Imagination- הארי פוטר

הנה קישור למקורי:

https://www.wattpad.com/292146081-x-reader-harry-potter-oneshots-teddy-lupin-x

בחלק הזה סנייפ ודמבלדור עדיין חיים והכל מתנהל כרגיל... דמבלדור הוא המנהל וסנייפ הוא המורה לשיקויים,

את צלצלת בפעמון הדלת בבית משפחת פוטר.

טדי, ג׳יימס, אלבוס, לילי ואת תכננתם לעשטת מסיבת פיג׳מות ביחד, וזאת הולכת להיות הפעם הראשונה שאת ישנה אצלם.

הרמת את התיק שלך על הכתף והחזקת חזק ברצועות, מתרגש לקראת המסיבה.

גברת פוטר תחה את הדלת וחייכה כשראתה אותך.

״צהריים טובים גברת פוטר! איך את מרגישה היום?״ שאלת אותה כשנכנסת לתוך הבית.

״אני מרגישה טוב תודה! וכבר אמרתי לך לקרוא לי ג׳יני! גברת פוטר נשמע כל כך זקן ורשמי! האחרים נמצאים למעלה בחדר של לילי, תקראו לי אם תצטרכו משהו״ היא אמרה לפני שהלכה בחזרה למטבח.

״תודה״ קראת אחריה לפני שרצת במעלה המדרגות.

הלכת במסדרון ונכנסת לחדר של לילי.

כשנכנסת לחדר הם מיד הפסיקו לדבר והסתכלת עליהם במבט חשדני.

הסתובבת להסתכל על טדי, הוא היה קצת סמוק אז העמדת פנים כאילו לא שמת לב.

״היי חברים!״ אמרת, מחליטה לא לשאול על המקרה.

״היי ה/ש!״ לילי אמרה, טופחת על המקום לידה, מסמנת לך לשבת שם.

התקדמת לכיוונה וזרקת את התיק על הרצפה, יושבת לפניו.

אלבוס וג׳יימס  המשיכו להעביר את מבטיהם בינך ובין טדי, וכשהם ראו ששמת לב למה שהם עשו, שניהם התחילו לצחוק.

הסתכלת על טדי, וראיתי אותו נועץ מבט בשניהם, אבל כשהוא ראה אותך מסתכלת הוא הסמיק קצת.

״האם אני מפספסת משהו?״ שאלת את לילי בלחישה, מסתכלת על האחרים בחשד.

היא רק משכה בכתפיה וחייכה חיוך גדול,

מה שאומר שאת לא מקבלת שום מידע ממנה.

נאנחת, מקווה למצוא את הפתרון מאוחר יותר.

לא הרבה זמן אחר-כך, וכבר דיברתם נורמלי שוב, צוחקים ומתבדחים.

״זוכרת את הפעם ההיא שנתקעת על עץ, ה/ש? ואת זה שאלבוס הביא מורה כדי שיוריד אותך למטה!״ ג׳יימס אמר והתחיל לצחוק.

הרגשת את החום עולה בלחיים שלך, זוכרת את הפעם ההיא במדויק.

״זאת הייתה אשמתך גיימס! אם לא היית רודף אחריי, לא הייתי מטפסת לשם!״ אמרת לו ונעצת בו מבט.

״אבל אני רדפתי אחרייך רק בגלל שסירבת לספר לי את מי את מחבבת!״ הוא אמר, זורק את הידיים דלו לאוויר.

״ואתה גם לעולם לא תגלה!״ אמרת והוצאת לשון.

״רגע, מה קרה?״ טדי שאל, הוא לא היה שם כשזה קרה.

״טוב, אני התעסקתי בדברים שלי בחדר המועדון כשג׳יימס הגיע והתחיל להציק לי!אז אני רצתי והוא עקב אחרי, והדבר הבא שאני זוכרת, זה את עצמי מחבקת ענפים של עצים, צועקת על ג׳יימס להפסיק לצחוק, ולהזיז את התחת שלו ולעזור לי לרדת!

אבל אלבוס הלך לא רחוק משםופשוט שמע את הצעקות, אז הוא הביא את המורה הקרוב ביותר שהוא יכל למצוא!״ הסברת לטדי.

ג׳יימס התחיל לצחוק שוב ואלבוס הסמיק קצת.

״חשבתי שמישהו היה בצרות!״ אלבוס אמר, מחזיק את ידיו.

״טוב, תסיימי כבר את הסיפור!״ ג׳יימס גיחך אלייך, ואת נעצת בו מבט.

