ילדותם של לילי וסנייפ

לילי ופטוניה ישבו יחד על הדשא ופטפטו עד שכבר החשיך וירד הלילה...

אבל אז לפתע הן שמעו רעש בין השיחים מאחוריהן.

"מה זה היה?!" נבהלה פטוניה.

"אני לא יודעת" ענתה לילי בקול רגוע מתמיד. כשהיא היתה עם אחותה היא תמיד הרגישה רגועה ובטוחה.

"אני קצת מפחדת, את רוצה לחזור ליל?" שאלה פטוניה.

"אממ.. אני לא יודעת, לא ממש איכפת לי אבל אין לי בעיה!"

"טוב ליל, אני מעדיפה שנחזור, את באה?-" בום!

ענף נפל בדיוק איפה שידה של פטוניה היתה שניה לפני כן.

"אמאלה!" היא צעקה והצביעה אל כיוון מקום חשוך עם הרבה עצים.

לרגע, לילי לא הבינה לאיפה מצביעה אחותה, אבל אז היא ראתה אותו.

נער צנום וקטן שנראה כבן גילה (אם כי, גבוה מלילי אשר היתה נמוכה במיוחד, בהרבה) והיה לו שיער שחור חלק, ארוך ושמנוני ואף ארוך ומעוקל, אך לעומת זאת, הילד היה נראה מעט מפוחד, פניו היו מתוקות והיו לו כמה כתמים כחולים על פניו וידיו...

לילי התקרבה אל כיוונו של הנער המשונה בעוד אחותה מתרחקת מעט.

היא הסיטה ענף גדול שעמד בדרכה, והמשיכה להתקדם.

"ליל! תחזרי!" צעקה פטוניה.

לילי הרימה פרח קטן וסגול מהרצפה.

"נו לילי!!! בבקשה על תעשי שוב את הקטע המוזר הזה עם הפרח!"

לילי הביטה בפרח הקטן אשר נח כרגע על כף ידה תוך כדי התעלמות מוחלטת מפני אחותה, ולא הוציאה מלה מפיה.

לאחר כמה שניות הפרח התרומם כמה סנטימטרים ספורים מעל ידה הפתוחה של לילי. לילי נשפה בעדינות לצידו של הפרח, וזה ריחף באיטיות אל כיוונו של הנער.

הנער  לא נראה מופתע במיוחד, הוא עמד שם והביט אל תוך עיניה הירוקות של לילי.

כשהפרח הגיע אל הנער, הנער הרים את ידו ותפס את הפרח. 

הוא הרים את ידו השניה והעביר אותה בעדינות מעל עלי הכותרת של הפרח הסגול הקטן, ואז, למרבה תדהמתן של לילי ופטוניה, הפרח שינה את צבעו לתכלת.

"ליל..." לחשה פטוניה בפה פעור. "זה הוא..." היא המשיכה על סף דמעות. "זה הנער שגר בבית על ראש הגבעה..."

הפרק הקודם		הפרק הבא