Our sea side

ממש אוהבת את הפיק הזה ואני לא הולכת לנטוש את הסיפור הרציני והקודר שלי עכשיוווו

תיהנו :)

"קום, טיפש!" קרא ג'ורג' וזרק על פניו של תאומו כרית.

"אני קם" גנח פרד והתגלגל לעבר קצה המיטה,"אבל אתה מבין, אין לי מוטיבציה, אז אני מניח שאני פשוט אשאר-"

"אני טס היום למלדיביים! אתה לא תראה אותי שבועיים!"

"עם אנג'לינה, שאותה אתה מעדיף על פני בשר מבשרך, דם מדמך, אחיך התאום-"

"תסתום כבר" אמר ג'ורג' וגילגל את עיניו, "אני אביא לך משהו מהדיוטי פרי"

"....?"

"מספר של מישהי חתיכה משם"

"תודה רבה" אמר פרד וזינק מהמיטה, "ידעתי שאפשר לסמוך עלייך."

"זאת סחיטה" רטן ג'ורג', "מה אתה תעשה כל הזמן הזה?"

"אני גם אצא לחופשה, בברייטון!"

"ברייטון זה כמו הגרסה הכושלת של המלדיביים"

"הפרצוף שלך כושל!"

"הכנתי פאנקייקים" אמר ג'ורג'.

"עכשין קצת פחות כושל" אמר פרד והוא וג'ורג' הלכו למטבח ביחד, מה גדולה הייתה הפתעתו של פרד כשגילה שאין פאנקייקים, ומה גדולה הייתה חבורתו של ג'ורג' לאחר שחטף אגרוף מאחיו התאום.

שבועיים אחרי

"ביי ג'ורג'! ביי אנג'לינה!" קרא פרד.

"תיהנה בברייטון ומהתיירות!" ענה ג'ורג'.

"תיהנה במלדיביים!"

"אני בטוח"

"עד שיטרוף אותך כריש"

"מאיפה הגישה השלילית הזאת פתאום?" קרא ג'ורג' בהפתעה מזויפת.

"יכול להיות שאני אתגעגע אלייך!" אמר פרד

"יכול להיות שגם אני אלייך"

"צריך לעלות למטוס, ביי פרד!" אמרה אנג'לינה והיא וג'ורג' עלו על המטוס.

פרד הסתובב והלך בחזרה אל היציאה מהטרמינל,שם הוא היה אמור להתעתק בשירותים לדירתו ומשם להתעתק אל ברייטון.

בברייטון

פרד בדיוק סיים לסדר את חדרו המפואר ועמד להתעתק אל הים היפהפה של ברייטון. לפתע, הוא נזכר שזה היה המקום שבו הוא היה נוהג לבקר עם הוריו כשהיה צעיר, החול, הגלידה, שרשראות הצדפים שאימו לימדה את ג'יני להכין ומשום מה, הוא נזכר גם בילדה המוגלגית עם השיער החום המבולגן שניסתה לבנות ארמון חול מורכב במיוחד. פרד הניד בראשו בחיבה והתעתק אל הים. רוח ים היכתה בפניו והוא נשם עמוק את ריחו של הים, מלח עם קמצוץ ריחבלתי ניתן להגדרה. 

'ג'ורג' לא טעה' חשב  לעצמו פרד 'הים נפלא והתיירות חתיכות', הוא נכנס אל החוף, לקח כיסא פלסטיק והתמקם מתחת לשמשיה ססגונית וכמובן שהוא כישף את המקום שלו בקסם התרחקות ומונע גניבות.

פרד החל לשןטט ברחבי החוף ולחפש את "הקורבן" הראשון שלו, לאחר זמן מה, הוא ראה כיסא שיזוף ועליו נחה בחורה עם כובש קש ענק וביקיני שחור, פרד מצא את "הקורבן".

"שלום,גברת, אולי תזדקקי לעזרה בהבנת המנהגים הבריטיים המוזרים שלנו?" שאל פרד.

