מעונות, כאוס, וקצת יותר מידי מריחואנה

אזהרות: אזכור לסמים, פרק מאוד גיי, כל הפיק בכללי מאוד, מאוד גיי, אני כנראה אפרסם עוד פרק מחר, רוב הפעמים, אני לא מפרסמת למשך כמה חודשים, וכשאני כן מפרסמת, אני מפרסמת כמה פרקים במכה.
תהנו!

מגדל רייבנקלו הוא כאוס סנד הלפ.

רק שיהיה ברור, אגב, דמות אחת ממש לא אומרת את דעתי על כל הבית, אם יש לי דמות מרושעת מגריפינדור, זה ממש לא אומר שאני חושבת שכל הגריפינדורים מרושעים, לדוגמא.

חדר מועדון, רייבנקלו, יום ראשון, שעות הצהריים המאוחרות.

"קית'! ונסה! תעזבו את השיער של רייצ'ל, עכשיו! ניק, לוני, עם כל כמה שאתם אוהבים להתווכח, אני אשמח אם תפסיקו לשתי שניות כי ניק, אני ממש לא רוצה להתמודד עם הבכי שלך אחר כך, ואלוהים אדירים, מי לעזאזל שחרר את העורבים?!" אם באותו הרגע הייתם נכנסים למגדל רייבנקלו, כנראה שהייתם קופאים במקום למראה הכאוס המוחלט שנפרש לפניכם.
ככל הנראה, גם לא הייתם מכירים בעובדה שבמגדל רייבנקלו, זה יום טוב.
כך או כך, זה לא משנה את העובדה שפניה של מירה אדומות מצעקות.
"ניק! לוני! לחדרים, עכשיו! אלוהים, אני לא יודעת למה קרן נתנה לשניכם להיכנס לאותו החדר בו זמנית, זה כמו להציב עצם בלתי ניתן להזזה כנגד כוח אינסופי, את רוצה להתפוצץ, קרן?" קרן לא זעה, למעשה, היא לא מראה שום סימן או אישור מלבד חיוך קטן רגוע בעודה מסיטה מפניה את שיערה השטני.
"להכל יש סיבה, ואת לא יכולה לדעת מה הגורל תומן בחובו" היא אומרת בקולה העמוק והאיטי, מנסה, ללא הצלחה, להישמע מסתורית בעודה מתעסקת בשרשרת הקריסטלים שעל צווארה.
"בולשיט, קרן" מירה מעבירה יד בשיער הבלונדיני, מנסה נואשות להירגע אפילו קצת, פעולה לא בדיוק אפשרית, בהתחשב בעובדה שזה מגדל רייבנקלו.
'אלוהים' היא חושבת בעודה עוצמת בעדינות את עיניה העייפות, 'המקום הזה לא עומד לשרוד כשאני ולוקאס נסיים את הלימודים'.
קריאה מתלמיד שנה ראשונה מפוחד קוטעת את מחשבותיה.
"היי, המעונות עולים באש עוד פעם!"
לעזאזל.
"צריכה עזרה?" קול מוכר שואל, ומירה מסובבת את ראשה כדי לראות את לוקאס עומד מאחוריה, חיוך עולה על פניה בעודה מתנשפת בהקלה.
מדברים על החמור.

"כן בבקשה, מעוניין בסיכום קצר?"

חברה מהנהן , וכמה שהיא שמחה שהוא הגיע, הרבה יותר מידי.

זה פתטי כמעט.