יכולת לראות אותו מתאפק לא לצחוק.

״כמו שאמרתי, אלבוס הלך למורה הקרוב ביותר שהוא יכל למצוא אבל הוא באמת רץ לתוך כמה מורים, כולם יחד.

הוא מצא את...״ התחלת לספר, נועצת מבט בג׳יימס שבכלל גרם לך לספר את זה.

הסתכלת על טדי שחייך חיוך רחב.

״הוא מצא את פרופסור דמבלדור, פרופסור מקגונגל ו...ופרופסור סנייפ!״ אמרת, מושתשת לגמרי מכל מה שקרה.

גיימס התפוצץ מצחוק, זוכה בנעיצת מבט ממך.

לילי נעצה בו מבט גם, אבל יכולת לראות שהיא ניסתה ממש לא לצחוק.

שמעת רעש והסתכלת על טדי, שהחזיק את ידו על פיו עם פנים אדומות מעט.

״זה לא מצחיק עד כדי כך!״ אמרת להם, רוטנת.

״בחייך! מה קרה אחר-כך?״ טדי שאל, התרגשות מנצנצת בעיניו.

״טוב, המורים באו בריצה עם אלבוס לפניהם.

הם באו לעץ וראו את ג׳יימס עומד ליד העץ, רכון לידו וצוחק ואותי על העץ, תלויה שם!״ אמרת לו, מחייכת מעט, יודעת כמה טיפשי זה עלול להישמע.

״המורים סירבו להשתמש בלחשי קסם בשביל משהו שיול להיעשות בדרכי המוגלגים״ עצמת את עינייך, מנסה לחסום את התמונה שעלתה בראשך.

״אל תדרג טדי! עוד לא הגענו עדיין לחלק הכי טוב!״ ג׳יימס אמר, נשכב על הבטן שלו, מחזיק את ראשו בידיו, מחייך אלייך חיוך רחב.

״תפסיק להיות כזה החתול צ׳שייר! זה קריפי!״ אמרת לו, מוציאה לשון לכיונו.

לילי נכנסה לחדר עם פופקורן, את אפילו לא ידעת שהיא עזבה!

״לילי!״ צעקת, נועצת בה מבט.

״מה? דברים התחילו להיות מעניינים אז אני צריכה פופרוקן!״ היא אמרה, מחייכת אלי בזמן שחלקה את הפופקורן עם האחרים.

״בוגדת!״ מלמלת.

״היי! תפסיקי להיות כזאת מלכת דרמה ותמשיכי במופע!״ היא חייכה.

״טוב, ג׳יימס היה לגמרי חסר תועלת באותה סיטואציה בגלל שבכל פעם שהוא נרגע, הוא הסתכל אליי למעלה והתחיל לצחוק שוב! אלבוס נראה עצבני בגלל שהוא לא רצה לצחוק ולהיות לא מנומס!

ויכולתי לראות שפרופסור דמבלדור מצא את זה משעשע!

לכן, בגלל שהם לא השתמשו בקסמים ודמבלדור ומקגונגל הם פשוטו כמשמעו ענתיקות, סנייפ קיבל את העבודה לעזור לי לרדת. הוא עמד מתחת לעץ והחזיק את הזרועות שלו כדי שאני אקפוץ אליו!״ אמרת, יכולת לספר שהיית קצת אדומה.

״עכשיו ה/ש, תספרי לנו מה את היית עושה בסיטואצציה שכזו!״ ג׳יימס אמר, מחייך אלייך.

״תספר את הסיפור הטיפשי בעצמך, ותראה שאתה יודע את זה כל-כך טוב!״ אמרת לו, מסתירה את פנייך בידיים שלך.

״ארוחת ערב מוכנה!״ כולכם שמעתם צעקה מלמטה.

נאנחת בהקלה, שמחה שלא תהיי חייבת לסיים את הסיפור.

״נהדר! אמא ואבא יאהבו לשמוע את שאר הסיפור!״ ג׳יימס אמר, מחייך.

כולכם ירדתם למטה והתחלתם לאכול ארוחת ערב.

״האם אני יכול להמשיך את הסיפור, ה/ש?״ ג׳יימס שאל, מחייך שוב.

את נשבעת שהוא חייך כל-כך שהלחיים שלו בטוח כאבו לו!

״אתה בכל מקרה הולך לספר את זה, בין אם אני אתן לך ובין אם לא!״  אמרת לו, מסתכלת על צלחת האוכל שלך.

