בעתיד הלא רחוק

ישבתי לאכול ארוחת בוקר בשולחן היחיד שלא היה מכוסה במפות ועיתונים, למעשה הדבר היחיד שהיה עליו זה רדיו ישן שבכלל לא פעל פה כי בכל זאת היינו כמה קומות מתחת לאדמה.

"פייפס שמעת מה קרה הלילה בניו יורק?" ג'ייסון נכנס אל המטבח והתיישב לידי, הוא לבש את מדי השומר שלו ועיגולים שחורים היו מתחת לעיניו, משמע הוא בדיוק חזר ממשמרת הלילה.

ג'ייסון הצטרף למחתרת של וושינגטון כשנה אחרי, הוא עובד כמאבטח ממשלתי בסנאט מה שאומר שיש לו סיווג גבוה והוא מאוד שימושי לנו, מצד שני זה אומר ששבב הזיהוי שלו פעיל במיוחד וצריך להיזהר כשמדברים על המחתרת איתו.

"זה קשור לבת הדודה שלי שם" בת הדודה זה כינוי למחתרת בעיר או מדינה אחרת, ג'ייסון הנהן והניח את ידו על גבי

"היא נדרסה על ידי משאית גדולה, הערכה היא שקפצה אל הכביש" הוא אמר בשקט ואני חושבת מי לעזאזל הביא את הקודים האלו של מונית למשטרה ומשאית גדולה לסוכני האס איי אס, הבנתי ממה שג'ייסון אמר לי שזאת הייתה התאבדות של המחתרת מחשש לחשיפת חומרים של שאר המחתרות.

ג'ייסון ראה שאני עציבה מהחדשות, "בת הדודה שלך הייתה גיבורה" הוא לחש לי ואני יכולתי רק לחשוב על כל האנשים שמתו שם, כשמחתרת מבצעת מה שאנחנו קוראיל לו ונהל חניבעל זה דבר קשה לעכל - למי שלא יודע נוהל חניבעל זה ניסיון להשמיד כל מה ומי שיכול לגלות בטעות לאויב חומרים מסווגים, המחתר של ניו יורק כלל עשרות אנשים ובטח הם עכשיו כבר קבורים בקבר אחים לא מסומן ביער מרוחק.

ג'ייסון הניח את אצבעותיו על פניי והעביר ליטוף קל ולבסוף משך אותי לנשיקה, כבר הרבה זמן שלא יתנשקנו וג'ייסון באמת טוב בזה, בתור המוביל של המהלך הלשון שלו טיילה בפי וכל מה שעשיתי היה פשוט לפתוח את שפתיי לרווחה, היה לו טעם של מסטיק מנטה.

לפתע שברתי את הנשיקה ומשכתי אחורה "ג'ייסון אתה מאוד עייף, אני חושבת שאתה צריך ללכת לישון"

"בוקר טוב פייפס" הוא מלמל ויצא מהמטבח, כנראה כדי ללכת לאיזור המגורים של השומרים והמאבטחים. 

קצת הרגשתי לא נעים שככה גירשתי את ג'ייסון מהחדר אבל בכל זאת נפרדנו כבר לפני שלושה חודשים ובכל זאת פעם בשבוע-שבועיים אני מוצאת את עצמי במיטה איתו.

סיימתי לאכול ופינית את הכלים וישר הלכתי לחדר המצב,  חדר המצב היה בעצם קומה גדולה מלאה במפות של בניינים בוושינגטון, פוסטרים של תעמולה שהמחתרת הוציאה בשנים האחרונות, מסכי ענק ששידרו חדשות כל הזמן ופודיום מוגבה שנועד לנאומים מידי פעם.

תאמת שאהבתי לנאום, מאז שהייתי קטנה הייתי תמיד נורא כריזמטית, אמרו לי שירשתי את זה מאבא שלי שהיה שחקן הולוודי מפורסם והיום משחק בעיקר בסרטוני התעמולה של הממשלה.

לפעמים ג'ייסון היה אומר לי שאני כל כך סמכותית שאם אני אגיד לאנשים לקפוץ מהגראנד קניון הם באמת יקפצו.

הלכתי לכיוון המסך ששידר את מהדורת החדשות של 'בור טוב אמריקה', מאז המהפכה כל הערוצים מפוקחים ישירות מהממשלה וכל מה שמשודר נכתב והומצא על ידי השכנים שלנו בוושינגטון, על המסך הופיעו תמונות מבניין ישן והרוס שחצי ממנו קרס,  עובדי משטרה בסרבלים לבנים הוציאו גופות מכוסות בבד מתוך ההריסות.

מתחת לתמונות היה כתוב ש'בהיתקלות עם המטרה קבוצת מורדים שקוראים לעצמם 'המחתרת של ניו יורק' פוצצה את עצמה ויש שלושים וחמש הורגים ומיתוכם שמונה אנשי ביטחון'.

