אכזבה בצל שמחה

עבר חודש מאז אותו יום, היום שבו גילתה הרמיוני שהיא בהריון, וכעת זה היה בולט למדי. הם היו אמורים להגיע בעוד שעתיים לבקתת הצדפים, הבית של ביל ופלר. כל המשפחה של רון חגגה שם יום-הולדת לצ'ארלי. התכנון היה להפתיע את כולם בהודאה משלהם. רון והרמיוני נסעו במכונית, הלינקולן הישנה שקיבלו מאדון וגברת גריינג'ר, דבר שהלחיץ את רון למדי כי הוא עוד לא עבר טסט נורמלי ביושרה. למה הם לא התעתקו? בקתת הצדפים הייתה מוגנת בכשפים למניעת התעתקות, דבר שיכל לגזרר אותם, וביל ואשתו התגוררו באזור מאוכלס מוגלגים. חוץ מזה, הם היו אמורים לאסוף את משפחת פוטר, שרוז והוגו שהו אצלם, וכל הילדים שלהם עוד לא למדו להתעתק. כפי שנהג רון לומר כדי להקניט את ילדיו, "התעתקות זה לא משחק."

בית משפחת פוטר היה בלונדון, לעומת ביתם של רון והרמיוני אשר מוקם במנצ'סטר, והייתה להם דרך לא קצרה לעשות. אחרי הכל, לג'יני והארי לא הייתה מכונית.

רון שם שירים ברדיו, והרמיוני שקעה בתנומה כשידה מונחת על בטנה. רון הפעיל לחש על-חושי ואמר, "מעולה. עוד חמש-עשרה קילומטר מפה."

"סתם לידע כללי, מה הבאת איתך?"

"דברים לילדים, מתנה לצ'ארלי, ושאר הפריטים היותר בעייתים שלנו," אמר רון בהדגשה. 

"טוב," אמרה הרמיוני. "ולענייני חדשות השבוע, עוד לא מצאו את הבנשי?"

"לא, אבל הולכים ומתייאשים," אמר רון בהבעת פנים עצובה. "כולם כמעט משוכנעים שזו סתם המצאה. מצד שני, מוגל שרואה את זה, ושוקע בהלם... טוב, את זה קשה להסביר. בקדוש מנגו לא ראו אצלו שום דבר חריג, ובמשרד לא יודעים איך לפרש את זה. כבר הפסיקו להתאמץ יותר מדי. עכשיו הם מפנים את ראשם לבעיות הפוליטיות."

"אבל לא ערכו מעקב בירח?" נבהלה הרמיוני. "איך עושים את זה? מי יודע לפרש תנועות ירח?" התשובה כאילו ריחפה היישר למוחה. "אה."

"כן ערכו מעקב בירח," אמר רון בשעשוע קל. "ואני לא יודע איך זה עובד, אבל הסבירו לנו את העיקרון. הבנשי היא ילידת ירח, ובזוויות מסוימות אפשר לראות אותה. בעולם מישהו מת ומישהו נולד כל שש שניות, אבל בנשי מנבאת רק מוות טרגדי לקוסמים. ידוענים ואסטרולוגים חוקרים את העניין. בפעם הקודמת חשבו שראו משהו, אבל לא הצליחו למצוא אותו שוב. אף בנשי מעולם לא הסתתרה ככה."

הסיפור העביר בהרמיוני צמרמורת.

"ובינתיים, הארי נשאר עד שלוש בלילה במשרד, כי על הדקה התשעים תפסו את ג'ון אוליזה סוחר בארס נחשי צפע. כמובן שזה מותר, אבל אצל הרוקח, ולאוליזה לא היה רישיון..." 

"אני לא מאמינה," אמרה הרמיוני בכעס. "זה לא אותו אחד ש -"

רון עצר עצירה פתאומית ואז סטה בחדות, בתנועה שכמעט העיפה את הרמיוני מהמושב. פניו התחוורו עד לכדי חולניות. מבחוץ כמה נהגים עצבניים צעקו לכיוון המכונית, ושוטר אחד ניסה לעצור אותם. "חשבתי -" מילמל רון. "חשבתי שראיתי -"

"מה אתה חושב שאתה עושה?!" צעק עליו השוטר. "השתגעת לגמרי?"

"סליחה, סליחה," רטן רון. "חשבתי שעצר מולי אוטו..."

"מה ראית?" לחשה הרמיוני.

"עזבי..." מילמל רון, "כנראה דמיינתי..."

אבל כשהמשיכו בדרכם הוא אמר לה בשקט, "החושך פתאום התמצק מולי... לרגע חשבתי שאני עומד להתנגש בסוהרסן, עם איברים אנושיים."

"אתה בטוח שלא שתית לפני הנסיעה?" אמרה הרמיוני.

"אני אומר לך... טוב, רק אם היינו מתנגשים היינו יודעים, נכון?" הוא מילמל בעצבנות.

הרמיוני ידעה שרון מעולם לא היה עושה דבר כזה סתם, אבל היא פשוט התקשתה להאמין לו. בשבוע האחרון היא מצאה בפח שתי פחיות בירה. 

"רגע," היא אמרה בבלבול. "היינו באמצע השיחה על הבנשי -?"

אבל אז זה קרה שוב. שלושה דמויות הגיחו לקראתם מתוך החושך, כאילו קורצו ממנו - הם היו בדיוק כמו סוהרסנים, והם אחזו שרביטים בידם, שנראתה אנושית לחלוטין. על פניהם הייתה לבושה מסכה, שנראתה כמו גולגולת מבהיקה על רקע קללותיהם - והרמיוני נזכרה מדוע זה מוכר לה. "אוכלי-מוות!"

"לא!" קרא רון וירה עליהם לחש. הוא שוב סטה בחדות ופגע בגדר. מעוצמת החיכוך בכביש נוצרה שם להבה קטנה, וחצי מהאוטו עלה בלהבות. רון היה שם, וקצה שרוולו נחרך - מרוב הלם הוא היה משותק. הרמיוני משכה אותו והם מעדו מהאוטו, שניהם שרוטים וחבולים. אחת מהדמויות בברדסים עופפה מעל רון - היא שלחה לחש אפל, ומגופו של רון החל לפרוץ דם כמו תעלה סתומה - הוא גנח בכאב, בעוד הדם ממשיך לזרום ממנו.

אוכל מוות נוסף ריחף מעליה, והיא צווחה "אימפדימנטה!" והוא הואט ועף לאחור. הרמיוני הביטה דרך הגדר ולחרדתה ראתה שהם עומדים מעל מצוק. רון השמיעה אנקה שקטה.

אוכל מוות הרחיף את הרמיוני מעלה והטיח אותה ברצפה. הרמיוני הרגישה כאילו משהו נכבה בתוכה - כאילו עין פקוחה שהיתה בה מתעוורת לפתע - והיא הבינה מיד. 

"לאאא!!!" היא צרחה, ושתי הדמויות הנותרות הועפו באוויר ולא שבו להיראות. בשארית כוחותיה רכנה הרמיוני מעל רון.

באותו רגע נשמעה צווחה מסמרת שיער. היא סתמה את עור התוף באוזניה של הרמיוני. "רון," היא לחשה. "רון... הבנשי..."

הרמיוני הספיקה לראות בחטף ניידות משטרה והתקהלות גדולה של אנשים. המכונית שלהם נשרפה לעפר ורק כמה כלים נותרו ממנה. הצווחה נעלמה. "לא..."

היא ידעה שזה נגמר. ואז הכל החשיך. 

הפרק הקודם		הפרק הבא