Too perfect

בזכות כל התגובות המושקעות בפרק הקודם אז החלטתי לכתוב לכם אפילוג! והפתעה! הוא יהיה הפרק הראשון מנקודת המבט של לוק!

תיהנו!

לוק

השקיתי את עציצי הפרחים הצהובים של ביתן אפולו והימהמתי לעצמי את Ocean eyes של בילי אייליש. כן, אני לא אוהב רק מוזיקת פופ קאנטרי כמו אבא שלי, אנחנו הרבה יותר שונים ממה שאנשים מתארים לעצמם. קול רשרוש המים הנשפך מן הדלי גרם לי להתרכז בצליל הנעים שלו.

זה היה כבר ערב וריי חזרה לביתן שלה ורוב ביתן אפולו ישן, חוץ ממני. אפילו לא החלפתי לפיג'מה. פיהקתי ופרעתי את שיערי בעייפות. פאפא אמר לי שזה הרגל שקיבלתי מאבוש וג'יימס פוטר וזה משהו ששייך לאנשים מעצבנים אך מקסימים. אני נחשב המעצבן המשפחתי יחד עם דוד פרסי ודוד ליאו. בסופו של יום, אנשים הצליחו לראות מבעד למסכות שהם הציבו סביב עצמם. אנשים הבינו שפרסי הוא לא רק חצוי מטופש אלא גיבור אצילי ואמיץ שהציל את עולמו, אבל הוא עדיין טיפש. קל לשכוח את הסיפור הטראגי של ליאו כשפוגשים אותו, אבל הוא, שלא כמו פאפא, השתמש בבדיחות ופלירטוטים על מנת להסתיר את הכאב שלו. לדעתי, ההקרבה עצמית שלו נתנה לו רגע שבו הוא לא חש כאב נפשי אמיתי.

זה די עמוק אבל לריי ולהורים שלי יש נטייה לשכוח שאני חכם למרות כל מה שאני מציג לעולם, עצוב לי שההצגה שלי מצליחה גם עליהם, קשה לי כשאף אחד לא יכול לראות את לוק מתחת לכל המסכות והתחפושות.

חוץ מאיידן, כמובן. הוא סימן אותי בתור התעלומה הגדולה ביותר של המחנה, הוא ניסה לגלות את לוק האמיתי כי הוא ידע שיש משהו נחבא בי, והוא הצליח. איידן גילה שאני אוהב פסיכולוגיה ושאני מבין בתחום הזה אפילו יותר ממנו ושאני חולם להפוך לפסיכואנליסט מפורסם כשאגדל, הוא הצליח לחלץ ממני את לוק השקט והמהרהר, שהתחבא בתוכי במשך זמן רב.

ואז אני התאהבתי בו. כמו כל הקלישאות הגדולות. איידן הוא חכם ומצחיק וכובש ומסתורי וכריזמטי וכל כך הרבה דברים שיכולתי לחלום שיהיו גם בי, אבל התכונה היחידה שאנחנו חולקים היא המראה שלנו.

אני מניח שקיבלתי מפאפא את החולשה לבלונדיניים. וגם את ההומוסקסואליות. בעצם משניהם, אבל אני בטוח שריי סטרייטית, עם כאלה גנים של משיכה לבנים.

המשכתי להשקות את העציצים,ולפתע, רעידת אדמה נוראית היכתה במחנה.

זרקתי את הדלי על החלון וצרחתי על בני אפולו לצאת מן הביתן; הם הקשיבו לי ונמלטו החוצה וצרחו.

לא רק הם צרחו, כל המחנה צרח באימה, אפילו שמעתי צווחות מוזרות שהייתי די בטוח שהן של ההרפיות.

רעידת האדמה נגמרה והסתובבתי אל הביתן המבועת שלי, "תקשיבו לי כולכם! אתם הולכים עכשיו לכל הביתנים ומחלצים פצועים ולוקחים אותם למרפאה, אני הולך לדבר עם כירון! עכשיו!" צעקתי.

ביתן אפולו התפזר והחל להסתובב בין הביתנים ולחפש פצועים וחצויים הקבורים מתחת להריסות. ביתן הקטה התפוצץ בגלל כל הקסם שהיה טעון בו. נשכתי את שפתי בהזדהות והתחלתי לחפש את כירון.

שמעתי מאחורי קול רשרוש משונה, הסתובבתי ושלפתי את פיגיוני, אלונדרה.

"איידן" אמרתי בהקלה, שהוא לא היה שותף אליה.

"היי לוק" הוא אמר והסתכל אל תוך עיני במבט סוער וממוקד כל כך שכמעט התעלפתי, "כירון אמר לי ללכת לאורוות ולקחת פגסוס ולעוף אל מחנה יופיטר כדי לקרוא לעזרה של משלחת חצויים רומאים"

הינהנתי, "בוא נלך ביחד"

יכול להיות שזה לא היה הדבר האחראי והחכם לעשות אבל ידעתי שזה חשוב לעזור לו להגיע למחנה יופיטר ולבקש סיוע.

