היום שבו דרוסילה סאות'וורת' נשכחה

היי כולם, טוב אני לא יודעת אם לפאנפיק יש קוראים כרגע אבל אם כן היי :)
חזרתי לכתוב אחרי זמן מה שלא כתבתי בנוסף אם קראתם את שקיעת ההיביסקוס אני מתכננת פאנפיק המשך שהתפרסם מתישהו
בעתיד אחרי שאני אגמור לגמרי לכתוב אותו על מנת שאני לא להתעלל במי שיקרא אותו כמו תמיד אשמח להערות/ ביקורות ותגובות
כי אני מנסה להשתפר בכתיבה כל הדמיות בפאנפיק הזה יהיו מקוריות שלי אבל הזכויות (לעולם הארי פוטר הם של ג'י קי רולינג כמובן)
---------------------

"תיזהר!" ניקולאס ווין ציווה על גמדון הבית שסיים לסדר את העגלה העמוסה שלו ברכבת, "סליחה אדוני-לי" הגמדון השיב
בגמגום אומלל והתעתק בזמן שניקולאס התיישב באחד התאים בידיעה ברורה שחבריו לא יאחרו להגיע. חיוך קטן התגנב לפיו
כשבתזמון מצוין חברו טוב אלפריק בלאק או כמו שהוא העדיף לקרוא לו אלפי נכנס לתא כשאחריו משתרכים רודולף ונד, שני טהורי דם שוא הרשה להם להשתרך אחריהם מאז השנה הראשונה .
"שמעת?" אלפי שאל בעת שהתיישב לציידו, בידו הוא אחז איזה ספר עב כרס שניקולאס תיאר לעצמו שקשור לשנת הלימודים החדשה.
"את מה?" ניק עתה על פניו הבעה תמימה למרות שהוא ידע בדיוק על מה הם מדברים, אלפי  שילח בו מבט ספקני.
"יש תלמידה חדשה בהוגוורסט" נד ענה במקומו ומבט רעב היה כבר על פניו שגרם לניקולאס לגלגל את עיניו הירוקות.
 לנד לא היו סטנדארטים, הוא היה יכול לפנטז גם על מוגלגיות ובוצדמיות אילו ההורמונים שלו הורו לו על כך.
"לא רק שהיא בהוגוורסט אלא גם בשכבה שלנו, סליתרינית אבל גם.. בוצדמית" רודולף השלים בשקט.
ניקולאס ידע על זה כמובן, כבר כמה שבועות, כיוון שאבא שלו במועצת חבר הנאמנים של הוגוורסט אך הוא ביקש ממנה לא לומר דבר, גם לאלפי כיוון שהמידע חסוי.
אביו זעם באותו היום, "זו שערעוריה" הוא טען בכעס בשולחן ארוחת הערב של אותו יום, " דיוונפורט הזו הורסת את הוגוורסט
עם הדעות הפרו מוגלוגיות שלה ועכשיו היא מביאה את הילדה הזו, הבוצדמית, לסליתרין?!".
אביו בדיוק כמוהו ידע שהמנהלת לא מחליטה היכן לשבץ תלמידים אבל ניקולאס  לא אמר דבר, אביו מעולם לא חיבב את המנהלת והוא לא רצה לספוג את זעמו של אביו.
הוא מעולם לא ידע למה אביו תיעב את המנהלת כל כך אבל החשד העיקרי שלו הוא בגלל שהיא שמה את ידיה על
התפקיד הנחשק של ההנהלה בעוד שאביו טען שיש גברים שיותר מתאימים ממנה לתפקיד.
"שמעתי את אחת החברות של הארוסה שלך אומרת שהמנהלת מצאה אותה אחרי שניסו לשרוף אותה על מוקד ללא הצלחה"
ניק הזעיף את פניו למילותיו של אלפי, הוא שנא שהוא הזכיר לו את העובדה שהוא מאורס, למרות שהוא ידע שכל נער או גבר
בקהילת הקוסמים היה רוצה בזכות להיות מאורס לאחת מן  שלושת בנות גילבריית שנודעו ביופיין הנדיר והונם המשפחתי, אבל הוא תמיד הרגיש שמשהו לא בדיוק מסתדר שם, ביחוד אצל ארוסתו, ויולט.

הוא ידע שהיא חכמה, חדה אך היא  תמיד  הייתה גם שקטה ולא בגלל החינוך הקפדני שהיא קיבלה. מאז שהם היו קטנים הוא תמיד הרגיש שהיא מחכה לטרף שלה כמו חתול שמתכונן לקפוץ אחרי התבוננות ממושכת.
"זה מרשים" אלפי הוסיף במן יראת כבוד שגרמה לשלושה האחרים להרים גבה  ,"לבצע קסם כזה ללא שרביט... יחסית לבוצדמית".
"אז אני מניח שזו תהיה שנה מעניינת" ניק כחכך בגרונו וחיוך שהיה יכול להיות יפה לולא האכזריות שהפציע בו התפשט על שפתיו,  אנחנו נוודא שכל בית סליתרין יטפל טוב בחיית המחמד החדשה שלו".

