Too perfect

אני חושבת שאני עומדת להתעלף מהתרגשות כי אנחנו בפרקים הממש ממש לפני האחרונים! לדעתי יש לנו עוד 5 פרקים וזהו! הסוף! כמובן שיהיה עוד ספר אז אל תהיו עצובים!

אנג'ל

פקחתי את עיני באיטיות אל פרצופה הקרוב הרבה יותר מדי של אחותי הצעירה. לרגע חשבתי שאמא שלי תקרא לנו להתארגן לבית הספר ואני אצרח על סול שתתרחק לי מהפרצוף; ואז נזכרתי שאין בית ספר, אין בוקר ואין אמא. אני חיובית היום.

"אנג'ל!" קראה אחותי וחיבקה אותי בשמחה, "התעוררת!"

חיבקתי את סול בחזרה, "אוי סול"

"כמה זמן היית בשאול הזה? דאגתי לך נורא ולא הפסקתי לחשוב עלייך!" אמרה סול, "פחדתי שתישארי שם לנצח" הוסיפה בקול שקט.

"גם אני, אבל את כבר יודעת שהייתי בורחת משם אם לא היו באים לחלץ אותי" השבתי,רציתי לשאול אותה אם היא יודעת משהו על ההורים שלנו אבל החלטתי שזה לא יהיה חכם, זה ייצור אצלה עומס רגשי, "אז מה פיספסתי?"

סול הרפתה ממני והתיישבה על הכיסא שעל יד מיטתי ויכולתי לראות את החדר שבו שהיתי. הוא היה עשוי מעץ בהיר, אני מהמרת שלבנה, והיה מואר היטב ומקושט ביקינתונים ופרחים צהובים שלא ידעתי את שמם. החדר היה מלא במיטות לבנות ולצידן שידות ומדפים מלאים בתרופות,תמונות וכמה פוסטרים של זמרי פופ נוראיים, שסול אהבה, במיוחד של טיילור סוויפט. (אהמ אהמ ויל סולאס) בחדר הזה היו גם אנשים חוץ מסול, וזה היה די מפתיע, כי לא הכרתי יותר מדי אנשים. בטח סול הביאה אותם, יצור חברתי וחביב שכמותה. ריי,לוק וג'ט עמדו מצידי השני וילדה שלא זיהיתי עמדה ליד סול, ונראתה רצינית מאוד. רציתי לגשת אליה ולצייר לה חיוך על הפנים אך החלטתי שאני לא רוצה להיות משותקת לשארית חיי.

"גילינו שאני בת אפולו, שזה האל של השירה,המוזיקה, הרפואה, השמש ואה-אה" סול קימטה את מצחה בניסיון להיזכר.

"הקשתות והיופי הגברי" הוסיפה הילדה שלצידה.

"אה, כן, זה!" חייכה סול, "וגם לוק וריי הם צאצאי אפולו והאדס אז מה שאומר שאנחנו סוג של דודות שלהם!"

ריי עשתה פרצוף, "אני לא חושבת שדודה שלי אמורה להיות צעירה ממני"

לוק חייך לעברה, "את צריכה להתמודד עם סמכות של אנשים צעירים יותר עלייך"

"סתום. ממה שהבנו, הכישרון של סול זה שירה, נגינה וקשתות" סיפרה ריי, "היא גם טובה בתחומים אחרים כמו ריפוי,אבל הכישרון המרכזי הוא שירה"

גילגלתי את עיני, "אני מופתעת"

"לאנג'ל יש כישרון להיות צינית, גם ברגעים לא מתאימים" אמרה סול.

"תודה על השיתוף, סול, אז מה עוד פיספסתי?" שאלתי.

פני כולם קדרו לפתע, "עוד חניכים נעלמו. כל ביתן אתנה נעלם חוץ מאיידן" אמר לוק בשקט.

קימטתי את מצחי, "מה עם ביתנים אחרים?"

"רק ביתן אתנה" אישרה הילדה עם העיניים האפורות.