"קית' וונסה עושים..." מירה מחווה בידה לכיוון שלושת התלמידים המתגוששים "...מה שזה לא יהיה...נראה לי שהם מנסים לגלח את הראש של רייצ'ל. ניק ולוני התחילו דיבייט באמצע החדר, כי קרן החליטה שלהכניס את שניהם לאותו החדר יהיה רעיון טוב..." לוקאס פוער את עיניו הכחולות באימה מסויימת, כי מה לעזאזל קרן, את מנסה לפוצץ את המקום?
"ניק נראה על סף בכי עוד פעם, ומישהו שחרר כאן חמישה עורבים, וזה רק כי הוא לא הצליח למצוא נץ בהוגסמיד".
לוקאס מרים גבה, פניו מלאות כבוד והתרשמות, הוא לא מופתע מהעובדה שמירה הצליחה להתמודד עם זה לבד, כי...טוב, זאת מירה! אפשר לסמוך עליה, אבל להתמודד עם כל זה, בלי עזרה?
גאדאמט, הוא חייב לה בענק.
זה כל מה שמספיק לעבור בראשו לפני שהוא מתחיל להשתעל מהעשן.
"מירה, מה לעזאזל--" היא מרימה אליו מבט עייף, ואז עוצמת עיניים.
"שיט, שכחתי מזה. המעונות עלו באש, אני חושבת, שוב, אין לי מושג, בכנות" היא משפשפת את העיניים והוא נאנח, אולי היא לא הצליחה להתמודד עם הכל.
בתשובה, לוקאס רק מגלגל עיניים, להשאיר אותה לבד בהחלט לא היה רעיון טוב, זה מעמיס עליה הרבה יותר מידי, הוא לא רוצה את זה, במיוחד עכשיו, כששנת הבגרויות הגיעה.
"אז רייצ' השאירה בראוניז עם מריחאונה בתנור שבמעונות, אני מבין?" הוא לא מחכה לתשובה אמיתית, זה די ברור, אחרי הכל.
"את תלכי לדבר עם פליטיק, אני אדאג ל...אממ...כל השאר" הוא אומר, ומירה קמה באנחה, מהנהנת ויוצאת מחדר המועדון.

הוא לוקח נשימה עמוקה, ממלא את ראותיו באוויר, ואז צועק, וצועק חזק.
"כולם, מועדון הקריאה עומד להתחיל!"
ההשפעה על מגדל רייבנקלו מדהימה, קסומה כמעט. בחלקיק שניה כולם משתתקים, כל הקטטות מפסיקות, אפילו ניק ולוני מפסיקים את הדיבייט שלהם, תלמיד שנה שביעית מעלים את העורבים בהנפת שרביט, וכולם, פה אחד, מתיישבים ליד השולחנות העגולים.
כשמירה חוזרת אל החדר, היא מוצאת את כולם ישובים, הכל מסודר, והספרים מונחים לפניהם, סגורים.
"מה...?" היא לא מסיימת את המשפט, היא יודעת שלוקאס יסביר.
"חיכינו לך" הוא אומר, והיא מתיישבת בחיוך קל ועייף.
כולם פותחים את הספרים, ואחרי שעתיים בערך, הדיון יותר מחי וער כשהפרופסור פליטיק קורא לשניהם אל המשרד שלו.
מועדון קריאה במגדל רייבנקלו הוא אחד הדברים הכי טובים בהוגוורטס.

***

מעונות גריפינדור, יום ראשון, שעות הצהריים המאוחרות.

"אז... על זה חטפת ריתוק? באמת?" 
קייל מגלגל עיניים בעודו משעין את המטאטא שלו על מעמד המיטה.
"אז מסתבר שזאת נחשבת לתקיפה או משהו, לא שפגעתי בו יותר מידי, רק הצקתי לו קצת, מקגונגל סתם הגזימה, אני חושב".
"לעזאזל עם זה" עונה ג'ייסון, נשכב על המיטה העליונה, מקמט כבדרך אגב את הסדינים האדומים, וממשיך לדבר.
"היא סנילית, זה מה שכולם אומרים, כאילו אתה מקלל סלית'ריני אחד בגלל שהוא פותח את הפה, ואתה הרשע כאן? סנילית לגמרי" קייל מהנהן בהסכמה, לא מנסה לקטוע את חברו.
כשג'ייסון מתחיל לדבר, הוא מתחיל לדבר, ואי אפשר לעצור אותו.
"יותר מסנילית, אפילו, המשוגעת מנסה להרוס את המעונות! מה הצעד הבא? לפרק את הבתים? לצפות שכולנו נסתדר בעזרת הכוח המופלא של החברות?"
שתיקה קצרה משתררת, שתיקה עקומה ולא נוחה.
אז קייל פותח את הפה.
"היא-- אמרה שהיא תתלה רשימה, אני חושב-- אתה יודע, השמות של ששת חסרי המזל, ככה נדע מי אמור לעבור, זה אמור לקרות בעוד עשרים דקות, פחות או יותר".
"אתה תרצה ללכת לראות?" ג'ייסון מרים גבה.
"אני אשמח".
חיוך ביישני עולה על פניו של קייל, וג'ייסון יורד בקפיצה מהמיטה העליונה, נעמד ישר מולו.
"אז... יש לנו עשרים דקות" הם שניהם מחייכים עכשיו, חיוך רחבים ומטופשים ומלאים שמחה.
ג'ייסון מצמיד את בן זוגו לקיר, מנשק אותו.

הפרק הקודם