עד תחילת הלימודים דרו הכירה את רוב טירת הוגוורסט, בהתחלה היא הסתכלה על הכל בתדהמה מוחלטת.
הציורים היו הדברים המסקרנים ביותר שהיא ראתה, הדמיות הקטנות זזו למרות שהם לא היו אמורות לזוז בדיוק כמו הכובע שדיבר, אבל זה לא מה שגרם לה להסתכל עליהם בסקרנות היא אהבה את הצבעים שבהם הם ציורו, היא לא ראתה ציורים אמיתים בעירייה שבה חייה האזור שבו היא גרה לא בידיוק היה שייך לחלק האמיד של העיר.
וכשהיא פגשה את הרוחות היא לא יכלה שלא למלמל תפילה קטנה לאל הטוב.
הבן אדם היחיד שהיא הכירה פרט למנהלת הייתה תלמידה נוספת שהשתייכה לגריפינדור, קראו לה קאסי והיא הייתה האחיינית של המנהלת.
קאסי תמיד הסתכלה עליה במן רחמיים בעיניה הגדולות וזה עצבן אותה אבל חוץ מזה היא דיי הייתה מועילה, היא עזרה לה
לשנן את הלחשים שהמנהלת למדה אותה והיא לקחה אותה לקנות את כל הדברים הנחוצים מכסף שקיבלה מהמנהלת והיא הראתה לה את כל המקומות המעניינים בהוגוורסט.
"המנהלת דיוונפורט תציג אותך בארוחת הערב מחר" היא אמרה לה יום לפני תחילת הלימודים,
"אני צריכה לדאוג?" דרו שאלה, הרגשה לא נעימה התפשטה בגופה, היא לא אהבה אנשים, הפעם האחרונה שהיא ראתה הרבה מהם הייתה כאשר ניסו  לשרוף אותה.
"אני אשקר אם אומר שלא" קאסי השיבה ושלחה בה מבט רחמים נוסף "הסליתרינים לא נודעים בטוב ליבם אבל אנחנו נלמד הרבה שיעורים ביחד אז תוכלי להיצמד אלי" היא הוסיפה בקול ניחום קטן לפני שהלכה.


ועכשיו דרו עמדה מול אותם תלמידים לצד המנהלת, לאחר שמנצפת המיון מיינה את  הצעירים ולאחר שהמנהלת עצמה מסרה  שינויים בסגל היא סימנה בראשה לדרו להתקדם לצידה משולחן המורים שם חיכתה.
 "אני בטוחה שכבר חלקכם שמעתם על התלמידה החדשה שלנו ולנסיבות הגעתה מיוחדות" המנהלת כחכחה בגרונה "שמה הוא דרו
סאותוורת והיא מגיעה מעיירה מוגלגית ומוניה לסליתרין" אנחת הפתעה כללית ומלמולים החלו להישמע בקהל התלמידים, "אני מצפה
שתלמידי שכבתה יעזרו לה להתאקלם ללא בעיות" המנהלת קטעה את הרעש, וקולה החד הופנה לכולם אבל פניה נטו לעבר שולחן סליתרין.
"אלו כל ההודעות  כל מה שנותר לומר הוא שנת לימודים מוצלחת" המנהלת סיימה ומחיאות כפיים נשמעו.
 "תתקדמי לשולחן סליתרין" המנהלת דיוונפורט לחשה באוזנה לה לפני שהיא עצמה הלכה לשולחן המורים, "לכי בראש מורם אל תפחדי מהם" היא הורתה לה.
רגליה של דרו רעדו, אבל היא הלכה בצעדים קטנים ונשמה נשימות עמוקות לקצה הספסל שולחן האוכל,  התלמידים הצעירים שהתיישבו שם השתתקו לחלוטין וסקרו אותה עם הבעות גועל על פניהם.
היא חשה את פניה מאדימות כאשר אף אחד מהם לא פינה לה מקום, "אתם יכולים לזו-"  היא החלה לשאול אבל קול נשי שהיה נעים
ורשמי בו זמנית, קטע אותה, "סאות'וות,  את יכולה לשבת כאן" זו הייתה תלמידה בוגרת יוצר מן הצעירים, אולי בגילה וסיכת מדריכה נצה על מדיה.
דרו הרגישה איך נשמתה כמעט נעתקת מפיה, היא מסוג הבנות שכנראה היו סוגדים ליופייה האלוהי  בזמנים עתיקים יותר.
שערה  החום והשתרך בגלים על גבה ועיניה האפורות היוו ניגוד כה עז לעורה השחום, ולצידה ישבו עוד מספר נערות שנראו לא מרוצות  כשדרו התיישבה לידן אך הן לא אמרו דבר.
"תודה" דרו השיבה בשקט
"בבקשה" הנערה ענתה אך לא הוסיפה, דרו חשבה לשאול לשמה אבל זה היה נראה ששתיקה מצידה יהיה הדבר
החכם ביותר לעשות עכשיו, היא אכלה מעט פשטידה ושתתה מיץ דלעת  משום מה היא כבר לא הייתה כל כך רעבה.

הפרק הקודם		הפרק הבא