רעידת אדמה נוספת היכתה במחנה. נשכבתי על הרצפה באינסטינקט ראשוני. ראיתי את איידן עומד במקומו ללא תנועה, הוא עצם את עיניו ונראה שהוא מתפלל. הרעידה נגמרה והוא הסתכל עלי.

"לוק, אתה בשטח פתוח, אין לך סכנה" איידן גילגל את עיניו ואילו אני הסמקתי בעוז. זה כל כך מפדח לצאת טיפש בעיני הקראש שלך, במיוחד אם הוא בנה של אתנה, אלת החוכמה.

נעמדתי, "הו" והתחלתי לרוץ אל עבר האורוות, איידן הצטרף אלי בריצה.

"לפחות אתה יודע לעשות במקרה של טילים" גיחך איידן. 

הסמקתי אפילו יותר, "זה אינסטינקט!" התגוננתי.

"אתה צריך לשמוח שאתה לא חיה כי האינסטינקטים שלך דפוקים" העיר איידן.

"תודה"

"בכיף. תמיד כאן בשבילך" אמר איידן ונכנס אל אורוות הפגסוסים. ניגשתי אל התא של טאקוונדו והנחתי על גבו אוכף והידקתי את רצועותיו אך לא יותר מדי.

תמיד היה לי כישרון עם פגסוסים. זה התחיל כשהלכנו בגיל 6 עם פרסי ואנבת' למחנה החצויים וביקרנו באורוות. פרסי הריץ בדיחות עם כל הפגסוסים ואני פשוט ניגשתי אל התא של אחד מהם וליטפתי את רעמתו, מעשה שבדרך כלל היה מזכה אותי בנשיכה אך הפגסוס רק צהל בשביעות רצון והניח לי ללטף אותו.

עכשיו אני במקום האהוב עלי במחנה עם הקראש שלי, לא היה יכול להיות יותר טוב. אוי, זה היה טוב יותר אם הוא לא היה יוצא עכשיו למשימה בנסיבות העצובות האלו.

הידקתי בעדינות את המתג בפיו של טאקוונדו (וכן, יש לנו פגסוס שנקרא בשם של אומנות לחימה) וסיימתי לארגן אותו לטיסה.

הסתובבתי אל איידן, שנתן בי מבט אפור כמו שמיים בזמן סופה, "בוא איתי"

"אה-מה?" שאלתי בטמטום.

"בוא איתי" חזר איידן בפשטות, "נטוס ביחד אל מחנה יופיטר"

עמדתי להסכים כשנשמע זעקה ארוכה ואומללה, אולי האיומה ביותר ששמעתי בכל ימי חיי. הקול היה דק ומעונה. זה היה קולה של ריי.

עיני התרחבו בחרדה, "זאת ריי. אני חייב להישאר" 

איידן החל ללכת מצד לצד כמו אריה בכלוב והתנשף בחוסר סבלנות, עמד להגיד משהו והתחרט.

"תחזור מהר" אמרתי בקול עדין, "אני אתגעגע אלייך"

מבטו התייצב עלי והיה לו את המבט הרך והאוהב ביותר שאי פעם הסתכלו עלי, "אני מניח שאצטרך לעשות את זה עכשיו"

"מה לע-" התחלתי לדבר אך איידן הצמיד אותי לקיר העץ של האורווה וזרועותיו הקיפו אותי. האוויר ברח במהירות שיא מריאותי. 'אל תרצח אותי' חשבתי לעצמי.

איידן רכן אלי ונישק אותי. הוא נישק אותי, יכולתי לפעור רק את עיני בהלם.

הוא התנתק ממני וחייך, "אני לא מפריע לך נכון?"

הינהנתי.

הוא נישק אותי שוב והפעם לא נשארתי חייב ונישקתי בחזרה. 

הנשיקה הזאת הייתה אכזרית. הלשונות שלנו נלחמו זו בזו והשיניים שלנו התנגשו אבל לא היה לי אכפת בשיט. בערתי כולי וכרכתי את ידי סביב צווארו והוא אחז בקדמת חולצתי ונאבק על דומיננטיות. הנשיקה הזאת הייתה מלאה בייאוש ותשוקה לא ממומשת. כאילו זאת הנשיקה האחרונה שלנו.

הוא הרפה ממני ושאפתי בחדות אוויר אל ריאותי.

"יחסית לנשיקה ראשונה היית ממש מוצלח" אמר איידן וליטף את פני, "נתראה" הוא אמר והוליך את הפגסוס מחוץ לאורווה.

