קוואמים מופלאים

"...הסרטון שנשלח אלינו אכן מעט מטושטש, אבל כנראה פריז שוב נתונה תחת התקפה של אקומה," אמרה נדיה שאמק, הקריינית בחדשות.

"אני חושב שאני צריך להשתנות עכשיו, פלאג," אמר אדריאן בדאגה כלשהי.

"שטויות, הסרטון הזה נראה מזויף לגמרי," ענה הקוואמי בביטול.

"אתה אומר את זה רק כי אתה רוצה להישאר כאן ולאכול קממבר," אמר אדריאן בחיוך של חיבה, "פלאג, ציפורניים!"

אבל במקום שפלאג ישאב אל תוך הטבעת של אדריאן, קרה משהו שונה.

פלאג החל לזרוח, לגדול ולהשתנות.

בסוף התהליך אדריאן מצא את עצמו מתבונן בנער כבן גילו, נמוך ממנו במעט, בעל עור כהה מאוד ושיער שחור מבולגן ומעט מתולתל.

הוא היה לבוש בחליפה כמעט זהה לזאת שאדריאן לובש כשהוא החתול השחור, מלבד כמה שינויים: לדוגמה, היא לא היתה שחורה לחלוטין: באור השמש נראו בה מעט גוונים של סגול כהה.

על הצווארון לא היה פעמון.

מן המסכה של פלאג יצאו שלושה מחושים: אחד על המצח ועוד אחד מעל כל לחי, כמעט כמו המחושים שיש לפלאג בדמותו כקוואמי.

עיניו של פלאג מאחורי המסכה נותרו כמעט ללא שינוי: ירוקות ללא שטח לבן ובעלות אישונים קטנים וצרים.

"אתה בוהה בי," ציין פלאג.

"הגיע הזמן שגם אתה תתחיל לבהות בעצמך," אמר אדריאן.

בגלל ההלם קולו לא היה רם בהרבה מאשר לחישה.

פלאג הסתכל למטה על עצמו.

"אהההההההההההההההההההה!" הוא צרח בבהלה, "איכס! אני בן אדם! אני לובש בגדים! אני יותר גדול מגלגל שלם של קממבר!"

"שקט, פלאג," היסה אותו אדריאן בבהילות, "מישהו עלול לשמוע אותך!"

"נראה אם אתה תישאר בשקט אם תהפוך ל- לקוואמי ממש מכוער!" ענה פלאג, אך בכל זאת הנמיך את עוצמת קולו.

"תראה, ליידיבאג תדע מה לעשות. היא תמיד יודעת מה לעשות," השיב אדריאן, "אז למה שלא תלך למקום שחושדים שיש בו את האקומה ותחפש אותה?"

"אני לא יכול לעשות את זה," ענה פלאג, "אני כבר לא יכול לרחף!"

אדריאן הוציא את המוט הכסוף מהנדן על גבו של פלאג.

הוא תחב את המקל לידיו עטויות הכפפות של פלאג, דחף אותו לעבר החלונות של החדר  ופתח אחד מהם.

"הגיע הזמן שתזנק, חתלתול," אמר אדריאן.

"אוי, לא," השיב פלאג והסתכל בחשש במטה אל הרחוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא