היא||פאנפיק

הנערה חומת העיניים פסעה באיטיות ברחוב הצר והשקט. עיניה זגזגו במהירות על כל האנשים שעברו ברחוב השקט, כאילו מחפשת משהו מיוחד. היא המשיכה ללכת בחסות החשכה, והיה ניתן להבחין שבכל צעד שהיא עשתה, היא הסתכלה לכל הכיוונים, והיה בו מחשבה רבה. כן, הנערה חומת העיניים היתה מהאנשים המוזרים שחשבו לעצמם מחשבה אחת יותר מידי.

לרגע היא שמעה רשרוש של העלים, מישהו דרך עליהם מאחוריה. מבטה החמור והרגוע הפך בין רגע מפוחד. היא סובבה את ראשה באיטיות אחורה, ותהתה פעם נוספת, איך היא הגיעה למשימה המוזרה הזו. למעשה, זו לא היתה משימה. הנערה אהבה להגדיר דברים כמסוכנים, שבעצם היו כלום. היא נהגה לחשוב שחייה היו דבר מיוחד.

היא הבחינה בחתלתול כתמתם קטן, שבחסות החשכה היה קשה באמת להבחין בצבעו. הוא קיפץ על ערמת עלים יבשים, אותה ערמה שהנערה דילגה מעליה שניה לפני כן. חיוך החל להסתמן על פניה, והיא הנהנה על החתלתול. "מיאו" היא שמעה את קולו החלוש שוב. היא נשמה עמוק. כלום לא קרה, היא הרגיעה את עצמה.

בצד הדרך החשוכה שהיא הלכה, היא הבחינה בכל אדם שחלף על פניה ברחוב, ולאחר אימונים קשים, היא באמת הצליחה להבין מתנועת גופו וממעשיו של אדם, לאן הוא הולך. כרגע עברה מולה נערה בלונדינית, שנראתה לחוצה ביותר, ממהרת למקום כולשהו, וממלמלת, "אסור שיתפסו אותה. אסור".

האסוציאציה הראשונה שעלתה במוחה של תולעת הספרים היתה אנבת' צ'ייס. אחת הדמויות המוערצות ביותר שלה. אבל כמובן, שהיא לעולם לא היתה קיימת. "סתם דמיינתי" היא מלמלה לעצמה, והיה ניתן לראות שרק עכשיו הנערה הבלונדינית הבחינה בקיומה של חומת העיניים, והנהנה אליה בהזדהות.

הסיבה ללחץ של הנערה חומת העיניים, היה בעיקר כי היא התהלכה בשעה מאוחרת במקום פחות מוכר בשבילה, והיא פחדה שיקרה משהו. היא אכן היתה הקורבן המושלם, נערה שברירית למראה, בגיל 11. לא תוכל לעשות דבר כנגד האנשים האלו, ולכן חומת העיניים היתה כה לחוצה. למעשה, היא היתה מוכנה לדבר כזה, ובצאתה היא כבר הפעילה הקלטה בדרך, ליתר ביטחון ולתיעוד הדברים.

היא גם היתה בכוננות. גופה היה מוטה ללחימה, וכל הרפלקסים שלה היו כעת בפעולה. לא מזמן היא סכמה עם חברתה הטובה ביותר, אורי, (כן, זו היתה בת) שכשאחת שולחת לשניה אות כולשהי, זה סימן לסכנה. הם חשבו על זה בהשראת הסדרה שליחות חשאית, שכן שתיהן ייחלו לדבר מעניין בחיים, ונהגו להמציא סתם דברים. בכל מקרה, הטלפון שלה היה נעול, אבל היא סדרה את זה שכך אם היא פותחת אותו, היא תוכל ישר לשלוח את ההודעה.

הליכתה המחושבת התקרבה לסופה, וליבה של הנערה דפק בהתרגשות. היא היתה סתם מישהי, בכל מקרה, אבל אם אדם היה מביט בה זמן רב, הוא גם יכול היה להבחין בתווי פניה שהראו אמיצות וסכנה. מבטה הוכיח שהיא לא היתה שברירית כמו ממבט ראשון. כמובן, שגם היה קשה להבחין בה, מתהלכת בצללים. לפתע קבוצת נערות מוזרה התאספה מסביבה. ליבה דפק בקצב מטורף והיא תהתה מה לעשות. אחת מהן, היתה הבלונדינית שפגשה בה ברחוב. היא התנשמה, ולקחה כמה צעדים אחורה, ובלי שהיא שמה לב היא נתקלה בעץ פיקוס גדול מאחורה. היא מצמצה, וחזרה לעניינים. לרגע היא לא שמעה את קולותיהן של קבוצת הנערות שהקיפו אותה, ונבהלה, עד ששמעה קול קורא ומלחשש במעמקי מוחה. "סופיייייי".

המשך יבוא...

		הפרק הבא