״טוב מאוד! איפה היינו? אה כן! אז סנייפ עמד מתחת לעץ ואמר לה לקפוץ, אבל או! איזה מראה! ה/ש נראתה כאילו היא יכולה למות בדיוק שם!

אני מאמין שהמילים המדויקות שלה היו ׳אני מעדיפה להישאר תקועה על העץ הזה לנצח מאשר לקבל את העזרה שלך!׳

וסנייפ נראה המום, בגלל שה/ש הקטנה שכאן תמיד כל-כך שרטה ומנומסת מסביב למורים!

וכשה/ש ראתה שאין לה שום אפשרות אחרת חוץ מלקפוץ לאגם השחור שהעץ היה לידו!

אבל כפי שלילי כבר יודעת, ה/ש לא יכולה לשחות סנטימטר.

אז אני, בהיותי גיבור, קפצתי פנימה והצלתי אותה!״ ג׳יימס סיים את הסיפור, הסתכלת מסביב לשולחן וראית שכולם מנסים להתאפק לא לצחוק.

״היי, זה יותר טוב מאשר לקבל את העזרה של סנייפ!״ אמרת, מסיימת את האוכל שלך.

כשכולם סיימו לאכול, נשלחתם למיטות כדי לישון.

ג׳יני והארי כישפו את השמיכה כדי שתתאים לכולכם ואמרו לכם לילה טוב.

כולכם תפסתם מקום מתחתיה ונשכבתם בשורה: אלבוס, ג׳יימס, טדי, את ולבסוף לילי.

כולכם החלפתם לפיג׳מות ונכנסתם לתוך שקי השינה.

אמרתם לילה טוב אחד לשני לפני שנרדמתם.

הסיבה היחידה שלא נשארתם ערים הייתה בגלל שג׳יני והארי הבטיחו לקחת את כולכם לסמטת דיאגון אם תלכו לישון, אז החלטתם ללכת לישון.

~

~

~

קמת בבוקר, מזיעה, כשדמעות זולגות על לחייך.

היה לך עוד סיוט.

זה אולי נשמע טיפשי אבל לפעמים חלמת עליהם, ושכחת על מה הם היו בבוקר.

התיישבת והסתכלת מסביבך, היה די חשוך, אבל מספיק מואר כדי שתוכלי לראות.

הסתכלת על כל האחרים, מקווה שלא הערת אותם.

כולם נראו ישנים בשלווה, חוץ מטדי שהתיישב לידך.

״היי, את בסדר? שמעתי אותך ממלמלת בשנתך ונשמעת די במצוקה״ טדי אמר, דאגה שלובה בקולו.

״זה כלום! אל תדאג, אני מצטערת שהערתי אותך״ אמרת לו, הקול שלך צרוד, ככה שזה היה ברור שבכית.

״ הכל הולך להיות בסדר״ הוא לחש, מושך אותך לחיבוק.

כרכת את זרועותייך מסביבו וייבבת בשקט לתוך חולצתו.

הוא ליטף את שיערך, מרגיע אותך בעדינות.

כשלבסוף נרגעת נשכבתם שוב, אבל הפעם שכבת בין זרועותיו.

התכרבלת אל תוך החום של גופו, נושמת את הריח שלו.

הראש שלך נח על החזה שלו וזרועותיך מסביב לצאוורו.

״תודה טדי״ לחשת לו, נרדמת שוב.

״מתי שתרצי, ה/ש. מתי שתרצי״ הוא לחש חזרה, מנשק את מצחך, במזל לא רואה את הסומק שצבע את לחייך.

היי!

מקווה שאהבתם!

כפי שאתם רואים סגנון הכתיבה קצת שונה מכיוון שעשיתי את זה דומה כמה שיותר למקור.

אם אתם רוצים שאני אתחיל גם לתרגם וואנשוטים ולא רק אעלה מקוריים תכתבו לי בתגובות!

הבא הולך להיות שוב על טדי! (הפעם מקורי)

שאלה, הייתם מעדיפים שאני אכתוב בגוף ראשון (נכנסתי לחדר המועדון וראיתי את...)?

או להמשיך לכתוב בגוף שני ( את נכנסת לחדר המועדון ואית את...)?

או שאולי הייתם מעדיפים שאני בכלל אכתוב בגוף שלישי (ה/ש נכנסה לחדר המועדון וראתה את...)?

תגיבו בתגובות!

הפרק הקודם		הפרק הבא