הארי פוטר הישראלי

אזז היי!!

הנה הפרק השני והחמדמד!

מקווה שתהנו!!

פרק שני

הארי פוטר הובא אל מקס וג'סיקה פוטר. מקס היה בן דוד קרוב-רחוק של ג'יימס פוטר. הם קיבלו אותו בשמחה אל ביתם, וג'סיקה מיד חטפה אותו מידיו של דמבלדור והתחילה להאכיל אותו. "כזה רזה וקטן," היא אמרה במעט רחמים.

"הוא כל כך דומה לג'יימס!" התפעל מקס. "אבל עם עינייה של לילי," אמר דמבלדור ומחה דמעה.

"טוב, אתם יכולים ללכת. אנחנו נסתדר." אמרה ג'סיקה.

"אני בטוחה." אמרה מקגונגל. היא ודמבלדור יצאו מהדלת והתעתקו משם.

"אז קוראים לו הארי פוטר?" חייך מקס. "כן… הארי פוטר. משמיד אדון האופל."

"אנחנו נשמור עליו, נכון מקס?"

"כן, ג'סיקה. אנחנו נשמור עליו."

מקס לקח מידיה את הארי הקטן. "אנחנו נשמור עליו. בשביל ג'יימס ולילי."

הארי חייך חיוך עם שלוש שיניים ונופף בידיו. "איזה מתוק." התמוגגה ג'סיקה.

9 וחצי שנים אחר כך

"הארי פוטר! קום עכשיו! אני קוראת לך כבר רבע שעה!"

"אני בא, אני בא…" רטן הארי.

"הכנתי לך מקושקשת, קוטג' וירקות במטבח. תאכל ותתחיל להתארגן, אנחנו יוצאים לקנות ציוד בסמטת דיאגון."

ליבו של הארי זינק. "סמטת דיאגון? באמת?" הוא התלהב ורץ אל המטבח.

"כמובן. אתה וג'ק כבר עוד מעט בני אחת-עשרה."

"קיבלנו את המכתב?"

"אתמול."

"והחזרנו תשובה עם הרולד?"

"מיד אחרי שקראנו אותו."

"יש!" שמח הארי, ורץ אל חדרו של ג'ק, שעוד ישן.

"ג'ק! ג'ק! נוסעים לסמטת דיאגון!"

ג'ק קם בקפיצה. "לסמטת דיאגון? סוף סוף!"

"אמא ואבא קיבלו את המכתב?"

"אתמול."

"והחזירו תשובה?"

"מיד אחרי שקראו אותו. שאלת בדיוק מה שאני שאלתי."

"ברור, אנחנו כמו תאומים…"

"אנחנו אפילו לא אחים."

"אמרתי כמו, הארי."

"אה, כי זה יותר הגיוני."

"נכון."

"לגמרי."

"בוא לאכול."

"אני בא." ויחד הם יצאו מחדרו של ג'ק אל המטבח.

"בוקר טוב, ישנוניים…" חייכה נינה, אחותו הקטנה של ג'ק. ג'ק חיבק את נינה, ואז היא רצה אל הארי וחיבקה גם אותו. "נינה, בוקר טוב," צחק הארי. לפתע מקס נכנס. "הארי, יש לך דואר." הארי לקח את המעטפה. "זה נשלח... מורנון ופטוניה דרסלי. מי אלה?" "פטוניה היא אחות של אמא שלך." "אז אני פותח!" הכריז הארי. הארי פתח את המכתב וקרא בקול:

"הארי פוטר.

המכתב הזה הוא מהדודים שלך, ורנון ופטוניה, וגם מבן דודך, דאדלי.

אנחנו יודעים שבקרוב תגיע לגיל אחת עשרה.

ואנחנו יודעים שאתה תלך לבית הספר למופרעים הזה, לקסמים וכל השטויות האלה.

רצינו להמליץ לך שלא תלך.

אמך ואביך הלכו לשם ותראה מה יצא מהם!

אז אל תלך.

מקווים שתקשיב לנו,

ורנון, פטוניה ודאדלי דרסלי.

נ"ב, מצורפת לך מתנה במעטפה."

הארי מיהר לבדוק במעטפה. הוא שלף משם עשרים שקלים. "מאיפה יש להם שקלים? הם מבריטניה!" "הסתדרו, איכשהו." ענה מקס. "דבר ראשון, בוא נקנה גלידה!" הכריז הארי.

הוא כבר היה עם ידו על ידית הדלת ששמע את קולה של ג'סיקה:

"הארי פוטר! לאן אתה חושב שאתה הולך?!"

"אממ… לקנות גלידה?"

"בשבע וחצי בבוקר?! בשום פנים ואופן לא! תשכח מזה!"

"זה כסף שלי!"

"ואתה גר כבר אחת עשרה שנה בבית שלי!"

הארי לא חשב על זה ככה מעולם.

"אבל בא לי גלידה!" הוא התבכיין.

"הארי ג'יימס פוטר!" נשמע קולו של מקס.

"תבוא למטבח עכשיו! תקשיב לדודה שלך!"

"אתם לא הדודים שלי…"

"לא, אבל אני בן דוד של אביך. יותר פשוט להגדיר את זה כדוד, מאשר כבן דוד של אבא מדרגה שניה."

"נכון."

"אז תתלבש מיד!"

"בסדר, בסדר…."

"תזכור שאנחנו תמיד יכולים להחזיר אותך לדרסלים…"

"מ'זתומרת?"

"דמבלדור הציע להם לקחת אותך. הם סירבו."

"ובכל זאת שלחו לו עשרים שקל." התערב ג'ק לטובת הילד של בן הדוד של אביו.

נקרא להם פשוט בני דודים.

"ג'סיקה, אני אטיל עליך לחש." איים הארי בחיוך.

"ואני ארתק אותך לחודש."

"ואין לך אפילו שרביט, אתה חושב על לחשים… ואתה צריך להיות בן 17 כדי שתוכל להטיל לחשים מחוץ להוגוורטס. הרבה קוסמים טובים נעצרו על זה." העיר מקס.

"נו, באמת. איזה חרא! מה כולה רציתי, להפוך את ג'סיקה לשבלול…"

"שבלול? באמת, הארי?" גיחכה ג'סיקה.

"כן, באמת ג'סיקה. תחשבי רגע על שבלולים, כמה קשה להם. אז נראה איך את תתפקדי בתור שבלול!"

"הארי פוטר, זה פשוט מטופש."

"ג'סיקה פוטר, את מוגלגית."

"הארי פוטר, אתה לא אוכל קינוח הערב."

"אבל למה?"

"כי אני החלטתי."

"נו, ג'סיקה, בבקשה!!!!!!"

"אז אתה לא מקבל דמי כיס השבוע."

"אני אוותר על הקינוח."

"מעולה."

"אה… וג'סיקה?"

"כן, הארי?"

"יהיה לי קשה בהוגוורטס?"

"לא יודעת. אני לא הייתי שם."

"נכון. את מוגלגית."

"וכרגע, הארי פוטר, הפסדת גם את הקינוח וגם את דמי הכיס השבוע."

הפרק הקודם		הפרק הבא