"אה, וזאת זואי, היא גם בביתן אתנה אבל אותה לא חטפו עדיין" אמרה סול, "אני עדיין מנסה להחתים אותה על מסמך שכתוב שאני מקבלת את הרכוש שלה"

זואי גילגלה את עיניה, "תמשיכי לחלום,די אל לונה"

"אוקי, אז אנחנו-" הצבעתי על לוק וריי, "דודות שלכם"

"בואו נסגור על בני דודים" אמרה במהירות ריי, "תהיו דודות שלנו עם האבות שלנו אבל תתייחסו אלינו כבני דודים"

"בסדר" אמרתי, "אני גם לא אוהבת את הרעיון של להיות דודה. אני אצטרך לצבוט לכם את הלחיים" הצטמררתי.

"ולקנח לנו את האף" הוסיף לוק.

"מגעיל" הסכמתי, "אז ביתן אתנה נעלם כמעט לגמרי וסול בת אפולו עם כישרון מוזיקלי?"

ריי הינהנה, "תיאור מדויק"

התיישרתי במיטה, "סול, יש לי מתנה בשבילך"

סול הרימה את גבותיה בהפתעה, "מתי היה לך זמן לקפוץ לטויס אר אס?"

גילגלתי את עיני וחיפשתי את הבטנה הסודית שהרכבתי בגב חולצת המחוך שלי ושלפתי משם את פיגיון הקייפופ-גרוויטי פולס שגנבתי מקיסר רומי גיק מעודכן היטב.

"זהב קיסרי" אמרה זואי בהתפעלות, "היית במחנה יופיטר?"

"אין לי מושג מה זה מחנה יופיטר אבל השגתי את הפיגיון הזה כי כייסתי קיסר רומי" הסברתי והושטתי את הפיגיון לסול, "אני קוראת לו גרייבדאד"

"מה זה?" שאלה זואי.

"זה כוח משיכה בספרדית" אמרתי, "על שם המדבקות של גרוויטי פולס שהקיסר הזה הדביק על הפיגיון. יש שם גם מדבקות של להקות קייפופ, בלאקפינק ובי טי אס, אני יודעת שאת אוהבת את זה"

פיכסה קייפופ. אף פעם לא אהבתי את הסגנון הזה. וכל מעריצי הקייפופ יכולים לקפוץ לי. כןכן, גם את רוני.

סול חייכה וחיבקה אותי באהבה, "תודה אנג'ל, שחשבת עלי אפילו בעולם המתים הנוראי הזה וכייסת קיסר רומי בשבילי"

חיבקתי אותה בחזרה, "בכיף, סולנינה שלי"

סולנינה זה אומר 'ילדת שמש' בספרדית, זה כינוי שנתתי לסול כשהיינו צעירות, כמו סולגול, שאותו היא תיעבה בכל נשמתה.

כשחושבים על זה, הייתה סיבה שזה היה הכינוי שלה. היא באמת ילדת השמש.

ריי

אחרי האיחוד המקסים בין סול לאנג'ל,הן נשארו ביחד והתחילו לדבר בספרדית. זה היה סימן לכך שאנחנו לא רצויים אז הבנו את הרמז, ולמרבה ההפתעה, ראינו את איידן (הערת הכותבת: לכל משפפי הלוקיידן ואוהבי איידן בעולם- אתם יכולים לצרוח)מחכה לנו בחוץ.

"היי ריי,היי ג'ט" אמר איידן והעביר את מבטו ללוק, "היי לוק" 

"היי איידן" אמר לוק וחייך אליו חיוך כל כך מסנוור, שהייתי בטוחה שהוא לוקח שיעורים אצל אבוש.

"אתם בטח כבר שמעתם על ביתן אתנה" אמר והשפיל את מבטו ושיערו הבלונדיני כיסה את פניו. ניגשתי לחבק אותי אבל לוק הקדים אותי. זה שהוא חבקן מצטיין זה לא אומר שהוא צריך לקחת ממני את החיבוקים שאני רוצה לתת.

מעצבן שכמוהו.

"אני מצטערת כל כך, איידן" אמרתי בכנות ונעצתי מבט זועם בלוק, שלמרבה ההפתעה, איידן חיבק אותו בחזרה. 

