רצח במרתפי הטירה

מסיבות טראנס של רוחות-רפאים כבר הפכו לדבר שבשגרה בהוגוורטס. מאז שפיבס הצליח להתקין ערכת די-ג'יי רפאית היה אפשר למצוא כמעט בכל ליל שישי גבב עצום של אנשים מתים מרחפים באיזו פינה חשוכה בטירה, מתנוענעים בקצב המוזיקה {שלא היה לה שום קשר למוזיקה שאנחנו מכירים}.

כמו תמיד, היו גם רוחות שסלדו ממסיבות אלו, הברון המגואל היה מסתגר בזעף באיזו פינה ולמירטל המייללת לא חלף אפילו צל של ספק אם להגיע לאותן מסיבות. לכן, זה לא היה מפתיע שבאותו ליל שישי במקום להיפגש עם שאר רוחות הטירה במגדל האסטרונומיה, מירטל המייללת בחרה לרחף ולרטון בקומת המרתפים.

היא חלפה על פני המטבח, היססה לרגע בבחירה בין שני מסדרונות, ובחרה בשמאלי. היא הייתה שקועה בלהסביר לעצמה מדוע זה כל-כך לא הגיוני לחגוג במסיבות אם אתה כבר מת, ולא שמה לב לאיפה היא מרחפת. כאב לה הראש {למרות שכאב כבר לא דבר היה מוחשי כל-כך} והיא סיימה את הטיעון שלה בנוגע למסיבות ובדיוק תכננה להתחיל להתלונן על זה שאף תלמיד זכר לא מזמין אותה לדייט, כשלפתע צעקות רמות הפרו את דממת הלילה. 

מירטל טסה לכיוון מה שהיה נשמע כמו עשרה אנשים צורחים והגיעה בזריזות למקור הקול. 

מה שהיא ראתה גרם לה לפעור את עיניה לרווחה לשאוף מלוא ראותיה אוויר ולצעוק בקול נורא: "רצח! רצח במרתפי הטירה! רצח! "

מירטל טסה בשיא המהירות והעירה את כל שוכני הטירה כשצל של חיוך על פניה.

***

רון וויזלי הניח את ספל הקפה שלו והביט בתקרת חדר האוכל. השמיים הוי בצבע אפור ושלג התערבל באוויר הקר של חודש נובמבר.

הוא נאנח ושיפשף את עיניו בעייפות. הוא כבר ער מעל שלושים וארבע שעות ובקושי אכל עד ארוחת הבוקר הזו.

רון אהב לבקר בהוגווטרס, גם יותר מעשרים שנה אחרי, המקום עדיין עורר בו רגשות נעימים. אך לא הפעם. הוא שנא את הסיבה שבגללה הגיע להוגוורטס ביום שבת זה. 

בערך עשר שעות לפני כן, הוא הניח שתי קערות של מרק בצל מהביל {מתכון מבית אמא} מולו ומול הרמיוני ותכנן לבלות איתה סוף-סוף ערב רגוע כשקוסם פרץ לתוך המטבח שלו והזעיק אותו לטירה בדחיפות. 

רון היה בלש של משרד הקסמים. הוא עצמו הופתע מכך בכל פעם שעצר לחשוב על זה. בנערותו לא דמיין שהוא יעבוד במקצוע שצריך להפעיל בו את השכל. הוא חשב שהוא והארי יקימו צוות הילאים מוצלח ואימתני. אבל כנראה שהזוגיות עם הרמיוני שינתה אותו. פתאום, הוא התרגש מלחשוב. לא שהוא לא נהנה מדי פעם לקפוץ לאיזה בר ולהתקוטט עם איזה ערפד או קוסם מעצבן, אבל בסך הכול הוא הרגיש שהוא עשה שינוי משמעותי בחייו ושהוא די מרוצה ממנו.

הדבר הכי מפתיע בכל הסיפור הוא, שהוא גם היה בלש די מוצלח. באופן לא כל-כך ברור, מאותו רגע שהרמיוני ילדה את הצאצא הראשון שלהם ביחד, כאילו כל חושיה של גברת וויזלי עברו בבת-אחת אל רון. מאותה שנייה שהוא נהפך לאבא, יכולותיו התחדדו פי כמה. הוא היה מסוגל לשים לב לפרטים הקטנים ביותר ולקרוא בני אדם היה בשבילו דבר פשוט ומובן מאליו. 

רון התחיל לחתוך נקנקיה שמנה כשהשותפה שלו נכנסה לחדר האוכל. פדמה פאטיל הייתה ללא ספק אחת הנשים היפות בבריטניה, גם בגיל ארבעים שערת שיבה אחת לא צצה בשערה השחור כפחם. הייתה לה גזרה של מכשפה בת עשרים ושתיים והיא סובבה ראשים בכל מקום שאליו הי נכנסה. למתבגרי הטירה זה היה יותר מדי ורון ראה שני בנים מגריפינדור מפספסים את הכנסת הכפית לפה. למרות הכול הרמיוני לא דאגה שבעלה שותף של האישה הזו. פדמה פאטיל פשוט הייתה בזוגיות עם אישה... בכל מקרה, היא לפדמה היה את אחד מהמוחות המבריקים ביותר שיצא לרון לפגוש והוא נהנה לעבוד לצידה.

הפדמה חצתה את האולם, התיישבה בכיסא ליד רון והתחילה להעמיס על צלחתה אוכל. 

"אולי הפעם תזמין אותי לרקוד," היא ירתה לכיוון רון בחדות. היא לעולם לא שכחה לו את המסיבה בשנתם הרביעית בטירה ומעולם לא וויתרה על הזדמנות להזכיר לו את זה.

רון פשוט התעלם, אך האוזניים שלו האדימו. פדמה חייכה בסיפוק והתמקדה באוכל.

"איך הייתי רוצה פשוט לדחוף להם וריטסרום ולגרום להם לדבר," אמר רון. 

סוגיית הוריטסרום עוררה דיון בלתי פוסק באוכלוסיית הקוסמים. לעת עתה, אם החקירה לא נגעה ישירות לביטחון כל האזרחים, השימוש בוריטסרום למטרות חקירה היה מחוץ לחוק. חוץ מזה, השיקוי לא תמיד היה חושף את כל הסיפור ופרטי המידע שחבר המושבעים דרש כדי לשלוח מישהו לאזקאבאן. חקירה אנושית הייתה בכל מקרה נחוצה.

בשעה שמונה וחצי סיימו השותפים את ארוחת הבוקר שלהם, קמו מהכיסאות והלכו ביחד לחדר הקטן שהיה צמוד לחדר האוכל. אותו חדר שבו התאספו מתחרי טורניר הקוסמים המשלוש.

בשעת לילה מאוחרת כמה שעות קודם לכן, תדרכה אותם מנהל בית-הספר, פרופסור טינקרברג לגבי האירוע ומסרה להם את רשימת הנוכחים בזירת הפשע.

חצי שעה לאחר חצות הלילה מצאה רוח הרפאים מירטל-המייללת תלמידה צעירה מהשנה הראשונה, שמה היה אנה ברסמיד, שרועה על רצפת המסדרון במרתפי הטירה. בקרבת הגופה, ברדיוס של כחמישים מטר נכחו באותו רגע שש נפשות.

רון מלמל לפדמה,"בואי נתפוס את החלאה המניאק", ופתח את דלת החדר שבו ישבו שבעת החשודים.

		הפרק הבא