זוג. הוא המשרת שלה, וזה הכל. הוא רק משרת את המלכה היפה והנפלאה שלו.

"אוווווו", הומר המשיך לגחך ודחף את מרפקו בצלעותיו של גאווין השקט.

לגאווין לא ממש היה אכפת. הוא רק רצה לחזור למועדון תלמידי גריפינדור. יש מסיבה.

ואז עלה בראשו רעיון. "האריסון, שמע, יש מסיבה היום בבית גריפינדור, רוצה לבוא אתה וסמנת'יה?", הוא אמר וניצוץ נדלק בעיניו של האריסון.

"כן כן כן כן כן!", הוא התלהב, "אני אלך לשאול את סאם!", הוא הוסיף ורץ לכיוון הטירה.

הומר עצר לרגע ושאל, "מי זה סאם?".

"מלכתי", האריסון השתחווה בפני סמנת'יה בסתר.

"הארס שתוק", היא גילגלה עיניים, "מה כזה דחוף?".

"גאווין גריפינדור הזמין אותנו למסיבה שיש היום אצלהם במועדון תלמידי גריפינדור, ואת האמת, זה נראה כמו יופי של בית".

"יש בית סלית'רין! תוותר על הבית הנוראי ההוא! אתה עדיין נאמן לבית סלית'רין, תרתי משמע!", היא צעקה עליו בלחש.

"יש בית סלית'רין?", הוא שאל כלא מבין.

"ההוא עדיין אחד ממקימי הטירה המזורגגת הזאת!".

"אז את רוצה ללכת? נוכל להכיר טהורי דם ולהביא אותם לארץ התיכונה", הוא נאנח.

"אני מניחה שאחנו נלך, אנחנו צריכים להיות מנומסים כדי שכשנהרוג אותם אז זה יהיה יותר מנומס", היא אמרה והוסיפה, "ככה לימדו אותי להרוג אנשים".

האריסון ריסן את צחוקו וסמנת'יה נעצה בו מבט רצחני.

הוא שתק וסרק את גופה. בגדיה היו שונים ממה שלבשה בבוקר. היא לבשה שמלה ארוכה ומפוארת שצבעה תאם את עינייה, ותכשיטים רבים נחו על גופה.

"וואו", הוא אמר לעצמו.

"טוב, לך להתלבש כמו שצריך, יש לנו מסיבה ללכת אלייה".

הפרק הקודם		הפרק הבא