"את לא צריכה" הוא אמר והרים את מבטו האפור כמו שמיים סוערים אלי, "הם יחזרו מתישהו ואז אני ואת נחנוק ביחד את מי שעשה את זה"

"אתה יודע שאני נהנית לחנוק אנשים, במיוחד אם הם לוק"

"אני מרגיש פגוע בתור אחיך התאום. אי אפשר להחזיר אותך לסבא אפולו וסבא האדס ולבקש אחות תאומה חמידה יותר? כמו בסרטים?"

עיוויתי את פני, "חמיד? מה אתה אבוש? אתה יודע שפאפא היה שולח אותך למרתון סרטי אימה אם הוא היה שומע אותך"

"אני חמיד, את חמידה, ג'ט חמיד, סול חמידה, אנג'ל חמידה, איידן חמיד" אמר והסמיק בשם האחרון, ואותו איידן מדובר עדיין חיבק את לוק.

אני מרגישה שאני מחמיצה פה משהו.

"אני אספר לפאפא ואתה תצטרך לראות איתי שוב בית כברות לחיות!" קראתי באיום.

איידן הרפה מלוק, "אני אשמח להצטרף. אף פעם לא ראיתי את הסרט הזה"

"ריי אוהבת לעשות ספוילרים באמצע הסרט אז אל תשב לידה" אמר אחי, "אתה לגמרי יכול לשבת לידי"

"אתם נוטשים אותי!" מחיתי, "אני לא אעשה ספוילרים!"

"אתה יודע למה אף פעם לא הלכתי לראות את עידן הקרח, איידן?" אמר לוק.

אני לא מאמינה שהוא הולך לספר את זה.

איידן גילגל את עיניו, "לא, אני לא עשיתי עלייך סטוקינג מהילדות"

"אז עכשיו אתה מודה שאתה עושה עליי סטוקינג?" אמר לוק בשובבות.

"דביל"

"בכל אופן, אז היינו בני 8, וריי רצתה ללכת לראות את הסרט הזה רק עם אבוש ופאפא, בלעדיי" המשיך לוק.

איידן חייך אלי, "תמיד היית סוליסטית"

צל חלף לשבריר שנייה בפניו של אחי התאום, "ואז היא בדקה בויקיפדיה את כל הסופים של הסרטים ועשתה לי ספוילרים לכל הסדרה וגם שיקרה לי שהדמות האהובה עליי מתה!"

"אתה ממש עברת טראומת ילדות" גילגל איידן את עיניו, "רחמו עליו"

"שתוק, ואז כשאבוש ופאפא הציעו לנו ללכת לראות את הסרט הזה, לא הסכמתי והם הלכו לראות את הסרט הזה בלעדי! וקראו לדוד ג'ייסון, דודה פייפר וילדים שלהם, פיטר וקיארה לשמור עליי ואז ראינו סדרה בנטפליקס על 72 החיות החמודות ביותר בעולם ואז כשהסוריקטה הפסידה לקואלה, פיטר התעצבן וגרם לעציץ של אבוש להתחשמל"

איידן צחק, "סיפור מצחיק. זה באמת נשמע כמו ריי העצבנית והמניפולטיבית שלנו"

בעטתי בשניהם, "שקט. אבל מתי גילית ששיקרתי לך?"

"דיברתי עם פיטר על זה ואז הוא סיפר שהסנאי לא מת! וזה היה שנה שעברה!" צעק לוק, "חיי הם שקר!"

"העיקר שאתה לא דרמטי" אמר איידן.

"אני מרגיש פה ציניות"

"כפיים לגאון"

"וגם לעג קל"

"רק קל? אני נפגע" אמר איידן והניח את ידו על לוח ליבו, "אז הולכים לראות את בית כברות לחיות או את עידן הקרח?"

"בית כברות לחיות!" קראתי בדיוק באותו זמן שלוק הכריז, "עידן הקרח!"

בסוף התפשרנו על פרוזן. ואני לגמרי לא שרה את 'Let it go' במקלחת. לוק פשוט שקרן וחירש.

אוקיייי

הפרק הזה היה פרק קליל יחסית והוא נותן לכם קצת הפוגה מהאינטנסביות של הפרקים האחרונים! מקווה שאהבתם!

עוד שלוש תגובות ואני ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא