Our sea side

סיוון חפרה לי שהיא רוצה פרדמיוני אז כתבתי לה פרדמיוני רציני עמוק ושקט עם כמה נגיעות של הים.

מקווה שתאשרוווו

הרמיוני

הרמיוני גדלה בברייטון, הנמצאת בחוף הדרומי של אנגליה וידועה ברצועת החוף היפה שלה. מאז שהרמיוני נולדה, זה היה ברור שהיא ילדה אחרת, בתור תינוקת, אי אפשר היה לדעת מתי היא בכתה,מכיוון שגם כשהיא בכתה בהיסטריה,בקושי היה אפשר לשמוע. כשהיא גדלה, היא למדה לדבר באופן שוטף בגיל שנה וחודשיים,אך היא דיברה כל כך מהר שבקושי היה אפשר להבין משהו.

היא לא רצתה לשחק בטלפון, היא הכריחה את ההורים שלה לקנות לה ספרים על מצריים העתיקה,המיתולוגיה היוונית,בעלי חיים ואסטרונומיה. כשהייתה בת 4, היא ידעה הרבה יותר דברים על העולם מילד בכיתה ב' על העולם שסביבנו.

יו ואלינור, הוריה של הרמיוני, קנו לה סרטי טבע, אך הם מעולם לא ישבו לצפות איתה, לו היו נשארים עימה, היו יודעים מה גרם לחרדותיה,פחדיה ורגישותה: עטלף תינוק נופל מאימו ונטרף,אריה הורג צבי קל רגליים באלימות,נחש קוברה הורג בעלי חיים, גורי ברדלס מתים, הצבי הקטן נופל מצוק,קניבליזם שזיעזע את עולמה העדין של הרמיוני. הרמיוני הייתה מזועזעת אך הוריה המשיכו להראות לה את הסרטים ומכיוון שהייתה נשאר  לבדה, היא ראתה אותם שוב ושוב. החרדות שלה התחילו בגיל חמש, כשסירבה לראות את קלטת "פטר והזאב" מפני שהזאב "ניצח" וטרף את הברווז, שלא ניצל, יו ואלינור לא הבינו את זה אך הסכימו שיראו סרט אחר.

הפעם השנייה הייתה כשהרמיוני ראתה בספרה דינוזאור טורף דינוזאור אחר, והיא צרחה לראשונה בחייה באימה, היא הניחה את הספר על המדף הכי גבוה שאליו הגיעה בשביל שתוכל לשכוח ממנו.

הפעם השלישית הייתה כשהרמיוני למדה בבית ספר, ואז הופיע איור של חתול טורף גוזלי ציפור בעת שעשתה את שיעוריה, זה כל כך החריד אותה שהיא צרחה ופרצה בבכי בלתי נשלט, אלינור מיד רצה אליה וכשראתה את האיור,הבינה הכל, היא חיבקה את ביתה, כיסתה את האיור בפלסטר וענתה על השאלות במקומה.

הפעם הראשונה שהופיע אצלה התקף חרדה היה כשסיימה לקרוא ספר בגיל שמונה ובו תיאורים של אלימות, בהתחלה, הרמיוני שמרה את זה לעצמה אבל ערב אחד היא פשוט התפרצה וסיפרה על כך לאימה בעודה בוכה ברגשות אשמה. אלינור הסתירה את הספר מהרמיוני עד שנשכח ממוחה.

אך לאט לאט, החרדות של הרמיוני החמירו, בגיל 8 היא לא הייתה מסוגלת ליהנות כי היו לה אינספור רגשות אשמה כשהיא נהנית בעוד ילדים אחרים בעולם סובלים.

בגיל 9 היא לא התלוננה ולו פעם אחת, כי חשבה שזה מעשה של אנוכיות להתלונן בעוד שברגע זה, יש ילדים שנרצחים בטבח.

בגיל 10 היא חוותה את התקף החרדה הראשון שלה מחוץ לביתה, בבית הספר, היא ביקשה לצאת לשירותים ובכתה באחד התאים עד סוף השיעור.

בגיל 11 היא הייתה בטוחה שזו שאלה של זמן עד שיהיה צונאמי שיכה בביתם; היא נעשתה אובססיבית וחקרה את כל מקרי הצונאמי בברייטון, גודלם,עוצמתם ואת ההסתברויות שזה יקרה וכמובן מתי זה יקרה, היא הכריחה את הוריה להכין תיק חירום.

