|
דיסקליימר: הוגוורטס, כמו גם שאר היקום של הארי פוטר, הבתים, ודמויות המורים, שייך (שייכים? שייכות?) לג'יי קיי רולינג, ואין לי שום רצון להרוויח משהו מפאנפיק זה חוץ מההנאה שבכתיבה.
(פפפט, הנאה, יותר כמו סבל טהור מהול בסיפוק סדיסטי).
הקרדיט על הרעיון המקורי הולך לאדם מדהים ונחמד ביותר ביוטיוב, לטאמבלר, ולתאוריות קונספירציה של שתיים בלילה אחרי שקראתי יותר מידי משחקי הכס.
בלי ספויילרים, אני עדיין בחצי הספר הראשון.
תודה לכם, טאמבלר.
הספר הזה הוא פחות או יותר אוסף פיקצרים (וואנשוטים) על החיים במעונות המשותפים בהוגוורטס.
חוץ מצוות המורים, כל הדמויות הן אוסיז שלי, אז אתם מוזמנים לחשוב על זה כעל AU או סתם כעל משהו שקורה לפני עלילת הארי פוטר.
הדירוג הוא PG על אזכורים לשימוש בסמים, כמו ששם הפיק מרמז--)
אם יש טעויות כלשהן באיות השמות של הדמויות מהקאנון, בבקשה תסלחו לי, לא קראתי את סדרת הספרים המקורית כבר המון זמן.
אשמח לביקורת בתגובות!
זה הולך להיות כאוס מוחלט, אני מתחרטת על הכל, אבל באותו הזמן, אני לא מתחרטת על כלום.
סליחה.
אחרי שמעונות סלית'רין הוצתו בפעם השלישית ,חמישה גריפינדורים שברו ידיים במשחק סוער של אמת או חובה, ומגדל רייבנקלו לא הפסיק להיות שדה קרב ללפחות חמש שעות אחרי התערבות הכוללת שלושה חרמשים וקאקדו בזמן שההאפלפאפים המסכנים פשוט ניסו להרגיע את כולם, למינוורה מקגונגל סוף-כל-סוף נמאס.
"זה פשוט מגוחך" היא ממלמלת לעצמה בדרך למשרדו של דמבלדור, עוברת בסערה על פני פסלים מבריקים במגוון רחב של גדלים וצורות, שורת חליפות שיריון מחלידות, וכמה תלמידי שנה ראשונה, מכל הבתים, מבוהלים בהחלט. נושא אחד ויחיד רץ כל אותו הזמן במוחה:
מי, בשם מרלין, חשב לסדר את מעונות התלמידים בצורה שכזו?! איך המייסדים המהוללים של הוגוורטס חשבו שזה יהיה רעיון טוב?! רוונה, הייתה לך עבודה אחת, והיא הייתה להרחיק את גודריק וסלאזאר מהסרטוטים של הטירה, ובעצם. מכל דבר שקשור בארכיטקטורה.
את נכשלת.
"אגסים מסוכרים!" היא צועקת בלחש מלא חמת זעם על הטרולים בכניסה למשרד המנהל.
אף אחד עוד לא ראה את מינוורה מקגונגל מאבדת כך את קור רוחה, אבל לכל דבר יש פעם ראשונה, אחרי הכל.
"כבוד המנהל, זה לא יתכן! חייבים לשנות את סידור המעונות! לשים את מעונות גריפינדור בראש מגדל, עם כל הכבוד למייסדים הגדולים, זה רעיון פשוט מטופש! לפחות עשרים מתלמידים שלי שברו איברים בחודש האחרון אחרי שאותגרו לקפוץ מראש המגדל אל מטאטא 'חץ כסף' משתולל! מדאם פומפרי לא מפסיקה להתלונן, ובצדק! מעונות סלית'רין הם פחות או יותר בור של סחיטה וטרור, במיוחד עם כל העכברים ועיני החרפושיות שכמה תלמידים משחררים להתרוצץ שם שוב ושוב, ומגדל רייבנקלו לא מפסיק להיות כאוס מוחלט, רק אתמול ג'פרי טורס הצליח, האל יודע איך, להגניב לשם שלושה גורי אריות! חייבים לעשות משהו!"
אלבוס דמבלדור רק הרים גבה במבט מלא ספק, רגוע לחלוטין, אם כי בתוך-תוכו, מופתע מעט, מההתפרצות חסרת השחר של סגניתו, אך לפני שהוא מספיק להפיק צליל בודד, קול אחר מדבר.
"אילו היית מצליחה לשלוט בתלמידים שלך קצת יותר טוב, מינוורה, חלק קטן מכל זה היה מסוגל להימנע" סוורוס סנייפ אומר בקול אדיש, יוצא מתוך הצללים וגלימתו השחורה נגררת אחריו בשקט מטריד בהחלט.
"אז אתה לא חושב שמצב שכזה צריך להשתנות?" מינוורה מרימה גבה, רגועה בהרבה, אך עדיין מוכנה להילחם בכל מי שיעז להתווכח איתה.
"הו לא, אני מסכים בהחלט. הממזרים הקטנים שלי מסתדרים מצוין, או שהם שונאים אחד את השני שנאת מוות, אין באמצע" הוא מבריש אבק בטון מכתפיו, וממשיך "המקום הזה הוא הכניסה לגיהינום, תאמיני לי שממש לא היית רוצה להיתפס שם, באמצע כל הבלגן".
