קר וחם

***הסיפור כמעט ולא נצמד לעלילה המקורית.

הארי פתח עיניים והרגיש לרגע קצת מוזר. לקח לו זמן להבין שהוא לא במיטה שלו שנמצאת במגורי גריפינדור של השנה השישית. הוא הרגיש שנוח לו. הוא שמע את הסופה שבחוץ והרגיש כל כך טוב שהוא פה ולא בחוץ. 

 אבל רגע, התקדמנו קצת יותר מדי קדימה.

 בואו נחזור קצת אחורה, משהו כמו חודשיים לפני זה.

*חודש אחרי תחילת שנתו השישית של הארי.

הארי בדיוק חזר מאימון קווידיץ' סוער מכל הבחינות. בחוץ הייתה סערה גדולה והוא היה רטוב עד לשד עצמותיו, כל האימון שחקנים צעקו עליו שקר להם והוא לא יכל לעשות עם זה כלום בגלל שבעוד שבוע יש משחק והם לא מוכנים, ובנוסף להכל, הוא גם רב עם רון. מאז שרון והרמיוני הפכו לזוג, רון לא מרוכז בשום דבר אחר חוץ מזה. באימוני קווידיץ' הוא לא מצליח לשמור על השער. בקצב הזה, הארי יצטרך למצוא לו מחליף.

 .הוא לא רצה לחשוב על זה

 היה לו קר והוא היה עייף ורעב כי הוא פספס את ארוחת הצהריים בגלל שסידר את כל הציוד בגשם

 הארי עבר במטבחים, לקח לו שאריות מארוחת הערב ותכנן ללכת לאכול במגדל גריפינדור, אבל אז הוא ראה את הרמיוני הולכת בצעדים מהירים לכיוונו

"היי הרמיוני" הוא אמר. הוא ציפה שתשאל איך האימון הלך או שתשאל אותו מה קורה אבל נראה שהיא אפילו לא חשבה על זה. היא נראתה כועסת.

"אמרת לרון שתחליף אותו? צעקת עליו שהוא גרוע?" היא שאלה בכעס שגרם להארי לרצות להתגונן.

"טוב, הוא לא היה מרוכז בשום אימון שלנו עד עכשיו ואם הוא ימשיך ככה זה יכול לעלות לנו במשחק." הארי הסביר את עצמו אבל הרגיש שזה לא מספיק.

"רק תזכור שהוא חבר שלך" היא נאנחה והמשיכה משם.

הארי עלה בדכדוך לחדר הנחיצות. הוא לא רצה ללכת למגדל גריפנדור, שם הוא יצטרך להסביר את מה שקרה על המגרש. הוא רצה ללכת ושלא ימצאו אותו. הוא רצה לאכול בשקט ואז לישון. בלי להסביר כלום לאף אחד.

הוא נכנס לחדר הנחיצות עם בקשה אחת.

'שאף אחד לא ימצא אותי'

וכשפתח את הדלת הוא ראה חדר גדול ריק, חוץ מספה אחת ופיג'מה חמה מקופלת.

הוא הניח את האוכל על השולחן הקטן שצץ שם והרים את הפיג'מה. היא הייתה קצת גדולה אבל חמה. הוא הוריד את כל השכבות של הבגדים, לבש את המכנס החם של הפיג'מה אבל כשהוא ניסה לשים את החולצה הוא הסתבך.

הוא לא מצא את החור של הראש והידיים הסתבכו בשרוולים. אחרי כמה דקות נהיה לו קר והוא התחיל לרעוד מחדש.

אחרי עוד כמה דקות הוא שמע את הדלת של חדר הנחיצות נפתחת ומישהו מושך באף.

"היי" הארי צעק מתוך הגופייה הארוכה והעבה. "אפשר עזרה?" הוא ביקש וקפץ בתוך החולצה.

"כן" הוא שמע קול של נער חנוק מדמעות.

"הכל בסדר?" הארי שאל כשהוא מנסה להבין לאן ללכת.

הוא הרגיש ידיים חמות על הגב שלו שכיוונו אותו לאן להסתובב.

"יצאתי מהארון לפני ההורים שלי. הם אמרו שהם לא רוצים שום קשר אלי" הוא אמר והארי היה בטוח שהוא התחיל לבכות. הארי עצמו יצא מהארון בסוף שנה שעברה והוא ידע איך זה מרגיש.

"מצטער" הארי נאנח והרגייש את הידיים החמות של הנער לאט לאט מתירות את הבלגן שהארי עשה בחולצה.

"קר לך?" הוא שאל בשביל להעביר נושא.

"קצת" הארי אמר בדיוק כשהחולצה נפלה למטה והסתדרה בנוחות על הגוף שלו. לרגע אחד הוא הרגיש שנוח לו ואז הוא הסתכל על הנער שמולו.

הם דיברו ביחד:

"פוטר?!"

"מאלפוי?!"

		הפרק הבא