היא||פאנפיק

בבקשה תגיבו, ו - ו -

הפרק מוקדש לכל מי שהגיב!

ו-שתי תגובות וממשיכה!!

היום היה יום ספיישל והמשכתי המון מהפאנפיקים שלי.

רוצו לפרופיל שלי לקרוא אותם!

בכל מקרה, בלי חפירות מיותרות, 

=====================

היא מצמצה שוב בעיניה, תוהה אם זה לא עוד חלום פרוע. לפתע הופיעו כמו בקסם מעין תוויות שמיות על קבוצת הנערות, והיא לא הבינה את משמעותם, עד שהתעמקה שוב, והתעלפה. אחת היתה זו שהיא ראתה, שיער בלונדיני אסוף גלי, עיניים אפורות. למעשה, עכשיו היא לבשה חולצה כתומה זוהרת שהכריזה "מחנה החצויים". בהחלט אנבת' צ'ייס, אחת הדמויות האהובות עליה. עוד נוספת היתה עם שיער חום ועינים חומות, היא נשאה את התווית, "איימי קהיל" שכמובן, היתה הדמות האהובה עליה. היתה אחת גם עם שיער חום גלי, גם לה היו עיניים חומות והיא נשאה מקל עץ, שהנערה יכלה להבין שהיא הרמיוני גריינג'ר. אחת היתה עם שיער בלונדי חלק, מסודר בקשת ועיניים כחולות. "אלכס ביילי!" הנערה השלימה אותה בעצמה. "מספר עשר, אלה!" הנערה צעקה שוב כשהבחינה הנערה קטנה שהתחבאה מאחור. היא רצה לחבק אותה.

"רגע, מי עובד עלי?" היא הכריזה לכולם, "ברצינות" אמרה אנבת'. "חכי רגע!" צעקה הנערה, "אנבת", את אדירה!! אגב, אני משפפת פרסבת'!", אנבת' חייכה. "צריכים אותך במחנה החצויים, סופי. את חצויה" סופי חייכה חיוך גדול, ופנתה אל אנבת'. "רגע, סופי – את חייבת לעזור לנו, המנודה אמר שרק את תוכלי!" סופי החווירה מדברי איימי. "את הדמות האהובה על בכל הספרים!" היא הכריזה בקול, ואיימי הסמיקה. סופי התקדמה לכיוונה. "המוגדוריאנים מתקיפים את כדור הארץ! שוב!" צעקה אלה (המושלמת) סופי הנידה את עיניה לכל כיוון, לא יודעת לאן ללכת. "אני מצטערת!, אני לא יודעת עם מי לבוא!" הרמיוני גריינג'ר הופיעה פתאום, "בבקשה, את חייבת לעזור לנו!" אמרה המכשפה. אלכס קפצה מהצד פתאום, "בבקשה!"

"כולכן, בבקשה, ועם כמה שאני מטורפת עליכן, בבקשה, שוב, אני לא יכולה להחליט" אמרה סופי. "תדברו ביניכן" היא אמרה בכנות מלאה. היא נבהלה, והחלה לרוץ משם, משאירה אותם להחליט. "תקשיבו, יש לי רעיון!" אמרה הרמיוני גריינג'ר, ושלפה מחולל זמן. "זה יעזור לה לעזור לכולנו." איימי הנהנה. "רק היא צריכה להחליט למי מאיתנו היא תבוא קודם!" היא אמרה. "שנה בכל מקום!" הציעה אנבת', וכולם חייכו. בעזרת מחולל הזמן, היא תוכל לעשות הכל.

פתאום, אלה שמה לב שסופי נעלמה. הבנות גיבורות הספרים החלו לרוץ לכל מקום, ולחפש את סופי. היה להן רעיון בשבילה, והן קיוו שהוא יעבוד. לאחר כמה זמן אלכס ביילי מצאה את סופי מתחבאת קוראת ספר ליד עץ, והתיישבה לידה. "ידעתי שאמצא אותך כאן. גם אני נהגתי לשבת כאן." סופי הנהנה אליה, והרימה אליה את פניה מלאות הדמעות. "את מבינה, תמיד רציתי שיקרה לי משהו מעניין בחיים, ועכשיו הגיעו הרבה, ואני לא יודעת במי לבחור!" אלכס הנהנה אליה בהבנה. "את יודעת, גם אני כמוך. גם לי זה קרה." סופי חייכה אליה. היה מישהו שהבין אותה פה. "צודקת, אבל אני לא יודעת מה לעשות." הפעם אלכס חייכה אליה. "בואי" היא אמרה, "תקשיבי, להרמיוני יש רעיון. חח. תאמיני לי, גם אני מעריצה שלה... בכל אופן, היא רוצה שתשתמשי במחולל זמן ותבואי לכולנו!" עכשיו גם סופי חייכה, ומחתה את הדמעות. "איך אני לא חשבתי על זה קודם?" היא אמרה, ורצה עם אלכס אל כולם. "הגיע הזמן לסופר-סופי" היא אמרה בצחקוק-חיוך.

======================

סליחה שהיה קצר.

שתי תגובות וממשיכה

הפרק הקודם