"אלו כל הטענות שלכם? הרי כולנו יודעים שאתם מסוגלים לאכוף יותר מקצת כאוס".
עיניו הכחולות של אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור סוקרות את ראשי הבתים העומדים במשרדו, והוא מחליט שלא לציין שזו היתה השיחה הארוכה ביותר שלהם בלי להתווכח אחד עם השני על משהו.
"הו לא, הרשימה רק מתחילה" מינוורה אומרת, מחווה בראשה לעבר סנייפ המוצאי רשימה אמתית, שמתחילה מול עיניו ומתגלגלת אל הרצפה, נפרשת ממש עוד למדרגות הלולייניות בקצה החדר.
"גריפינדורים, שנה חמישית, החליטו שלהעיר את כל חבריהם עם...אממ...'מוזיקה' בשלוש בלילה, יומיים לפני הבגרות, יהיה משעשע".
"צ'אד מטריס, תלמיד שישית מרייבנקלו, שהחליט שחדר המועדון שבמגדל הוא מקום אידיאלי לגידול זברות".
"קייל צ'נדלר, שהחליט שלאמץ קנגרו יכול להיות מעניין".
"לא קייל, אתה לא יכול לאמץ קנגרו! רד מהשולחן!"
"תלמידי שלישית מסלית'רין,שהחליטו שלשחרר נחשים ארסיים במעונות הבנות בבית שלי נשמע כמו מתיחה משעשעת".
"טוב, רק כי התלמידים שלך שחררו עכברושים להשתולל בחדר המועדון שלנו!"
"זה רק בגלל--"
אלבוס נעמד, עוצר אותם מלהמשיך ולהתווכח.
אולי השיחה הזו לא היתה מוצלחת כפי שהוא קיווה.
למרות העובדה שהם אנשים בוגרים, אלבוס דמבלדור מרגיש כמו בייביסיטר.
מרלין, אז ככה תלמידי האפלפאף מרגישים כל הזמן!
.
.
.
כן, הוא בהחלט צריך לשנות את זה.
"אז מה אתם מציעים?" שואל המנהל, משתדל להתעלם מהמבט הקצר והחד שהעבירו בניהם השניים האחרים.
"אני חושבת" מתחילה מקגונגל "שארבעה תלמידים בחדר, אחד מכל בית, יהיה מצב אידיאלי בהרבה".
סנייפ מביט בה בספק שנראה מעט לא מתאים לסיטואציה, ואז מוסיף לדבריה.
"במצב שכזה, ארבעת התלמידים יאזנו זה את זה, ויהיה הרבה פחות כאוס אחרי שעות הלימודים".
דמבלדור מביט בהם בשני המורים, שקוע במחשבות, לפני שהוא, אחרי שתיקה ארוכה ומעיקה במקצת, מרכין את ראשו בכניעה ופותח פה, מודע היטב להפתעה שתבוא בעקבות דבריו.
"בסדר".
מבט המום עולה על פניה של הפרופסור לשינוי צורה, המורה לשיקויים, לעומתה, לא מראה סימני הפתעה מלבד הרמת גבה שחורה ושמנונית.
"בסדר?" הוא חוזר, ודמבלדור מאשר בשקט.
"בסדר גמור, תעדכנו בבקשה את פומונה ופיליוס על השינויים, אני אקצה לכם עשרים וארבעה תלמידים לתקופת מבחן, שישה חדרים בסך הכל, שניים-עשר בנים, שתיים-עשרה בנות".
סנייפ ומקגונגל ממלמלים הסכמה, וגם בלי להרים מבט הוא יכול לשמוע אותם יוצאים החדר, מתלחשים בינם לבין עצמם לגבי איפה למקם את חדרי הנסיון ואיזה תלמידים לנדב לעניין.
ברגע שהם יוצאים, אלבוס מרשה לעצמו לשחרר צחוק פרוע.
זה יהיה כאוס מוחלט, ובכל מנהל יודע כל...
...הוא עומד להנות מכל רגע.
|
0 חרמשים
כותב: 
ID : 10441
נרשמתי לעדכונים. מי באמת חשב לשים את התלמידים הכי שאפתנים בתוך מרתף ואת הנועזים ביותר בראש מגדל?
זה כתוב בצורה ממש קלילה וזורמת!
ממש מגניב.
באמת איך רולינג לא התייחסה בכלל לכל הקשיים הטיפוסיים של פנימייה? עזבו שנייה געגועים הביתה, אני מניח שלהארי לא היו כאלה כי לא היה לו כיף בבית, לרון לא היו כאלה כי גם ככה כל האחים שלו היו שם ולהרמיוני לא היו כאלה כי היא פשוט חנונית שאוהבת בית ספר. לא, אני מתכוון לזה שלתקוע בני נוער לבד למשך שבע שנים, בגיל הכי הורמונלי בו כולם עושים דברים מטומטמים, זה תמיד מתכון לאסונות מצחיקים יותר ופחות, שמניעת בנים מלעלות למגורי הבנות זה לא מה שיפתור אותם. סופסוף יש פאנפיק שמתייחס לדברים האלה!
