המסע (בזמן) של ג'יני וויזלי

בעקבות קללה ג'יני נשלחת לעבר ומנסה לחזור להווה בכוחות עצמה .<br>בינתיים בהווה החבורה מנסה למצוא לאן ג'יני נעלמה

כותב: shs1512
הגולש כתב 4 פאנפיקים.

פרק מספר 3 - צפיות: 8554

(4.857) 7 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: הרפתקאות, מסע בזמן - שיפ: הזוגות הרגילים - פורסם ב: 14.09.2018 - עודכן: 31.03.2019

המלץ!

ID : 10063

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

ג'יני הלכה בשקט במסדרונות.

כאשר יצאה מהאיזור המוזר והמיסתורי היא גילתה כי היא נימצאת באדמות של הוגוורטס .

המיקום מצאה חן בעינה .

כעט ג'יני יכלה לדבר עם פרופס- לא- עם המנהלת מקנוגל ואולי היא תוכל לדבר איתה ואולי אפילו להשיג כמה תשובות למה שקרה.

הייתה רק בעיה אחת.

השעה.

אולי המיקום בו היא יצאה היה נוח אבל השעה לא היתה נוחה. ג'יני לא היתה בטוחה כיצד המנהלת תגיב לפריצה למשרד שלה ושיטוט במסדרונות ב-3 לפנות בוקר.

כנראה שלא בטוב.

אבל נכון לעכשיו העדיפות הראשונה של ג'יני היא להבין מה קרה לה ולעדכן את משפחתה וחבריה שהכל בסדר.

'אוי , הרמיוני בטח משתגעת מדאגה עכשיו' ג'יני חשבה לעצמה 'כשאני אחזור היא תשמח כל כך . היא הולכת לחפור לי עד שהשתגע בעצמי...' ג'יני חייכה מהמחשבה. היא והרמיוני הן כמו אחיות ואולי בעתיד הן אכן יהיו אחיות אמיתיות... אלא אם אחיה רון יעשה משהו טיפשי והרמיוני תיפרד מימנו...

"אם זה יקרה" ג'יני מילמלה" אני אתמוך בהרמיוני!"

"מי זה שם?!" קול קרא מאחוריה וג'יני קפצה בבהלה.

היא הסתובבה.

זאת היתה המנהלת מקנוגל.

"המנהלת!" ג'יני קראה בשמחה" אני כל כך שמחה לראות אותך! אני צריכה לדבר איתך על-"זה מחמיא שאת חושבת שאני בעלת הכישורים המתאימים להיות מנהלת אך אני לא המנהלת של הוגוורטס " מקנוגל אמרה " ולכן אני גם יודעת שאת לא אחת מהתלמידים בבית ספר זה, אני מבקשת מימך להיזדהות אחרת התוצאות לא יהיו נעימות!"

"מה?" ג'יני מילמלה מהלם " מנהל-פרופסור! זאת אני ג'יני! ג'ינרבה מולי וויז-" מעולם לא שמעתי עלייך או ראיתי אותך ג'ינרבה מולי" מקנוגל אמרה " מה הם מעשייך פה?"

" אני לומדת פה! " ג'יני קראה " למדתי כתלמידה שלך כבר יותר משש שנים! בבית שלך! בגריפינדור!"

" אני חוששת שאת מבולבלת יקירתי" מקנוגל אמרה בנועם " לפי המבט אני יכולה להגיד שאת לא משקרת. אבל, את באמת לא חלק מבית הספר הזה . בואי איתי בבקשה . נלך למרפאה כדי שיבדקו אותך ואחר כ-" לא!" ג'יני צעקה בבהלה והלם.

איך זה שהפרופסור לא מזהה אותה? מקנוגל תמיד מזהה את כולם! היא אף פעם לא שכחה מישהו! היא תמיד מנסה לזכור את השמות של כולם ולכבד את כולם, במיוחד את התלמידים בבית שלה! "את לא מזהה אותי ?פרופסור! לא, מנהלת! את מכירה אותי! את חייבת להכיר אותי...!"

"אני מיצטערת" היא אמרה והתקרבה אל ג'יני מחבקת אותה ומוליכה אותה במסדרונות לכיוון המירפאה " הכל התברר בסוף, ילדה".

המחשבות הסתחררו בראשה של ג'יני ללא הפסקה והתערבבו בזכרונות על שיעורים ארוכים בשינויי צורה ביחד עם פרופסור מקנוגל. אלו היו זכרונות שחלקם היו משעממים וחלקם מהנים אבל כולם היו חשובים. אחרי הכל בעיני ג'יני כל הזיכרונות הם חשובים. אחרי הכל הזיכרונות הללו מיצגים אירועים חשובים שיצרו את הקשר בינה לבין אנשים אחרים. והזיכרונות שלה ממקנוגל היו חשובים לה מאוד.

אבל היא לא זוכרת אותה.

"תשכבי לישון" מקנוגל אמרה לה " מחר בבוקר דמבלדור יבוא והכל התבהר. אני בטוחה"

ג'יני שכבה בשקט אבל לא נרדמה גם אחרי שמקנוגל הלכה.

ואז ההבנה הכתה בה.

"רגע אחד! היא אמרה דמבלדור?!" ג'יני קראה