ואז יום אחד, היא קיבלה את המכתב להוגוורטס, והתחילה ללמוד שם, היא חקרה כישופי הגנה וחיזוי של אסונות טבע והטילה אותם על ביתה על מנת להגן על משפחתה.

באותו הזמן,התחוור ליו ולאלינור שבתם סובלת משלוש סוגים שונים של הפרעות חרדה שונות,התקפי חרדה,הפרעת חרדה כללית ופוביה מצונאמי, לרוע המזל, לא הייתה דרך לרפא את הפוביה הזו, מפני שחושפים את המטופל בצורה הדרגתית למושא הפחד, לא הייתה דרך לחשוף את הרמיוני לצונאמי בצורה הדרגתית ולהבטיח שהיא תשרוד.

לעיני כל, הרמיוני הייתה ילדה מאושרת וחכמה בצורה יוצאת דופן,אבל היא הייתה חרדתית בצורה מזעזעת אך עדיין, חכמה בצורה יוצאת דופן.

פרד

מעשה הקונדס הראשון של פרד היה להתחבא מאחורי ג'ורג' ולהעמיד פנים שהם תינוק אחד,המתיחה צלחה יפה מאוד ומה גדולה הייתה הפתעתם של מולי וארתור כשבאמצע הלידה גילו שיש להם תאומים. היה להם מזל שהם היו תינוקות כי אחרת מולי הייתה חונקת אותם.

פרד תמיד אהב למתוח אנשים,לראות את הבהלה,ההפתעה,האימה,ההבנה והכעס על פניהם רגע לפני שהוא מקבל פליק בטוסיק. 

המתיחה השנייה של פרד הייתה לדחוף את ג'ורג' ולהיוולד לפניו, ג'ורג' עדיין טוען שהוא מעולם לא סלח לפרד שגנב לו את רגע התהילה שבלהיוולד ראשון.

אם היו מבקשים מפרד לספור את כמות הפליקים בטוסיק שהוא קיבל כל חייו,זאת הייתה משימה בלתי אפשרית. פרד תמיד חשב שלאלוהים יש תיקייה שלמה לכמות הפליקים שהוא קיבל כל חייו, שלא לדבר על כמות המתיחות שהוא עשה לרון האומלל,שתמיד נעץ בהם עיני עגל מופתעות כשעבדו עליו.

אבל יותר מכל המתיחות,פרד אהב את היום בשבוע שבו כולם היו מתעתקים לברייטון, לחוף הים ומבלים שם יום שלם.

הוא עדיין זכר את הילדה המוגלגית עם השיער החום המבולגן שהייתה צעירה ממנו בשנתיים שתמיד ילדי משפחת וויזלי היו פוגשים כשהיא מנסה ליצור ארמון חול עם תעלת מים משתנים. במקום לעבוד על רון שבמים יש כריש ענק שאוכל ילדים ג'ינג'יים שקוראים להם רון, הוא היה משחק עם הילדה המוגלגית, הם מעולם לא הצליחו במשימתם אבל הילדה תמיד סיפרה להם כל מיני דברים, היא סיפרה להם על זן עכביש עצום ומפחיד, העכביש שאליו הם הפכו את הדובי של רון, על זה שלפעמים חיפושיות אוכלות אחת את השנייה, ועל סמך זה הם סיפרו לרון שיש בעולם חיפושית ענקית שתבוא לאכול אותו כשהוא יהיה בן שש (ביום ההולדת שלו הוא סירב לצאת מתחת למיטתו כי חשב שהחיפושחת מחפשת אותו), ועל זה שברדלסים הם החיות הכי מהירות על פני כדור הארץ, בזכות זה הם ניצחו את צ'רלי בהתערבות שיש חיה שיותר מהירה מהמטאטא שלו.

הים תמיד גרם לפרד להרגיש רגוע יותר,פשוט קונדסאי מרושע אלא יותר פרד, שנהנה לשמוע על סוגי סרטני ענק וחסילונים שקופים החיים במימי האוקיינוס השקט. 

אולי זה היה טיפשי, אבל פרד בן השמונה הבטיח לעצמו שיהיה גדול, הוא יבקר באוקייאנוס השקט ויראה אם באמת יש דבר כזה חסילון שקוף ואם השוניות שעליהן דיברה הילדה המוגלגית בכזו התלהבות באמת יפות כל כך.

אשמח לתגובות,הערות,הארות ומידע על איפה יש צ'יפס טעים

		הפרק הבא