משפחות

ארתור בדיוק הגיע הביתה מעבודתו במשרד הקסמים.

כשהגיע, ראה מהפכה.

הילדה הקטנה בת השנתיים שלו, ג׳יני, נישאה על ידיה של אימה, מולי, שרדפה אחרי התאומים המצחיקים פרד וג׳ורג׳ בני החמש.

פרסי הקטן בן השמונה הרצה לאחיו הגדולים והמשועממים צ׳ארלי וביל.

רון סתם ישב שם באמצע הבלאגן, מחבק את הדובי שלו.

״ארתור! הם נתנו לרון לקקן חומצי! זה עשה לו חור בלשון!״ צרחה אליו מולי.

ארתור זעם, ורץ אחרי פרד וג׳ורג׳, לתפוס אותם.

בינתיים מולי קראה לביל וצ׳ארלי.

״תקשיבו, קחו את ג׳יני ופרסי, ותלכו לחדר שלכם ותעשו משהו. אתם לא רוצים להיות פה עכשיו.״ אמרה להם ונתנה לביל את ג׳יני.

ביל אחז את ג׳יני בזרועותיו וצ׳ארלי לפת את פרסי בזרועו, ושניהם פרצו בריצה פרועה למעלה. 

ארתור תפס את פרד וג׳ורג׳ ואחז בהם בחוזקה, לא מתיר להם לברוח.

מולי כרעה ברך לפניהם, לקחה נשימה עמוקה, ו......

״מה לעזאזל חשבתם לעצמכם!?!?!!?״ צרחה עליהם.

פרד וג׳ורג׳ שיקשקו כשמבטה הזועם של אימם נחת עליהם במלוא העוצמה.

״יכל לקרות משהו יותר חמור!.....ואם לא הייתי מכירה את הלחש?.....אתם חשבתם בכלל?.....זה אח שלכם, למען השם!״ התפרצה אליהם בחמת זעם גברת וויזלי.

היא לקחה נשימות עמוקות ונרגעה לאט.

״אוף, טוב, לכו לישון, להתראות.״ היא אמרה להם, מנסה שלא להתפרץ שוב.

ארתור שיחרר אותם, והם זיהו את ההזדמנות, וטסו משם כל עוד נפשם בהם.

מולי וארתור התחבקו ועלו להרדים את ילדיהם.

הם נכנסו אל חדרה של ג׳יני ומצאו שם את כל הילדים הג׳ינג׳ים הקטנים שלהם מחכים להם, לשיר.

מולי נשמה עמוק והחלה לשיר:

״בליל שחור, שחור כדיו, ורוח בו מנשבת.....

שם אני, על יד הפרדס, עדיין יושבת....

מחכה לצאת הכוכבים, שרק יגיעו....

הדברים הקטנטנים הזוהרים, האלו......

כי לפעמים, חלומות מתגשמים,

לבחור בדרך הטובה, דרך הפרחים........

וזה עוד יקרה, הטוב עוד יגיע....

הוא יגיע בניצנוצים קטנים, בכל רחבי הרקיע.....

אז קדימה לרוץ, קדימה לצחוק, קדימה לדבר,

כי להיות ביחד, זה הרבה יותר, יותר, יותר, יותר.....

הרבה יותר טוב.״

סיימה מולי את שירה.

היא וארתור חיבקו את כולם, כיסו אותם, ואיחלו להם לילה טוב.

הם נכנסו למיטתם וחייכו בשלווה, נרדמים במהרה.

		הפרק הבא