הקומה הייתה עמוסה בכמאתיים אנשים, רובם היו מרוכזים באותו המסך שגם אני צפיתי בו, המחתרת של וושינגטון ידועה בתור המחתרת הגדולה ביותר בחוף המזרחי של ארצות הברית.

"ליאו אתה יכול לכוון את הרדיו לתדר 7?" ליאו הוא האחראי אצלנו במחלקת האלקטרוניקה ומייסד אגף  'הפיצוצים', תדר 7 גורם לשיבוש וקליטת השמע של שבבי הזהות, ליאו המציא את זה לפני שנתיים וחצי במסגרת הניסיון שלו לבנות ווקי טוקי חסין להאזנות מצד הממשלה. 

הסיבה שאנחנו לא כל הזמן על תדר 7 היא שיותר מרבע שעה על התדר הזה הממשלה תוכל להבין מאיפה התדר מגיע ולשלוח את יחידות האס איי אס.

"כן כן קפטן" הוא אמר בחיוך ומישום מה הצדיע לי כאילו אנחנו בצבא, עליתי על הודיום וכיחכחתי בגרוני כדי לקבל את תשומת הלב של האנשים שנכחו, כולם עברו להביט בי וליאו החליש את המסכים לווליום נמוך וסימןצלי מתי הוא מתחיל את תדר 7.

שלוש. שתיים. אחת. יש לנו תדר.

"חברים" קראתי הקול רם

"היום נודע לנו שאחותנו, המחתרת של ניו יורק, אינם עוד איתנו" היישרתי מבט נוקב אל הקהל,

"הם לא איתנו כי כשסוכני האס איי אס נכנסו הם לא ויתרו,  הם לא נכנעו אל האויב, הם לקחו איתם שמונה סוכנים ואת כל התוכניות שהיו אצלם,

הם היישירו מבט אל המוות ולקחו איתם את התיעודים של כל שאר המחתרות ברחבי הארץ.

הם גיבורים, הנשיאה צ'ייס אינה יכולה למחוק מעשה גבורה שכזה ותמיד נזכור כל אחד ואחד מאנשי המחתר של ניו יורק.

תזכרו כשאתם נלחמים שאתם נלחמים בשביל אלו שמתו למען המאבק ושהמאבק הוא למען החופש!"

סיימתי את הנאום וירדתי מהפודיום, מחיאות כפיים סוערות וקריאות להדחת הנשיאה עלו באויר אבל כאשר המנורה האדומה שמעידה אם אנחנו על תדר 7 נכבתה כל הקהל חזר לפעילות השיגרתית סביב המפות והמסכים.

"לדעתי מלכת היופי, את יכולה להיות נשיאה הרסה יותר טובה מצ'ייס" ליאו בא מאחורי והפתיע אותי

"ולדעתי ולאדס אתה יכול לרדת למחלקה שלך ולחזור לבנות את הזיקוקים שלך"  אמרתי בציניות, שנאתי שליאו היה קורא לי מלכת יופי

"אם המפקדת מתעקשת אז זאת פקודה" הוא אמר והלך בזמן שהוא מצחקק לעשמו לכיוון מדרגות הבטון.

התחיל להיות לי קצת חנוק בחדר המצב, מאתיים אנשים בשעה תשע בבוקר בבונקר של המחתרת זה בהחלט חריג ואפילו די נדיר, כנראה אירועי הלילה השפיעו משמעותית.

עליתי במדרגות ויצאתי אל קומת הקרקע, זה היה חניון ישן שהפך לשיכון עבור חסרי בית, יצאתי החוצה מהחניון-לשעבר .

זה היה יום חורף קר וראיתי את האדים שיוצאים לי מהפה, באותו הרגע הצטערתי שלא חקחתי משהו יותר חם מסריג ישן,

התחלתי ללכת קצת ברחוב, העצים היו כבר קירחים מעלים ופלאיירים מלאי סיסמאות נתלו על לוחות המודעות.

חציתי עוד שני רחובות עד ששמתי לב לאדם עם מעיל שחור ארוך הולך במרחק כמה מטרים ממני כבר כשר דקות, פניתי עוד שלוש פעמים אך עדיין יכולתי לראות את השתקפותו בחלונות הראווה, התחלתי ללכת יותר מהר וכמה שיותר רחוק ממטה המחתרת- רק שלא יראו היכן היא נמצאת.

פניתי במהירות לרחוב צדדי והתנגשתי בגבר מוצק, כמעט נפלתי אחורה אך הוא תפס בידי והשאיר אותי על רגליי,

" אני כל כך מצטערת לא שמתי לבי איפה אני עוברת" מלמלתי במנירות לאיש ואז סמתי לב שגם הוא עותה מעיל שחור.

פתאום האדם שרדף אחריי הגיח מאחוריה ותקע פיסת בד בפי במטרה למנוע ממני לקרוא לעזרה וכיסה את ראשי בשק שחור בעוד האדם שהחזיק אותי אוזק את ידי ומרים אותי מהריצפה

'מי לעזאזל אלה ולאן הם לוקחים אתי?'

הפרק הקודם