פאנפיק פרסבת׳

נ.מ פרסי:

יאיי! בית ספר! ואנחנו הולכים לגור בו!

נראה לכם!?!?!

אני שמח מעט מאוד, וגם זה רק בגלל שאני אלמד עם אנבת׳ באותה הכיתה.

כמה אנשים משוגעים הסכימו לקבל אותי לכיתת מחוננים.....

דפוק, אני יודע. 

לא רק בגלל שיש לי דיסלקציה, כי גם לאנבת׳ יש והיא הבן-אדם הכי חכם שפגשתי!

טוב, לא רק בן-אדם. היצור הכי חכם שפגשתי אי פעם.

אם אנבת׳ תשמע על זה שקראתי לה יצור היא תהרוג אותי.

בעצם, אולי היא תחוס על חיי בגלל שקראתי לה היצור הכי חכם....

לא. היא לגמרי תהרוג אותי.

בכל אופן, אחרי ארוחת בוקר כחולה, והרבה חיבוקים ונשיקות מאימא, ירדתי למטה ופגשתי את אנבת׳.

היא נראתה מהמם, השיער הבלונדיני המסולסל שלה גולש על הגב, פזור, ועיני הסערה האפורות שלה נוצצות בהתרגשות.

היא לבשה ג׳ינס קצר וחולצה אפורה כמו העיניים שלה.

אני לא טרחתי אפילו לסדר את השיער, וסביר להניח שעדיין היו לי סימני כר על הלחי.

הטרנינג והחולצה הקצרה שזרקתי על עצמי לא היו יפים, ודי התביישתי בעצמי.

״היי, מוח אצה.״ חייכה אליי אנבת׳.

״היי, חכמולוגית.״ החזרתי לה באותו מטבע.

היא צחקה ונישקה אותי.

אבא של אנבת׳, פרדריק, חיכה לנו בתוך מכונית הפולקסווגן הצהובה שלו, אבל החדשה שקנה, וחייך אלינו ממושב הנהג.

״תיכנסו, ילדים! מאחורה! ולזכור לחגור חגורות!״ חייך אלינו חיוך ענק.

״אבא....אתה כזה מביך.....״ רטנה אנבת׳.

״סליחה, אנני!״ אמר.

הרמתי גבות בשאלה ואנבת׳ הסמיקה בבושה.

״אבא! אמרתי לך לא לקרוא לי ככה!״ קראה אנבת׳.

״סליחה אנני...אה, אנבת׳״ מיהר לתקן את עצמו.

״יותר טוב.״ אמרה אנבת׳ בזעף ואז חייכה.

שנינו נכנסנו למושב האחורי, שהיה מעט נמוך בשבילי.

נסענו מספר דקות כשאבא של אנבת׳ המשיך לדבר ולדבר בלי סוף ולשאול שאלות מביכות, כמו:

פרסי הציע לך נישואים?

מתי תתחתנו?

ונכדים?

יהיו לי נכדים לפני גיל שישים?

שאל, גורם לי ולאנבת׳ להסמיק.

כשהגענו נאנחנו ברווחה ומהר יצאנו, בקושי זוכרים להגיד לאבא של אנבת׳ שלום.

הגענו וראינו חצר ענקית, עם ספסלים, גן שעשועים, והרבה אגמים.

מעבר לה היה משהו גדול, מעין טירת אגדות.

״אוהו, אני רואה שהגענו לבית נסיכות דיסני, אחורה פנה!״ קראתי.

אנבת׳ בתגובה גיחכה.

בחצר היו ילדים שהיו ההיפך מאיתנו.

בנות לבושות חצאיות ושמלות מיני,ובנים, חלקם חנונים, וחלקם נסיכים מהאגדות.

נכנסנו לחצר והתחלנו ללכת לעבר הטירה.

בהתחלה עצרה אותנו חבורת בנות מצחקקת.

היה ברור שמנהיגות החבורה הייתה הילדה שעמדה מקדימה, שנראתה פרחה בעליל.

היא הייתה בעלת שיער חום ארוך ומסודר בבקבוקים על גבה.

עיניה הגדולות היו חומות חמימות ועורה היה שחום.

היא הייתה לבושה בשמלת מיני בצבע אדום, עם אודם אדום, ומיליון צמידים ושרשראות.

״היי חתיכי, איך קוראים לך? לי קוראים אמי!״ חייכה אליי חיוך כובש.

״קוראים לי פרסי, אז בבקשה תעשי סיבוב פרסה ותלכי מפה.״ אמרתי לה באדישות.

״למה?״ שאלה ושירבבה שפתיים.

״כמה דברים: אחת, יש לי חברה,״ אמרתי ונישקתי קצרות את אנבת׳.

״ושתיים, גם אם לא הייתה לי, את ממש לא הטעם שלי. נו? חשבתי שסיכמנו על סיבוב פרסה?״ הרמתי גבה לעברה.

״אני לא הולכת לוותר כל כך מהר!״ הפריחה לי נשיקה וריחפה לה משם.

אנבת׳ נראתה כאילו היא מוכנה לרצוח את הבחורה עכשיו, אבל אני חסמתי אותה.

״תירגעי, היא ממש לא הטעם שלי, ואני בחיים לא אעזוב אותך!״ אמרתי לה.

אנבת׳ חשבה קצת, וכנראה שהגיעה למסקנה שאני צודק, כי היא הפסיקה להיאבק.

המשכנו ללכת עד שהפעם חבורה של בנים מגחכים עצרה אותנו.

גם הפעם לא היה ספק שמנהיג החבורה הוא הנער שעמד מקדימה.

הוא היה בעל עור שזוף, עיניים כחולות, ושיער בלונדיני.

הוא היה נראה מאוד חזק.

״היי, יפיופה, איך קוראים לך? אני דילן״ אמר לאנבת׳.

״קוראים לי אנבת׳. תתחפף.״ אמרה לו בטון אדיש.

״למה?״ חייך חיוך מפתה.

״יש לי חבר, ואתה לגמרי לא הטעם שלי! אז לך עם החברים הקטנים שלך להציק למישהו אחר!״ נישקה אותי אנבת׳.

״לא נראה לי. בסוף את עוד תרצי אותי.״ חייך אליה עוד חיוך כריזמטי שלא הרשים אותה, והלך משם.

ניסיתי ללכת אחרי הבחור כדי להחטיף לו, אבל אנבת׳ עצרה אותי.

״בוא, מוח אצה, אנחנו מאחרים לשיעור.״ חייכה אליי.

וויתרתי והלכנו לכיתה.

התיישבנו אחד ליד השנייה.

סרקנו את האיזור סביבנו וראינו:

שני ילדים שהיו תאומים זהים, עם עור בצבע שוקולד ועיניים גם כן. שיערם היה שחור קצר ומקורזל.

ראינו ילדה עם שיער ארוך גלי בצבע קרמל ועיניים כחולות בהירות.

עוד ילדה בעלת שיער שחור ועיניים ירוקות-ירוקות.

ועוד ילדה בעלת שיער בלונד-פלטינה שהשתלשל מגבה בצמה, ועיניים חומות גדולות.

ילד עם שיער חום ועיניים חומות גם.

ילדה בעלת שיער שטאני שגלש עד כתפיה ועיניים כחולות כהות.

ילדה בעלת שיער ג׳ינג׳י ארוך מאוד וחלק מאוד, עיניים חומות, עור בהיר, ונמשים.

ילד עם שיער מתולתל בלונדיני ועיניים ירוקות.

ילד עם שיער שחור ועיניים כחולות בהירות.

ילד עם שיער ג׳ינג׳י פרוע ועיניים שנראות בצבע חום-ירוק-כחול, עיני זיקית, דומות לשל פייפר אבל לא יפות כמו שלה.

ואז ראינו אותם.

ילד חסון בעל שיער בלונדיני, עיניים כחולות ועור שזוף,

וילדה בעלת שיער חום ארוך שמסודר בבקבוקים על גבה, עור שחום, ועיניים חומות חמימות, שפתיה מרוחות בליפסטיק אדום.

נאנחנו.

וכך התחילה שנת הלימודים שלנו בקולג׳.

		הפרק הבא