נשארתי לעמוד בהלם במקומי ומיששתי את שפתי. ידעתי שהוא עזב כששמעתי את משק כנפי הפגסוס. לא יכולתי להישאר לעמוד שם, ריי הייתה זקוקה לי.

רק אחר כך גיליתי הכל.

הבגידה של איידן והרצח המחריד של טורי והקרבתה. זה גם לא עזר לפלאשבקים מטום, שהיכו בי ללא התרעה מוקדמת. לפי מה שידעתי בתחום הפסיכולוגיה, לכל אדם יש מנגנון הגנה שונה שלו מטראומות. הנחתי ששלי הוא הדחקה, מנגנון שנחשב בוגר.

בוגר בתחת שלי. לא זכרתי כמעט כלום חוץ מתחושה מעורפלת ונוראית והמגע שלו. זה העלה בי דמעות רק לחשוב על זה. ידעתי שאני חייב להתנהג כרגיל. לא יכולתי להדאיג את כולם.

הסוד של הנשיקה שחלקתי עם איידן החל להכביד עלי. ידעתי שאני חייב לשתף את זה עם מישהו. ריי לקחה קשה מאוד את הבגידה של איידן, אם אני אספר לה זה רק יחמיר את מצבה. סול צעירה מדי. בסופו של דבר, בחרתי באנג'ל. היא תמיד נראתה לי בן אדם שאפשר לסמוך עליו.

יום אחד, תפסתי אותה אחרי אימון חרבות וסיפרתי לה הכל: מהקראש שלי על איידן והתקיפה של טום עד לנשיקה שחלקנו והגילוי על בגידתו. אנג'ל נותרה בדממה לאורך כל המונולוג שלי, היא שיחקה בטבעת שלה, שהייתה מפוארת מדי לנערה בת 14, היא הייתה עשויה משלוש טבעות שחוברו יחדיו וכל שכבה הייתה עשויה מסוג אחר של זהב ובכל שכבה שובץ יהלום. היא נראתה יקרה מאוד.

"אז אתה אומר שהייתי מאוהב במישהו,התנשקתם ואז גילית שהוא פסיכופט מרושע ואתה מרגיש שאתה לא יכול לאהוב אותו יותר," היא סיכמה, "בנוסף, יש לך פלאשבקים מהשטן הזה שתקף אותך"

הינהנתי בכאב.

"אתה צריך לתת לרגשות האלו לגיטימציה, לתת להם להיות," אמרה בפשטות,  "אתה תתגבר עליו במוקדם או במאוחר. אם תילחם ברגשות שלך אליו זה רק יזיק לך" אנג'ל השתהתה לרגע ונאנחה, "בקשר להבזקים, כשתחזור הביתה תשב על המיטה ותיזכר מרצונך בתקיפה ותנטרל את הזיכרון הזה מבפנים, תפרק את הפלאשבקים" אנג'ל העבירה את מבטה לטבעתה, "Dios da las batallas más difíciles a sus soldados más poderosos. זה אומר שאלוהים נותן את הקרבות הקשים ביותר לחייליו החזקים ביותר" ובמילים האלו, היא עזבה אותי בזירת האימונים.

טוב,אז החלטתי לנסות את מה שאנג'ל אמרה לי. להתוודות.

וידוי יכול להיות דבר טוב, אני יכול להתוודות שאני אוהב מישהו אך וידוי יכול להיות גם דבר רע, אני יכול להתוודות שרצחתי מישהו. 

וידויים זה תחום נפרד מהשחור-לבן, הוא שטח אפור בין הרוע לטוב, שגם ככה לשניהם יש פנים רבות ומעטים הדברים שהם רעים או טובים באופן מוחלט.

יש כמה סוגים של וידויים: וידויים של אהבה, וידויים של שנאה, וידויים של אמת, וידויים של חטא, וידויים אבודים, וידויים אחרונים.

הוידוי שלי מורכב מכולם. הוא פתח לעצמו שטח חדש בתחום האפור של הוידויים. גם ככה וידויים זה לא דבר מוחלט. אבל אני חייב להגיד שאני לא חוטא, אני תמיד שוטף ידיים לפני שאני אוכל. טוב,תפסתם אותי, כמעט תמיד.

אתם בטח תוהים מה הוידוי שלי או שיש לכם כבר ניחושים או שאתם רוצים קטע לוקיידן שאיידן יקפוץ לחדר דרך החלון, יגיד שזה היה אחיו התאום האבוד ונתחיל להתמזמז או שסתם אין לכם כוח לחפירות שלי.

אז הנה לכם,הוידוי שלי.

אהבתי אותו.

באמת.

אני באמת אהבתי אותו.

זה הפרק הסופי בהחלט של Too perfect! זאת הזדמנות אחרונה להגיב ולהגיד מה אתם חושבים על הפאנפיק, עליי או על שניהם. תיהנו מהלוקיידן!

הפרק הקודם		הפרק הבא