"אני בריטית,דביל, פעם הבאה תנסה בנות פחות בהירות" רטנה האישה והסתובבה אל פרד.

"הרמיוני?!" 

"זהו שמי" אמרה וגילגלה את עיניה.

"הרמיוני-הרמיוני? הרמיוני של רון?" ווידא פרד.

"כן, הרמיוני-הרמיוני ואני מוחה על ההגדרה האחרונה"

"מה את עושה פה?" שאל והתיישב לצידה בכיסא הפנוי שלידה.

"מבלה בחןף. לפי 'פקודת הרופא'" אמרה הרמיוני בזלזול.

"רופא שלח אותך לים?" צחק פרד, "מה כבר עשית?"

"למען האמת,פרד,אני סובלת מחרדות-"

"יש לך חרדות?" התפלא פרד, "את נראית בן אדם כזה שקול ויציב, לא כזה שמפחד מהכל"

 "עם כל הכבוד,פרד, אני לא מפחדת מהכל. יש לי רק בעיות בסיסיות" 

"כמו?"

"הפרעת חרדה מוכללת"

"שזה?"

"אני לא בטוחה שאתה האדם הנכון לספר לו,פרד" אמרה הרמיוני.

"מה?!" הזדעק פרד, "אני כספת!"

"כספת שפרצו אליה" גיחכה הרמיוני.

"אאוץ'," אמר פרד והניח את ידו על ליבו, "זה פוגע."

הרמיוני גילגלה את עיניה.

"אני אקרא בויקיפדיה (יש כזה באנגלית) מה זה הפרעת חרדה מוכללת אבל אם את בים אני מניח שיש לך פוביה שקשורה לים."

"אבחנה חדה" אמרה הרמיוני בציניות.

"כרישים?"

"כן"

"זה שקר"

"נכון" אמרה הרמיוני בהפתעה.

"דיונוני ענק?"

"לא"

"מפלצות ים?"

"ממש לא"

"כרישי ענק?"

"קצת"

"צב ים טורף אדם?"

"מה?! לא!"

"אולי-"

"אוך, טוב אני אספר לך רק תפסיק!" גנחה הרמיוני.

"יופי!"

"יש לי הפרעת פאניקה וגם פוביה מצונאמי" לחשה הרמיוני והביטה לצדדים.

"הרבה להתמודד. אז שלחו אותך לים בשביל להראות שצונאמי לא קורה כל הזמן?"

"פחות או יותר. להרגיל אותי אל הים" ליגלגה הרמיוני.

"איפה את גרה אם הצונאמי כל כך מדאיג אותך? את לא גרה בלונדון? את נראית לונדון"

"אני גרה ממש פה, בברייטון. בבית עם הקירות בצבע מנטה"

"אני מכירה אותך כבר חמש שנים ולא ידעתי שאת גרה בברייטון!"

"טוב, אני לא מתחילה ככה שיחה" חייכה הרמיוני.

"נשמע נחמד לגור פה"

"זה באמת נפלא, הייתי כל הזמן מנסה לבנות את ארמון חול עם תעלה של מים משתנים וממחוזרים אבל אף פעם לא הצלחתי" נאנחה בערגה הרמיוני.

פרד הןכה בהלם, הרמיוני זו הייתה הילדה שהוא היה משחק איתה? מה עומד לקרות? סנייפ יתן נקודה לגריפינדור? דמבלדור יתחתן עם עדשי מרק?

"חוץ מזה,פרד, איך ידעת ששיקרתי?" שאלה בעניין.

"אני זוטר איך את נראית כשאת משקרת או מתי שלא" אמר בהיסח דעת. לאחר כמה שניות, הוא הבין את הסאבאקסט.

פרד קם ממקומו והחל לרוץ אל הכיסא שלו.

מה קורה לו?

עוד שלוש תגובות אני ממשיכה! אל תישכחו להגיב,להירשם ולדרג! 

הפרק הקודם		הפרק הבא