potter friends

הרמיוני ישבה בשולחן העץ ב'דיינר הקסום' שנמצא קרוב לדירה הזמנית שלה ושל שותפתה (שעזבה את הדירה לפני שבוע ועכשיו הרמיוני מחפשת שותפה חדשה) בעיירת הקוסמים מארלו. היא הגניבה מבטים אל עבר רון, שאכל את הפולקע השלישי שלו לאותו הבוקר, והשיחה של אתמול עם אסטוריה לא עשתה את ההחלטה קלה יותר. 

"הרמיוני," התחילה ג'יני שישבה מולה, נשענת על כשבידה חתיכת טוסט "עברתי אתמול ליד הדירה שלך והאור דלק בשלוש בבוקר ואת דיברת עם משהו. מה היה?". הרמיוני הביטה מבט חטוף ברון שהספיק כדי להבהיר לה שהוא לא מרוצה מהמצב. "הייתי עם חברה" אמרה בפשטות 

הארי חייך "בשלוש בבוקר?" שאל

"כן בשלוש בבוקר, היא הייתה ערה ואני הייתי ערה אז הזמנתי אותה כי רציתי לדבר איתה על משהו"

שתיקה. הרמיוני מעולם לא שמעה את רון שותק לידה כל כך הרבה מאז שנתם השלישית. "הזמנת חברה שבמקרה היתה ערה אלייך בשלוש בבוקר בשבוע שהשותפה שלך לא נמצאת?" אמר רון כלא מאמין. הוא ידע שהיא לא בוגדת בו אבל משהו פה לא נראה לא כרגיל. 

"כן" אמרה הרמיוני בכעס

"אז איך קוראים לה?" 

הארי הסתכל בג'יני ודבר אחד היה ברור לו, שניהם רוצים להיעלם מהאזור ולא להיות נוחכים באחד מהריבים שלהם. זה לא היה נעים להארי כשהיו רק חברים, אבל עכשיו כשאלה מריבות אוהבים זה היה הרבה יותר מביך. 

"אסטוריה גרינגאס" ירתה הרמיוני.

הארי אמר "מוכר לי גרינגאס" 

רון נאנח בראשו, היא מזמינה מישהי שאף אחד מהם לא מכיר וזה לא אמור להיראות לו חשוד?

הרמיוני הסתכלה עליו. המבט הזה. המבט הלא מאמין הזה. למה זה מגיע לה? מה היא עשתה? היא החברה שלו! למה הוא לא בוטח בה! כל הבוקר חשבה עליו וחשה תסכול, עכשיו היא חושבת עליו וחשב כעס. מצוין. הרמיוני קמה מכסאה במטרה לצאת בהפגניות מהדיינר כשלפתע "הרמיוני!"

"אסטוריה?!" הרמיוני הסתובבה על הדלת "מה את עושה פה?" אמרה הרמיוני וניגשה לחבק את חברתה. "אני אמורה להיפגש פה עם חבר שלי". 

"החבר שאמרת שנראה ביום רביעי?"

"כן" 

הרמיוני חזרה לשולחן כשאסטוריה בעקבותיה, רון הביט במבט הנצחון שהתנוסס על פניה. לא, זה לא היה מבט נצחון. יותר גרוע. זה היה מבט של הפסד. מבט של מישהי ניצחה בתחרות שלא רצתה להשתתף בה. הוא לא האמין לה. היא דברה אמת והוא לא האמין לה. הוא חש צביטה של אשמה בבטן. רון לא זיהה אותה ועל פי פרצופם של הארי וג'יני גם הם לא. הרמיוני ווידאה שכל שרון, ג'יני והארי מביטים בה ואז שאלה את אסטוריה "את מאמינה שקיימים קוסמים?" שאלה.

"מה? לא. כאילו... לא כאלה עם כחוחות על שמסוגלים להפוך אנשים לעכברים". השלושה הבינו, אסטוריה הייתה מוגלגית. "אני יכולה לשבת?" שאלה אסטוריה והביאה כיסא לראש השולחן והתיישבה. שתיקה. 

"תכירו," אמרה הרמיוני "זאת אסטוריה, חברת ילדות שלי". הארי חייך ולחץ לה את היד וג'יני אמרה היי. רון שתק. 

"מה אתם לומדים?" שאלה אסטוריה ושחקה בשיערה החום האי נוחות. רון וג'יני הסתכלו אחד בשני בבלבול. 

הארי אמר "מנהל עסקים. וזה רון" אמר והצביע על רון המבולבל "הוא לומד בילוש וזיהוי פלילים. וזאת ג'יני" אמרה והצביע על ג'יני "הם אחים. יש לה מלגת כדורגל"

"וואו" אמרה אסטוריה בחיוך "אני לומדת הוראה".

שתיקה. הרמיוני סדרה את המפית ליד הצלחת במבוכה "אמרת שאת פה עם חבר שלך..."

אסטוריה לא הבינה את הרמז "הוא אמור להגיע עוד 10 דקות, אני מחכה לו פה". הרמיוני הנהנה אבל משהו נראה לה מוזר. אסטוריה הייתה מוגלגית, איך היא הגיעה לעיירת קוסמים? "הנה הוא" אמרה אסטוריה והצביעה אל עבר חלון סגור בוילון ומיהרה להסתלק מהדיינר. 

ג'יני הרימה גבה "היא מוגלגית?" שאלה

"כן" אמרה הרמיוני

"אז מה היא עושה פה?"

הארי חייך "בשביל מה יש לי גלימת היעלמות?"

הפרק הקודם