Don't let me stop you

- מה שמניע אותנו היא המחשבה , שבעולם עדיין קיים משהו טוב אחד ,

  ובשביל המשהו הזה אנחנו חייבים להלחם , חייבים להתקדם הלאה. 

                                                                    סאם ופרודו

                                                                    שר הטבעות : שיבת המלך / ג'.ר.ר.טולקין

אוקיי...

הדבר הראשון שחשבתי לעצמי : "סוף סוף לצאת מהשגרה!!!!! "

והדבר השני שחשבתי לעצמי היה : "אויייי שיט....מי המשוגע הפעם?"

ובכללי הרגשתי מחוממת. הולי שיט!!!!

ואז נזכרתי שנשארו עוד מכבתים שלא קראתי.

פתחתי את המכתב השני , בו הייתה רשימת הספרים.

לאחר פתחתי את המעטפה השניה. מה שהיה כתוב שם בכלל הביא אותי למצב של שוק טוטאלי.באמת , מי המשועמם ששלוח לי דברים בסגנון? אני לא סתומה ! טוב נו , אולי קצת....טוב , בסדר – אני סתומה ! עכשיו נרגעת ? (מדי פעם יוצא לי לדבר למצפון שלי.מה לעשות , לשקר לאחרים ? בכיף. לשקר לעצמי ? א ף  פ ע ם ! !

לעלמה אליסה פדייב שלום רב.

עם הבחון מדויק שערך בית החולים על שם הקדוש מונגו בעקבות בקשתנו,  נקבע שזורם בך דם קוסמים טהור ממוצא עתיק. את נרשמת בתור הנצר הנקבי הראשון לשושלת דסרוסייר .לפי-כך את מקבלת את כל רחושו של סב-סבך הנכבד , מר אנטוניו דסרוסייר.

אנא ממך לגשת לבנק גרינגוטס בשביל לאשר את קבלת המכתב ולקבל רשמית את הירושה ששוכנת באחת הקספות השמורות בבנק.

בכבוד רב

ראש מחלקת הירושה של בנק גרינגוטס

צ'רלס ביבל

אויייי דמט...אוייי מאיי פאקינג גאד!!!!

ירושה? שושלת עתיקת יומין? אחוזה??? נראה לי החלומות שלי מתגשמים.

"מאמא , את מוכנה להסביר לי ? ירושה ? "צעדתי אליה והתיישבתי מולה על הספה השניה . אמי הרימה את מבטה אלי ואחרי שניות אחדות ענתה :

"יפה שלי , אני חשבתי שאת יכולה לספק לי את התשובות . כיוויתי שאת יודעת במה מדובר " היא הסתכלה עלי במבטה החודר .

"אני יכולה לתאר לעצמי שזה היה אחד החברים שלך , את סיפרת לי בעצמך  שהם מסוגלים להכל ! " .

ובכן , עכשיו מבטה הפך מחודר להיסטרי וכועס.

"מאם! נו באמת ? איזה שטויות את מדברת ? לחברים שלי אין מוח עד כדי כך מעוות ! רק פסיכופת חכם  יכול להמציא לעצמו בית ספר לקישוף ושטויות על בנקים שמורים . עזבי בניינים , צריך להיות מטורף לגמרי בשביל לחשוב על משפחה עתיקת יומין עם חשבון נפוח ואחוזה ענקית ! "

אני באמת נעלבתי . כל החברים שלי נורא קרובים אלי ואני באמת אוהבת אותם . אף אחד מהם לא יתרך לשלוח לי דואר –מכתבים! הם היו ממציאים משהו יותר נחמד ולא מקורי כמו להתקשר מחסוי , להגיד שהם "ציפי מהאיריה ולהתלונן שאני מורידה יותר מדי מים באסלה".

אחרי החפירה הלא ארוכה שלי אמי הסתכלה עלי במבט מיואש לגמרי . מי שזה לא היה , הוא הצליח להוריד לאמי את הבטחון . זה כבר לא צחוק.

"אליסה , מותק , אני באמת לא מבינה מה קורה  כאן! הרי חייב להיות לזה הסבר ! הינשוף לא יכל לכתוב את המכ..."

אמי לא הספיקה לסיים את המשפט כיוון שהתפרצתי לה  באמצע .

"ינשוף ? כאילו...ממש ינשוף ? מי המטומטם שהתחלק על השכל ? עכשיו אין שום ספק , לא י-כ-ו-ל להיות שזה אחד מהחברים שלי ! ינשוף???  הולי שיט! ינשוף !ולמה לא קראתם לי לראות ? תודה באמת , ולזה קוראים הורים אוהבים ומתחשבים ? לא מראים ינשופים לביתם ? חחח....גם כן! " תסכול , תסכול , תסכול . זה כל מה שהרגשתי .

" אווי אליסה , אל תדברי שטויות ! "...כן , עלק שטויות.

"ינשוף נכנס לבית ואתם לא קראתם לי ! אתם תמיד כל זבוב קטן הפכתם לבעל חיים נדיר ביותר ! וכאשר ינשוף נכנס לבית אתם אפילו לא מודיעים לי ?! " קראתי בטון נעלב.

"אליסה , אנחנו דנים כאן על נושא משונה ביותר . את מוכנה להפסיק ליילל על ינשוף מסכן ? "

עכשיו היא כעסה ...למה , למה היא כועסת <? אני זאת שצריכה לכעוס!

"מה , אז מה את רוצה שאני אעשה ? אטוס ללונדון ?  בשביל להגיע לבנק הזה ? או בשביל לקנות ציוד לבית הספר שבכלל לא קיים . את רוצה שאני אסע לשם ? לבית ספר ללימוד קירקס ?"

עוד פעם תסכול . אני היתי באותה אי וודעות שהיא נמצאת בה ...למה נגררנו ?

"או , ואיך את מתכוונת לטוס ללונדון ? גברתי הצעירה ? סתם ככה ?"

היא עושה את עצמה  ? היא משחקת ?

"מאמא ! את יודעת , יש דבר כזה שקוראים לו צ-י-נ-י-ו-ת ! " באמת שאני עייפה מזה .

"ולי לא נראה שאת צוחקת . אם את מתעקשת את יכולה ללכת ולקנות כרטיס טיסה היישר ללונדון !"

הוווווו אלוהים! אני פשוט לא מבינה. אנחנו מדברות בשפות שונות , או שזו רק אני ?ברצינות לפעמים אני חושבת שאני פשוט מאומצת.

"מאם , אני לא מתכוונת לטוס לשום מקום . " נ-ק-ו-ד-ה . כמה קשה לפעמים למצוא שפה משותפת עם אנשים כל כך קרובים ?

אחרי המשפט הזה קמתי והתחלתי ללכת לכיוון המדרגות שמובילות לקומה השניה כשבדיוק נשמע צילצול.

שיניתי את כיווני והמשכתי ישר לדלת.

אממממ...כן? " שאלתי כאשר פתחתי את הדלת . מולי עמד איש , בערך בשנות ה-60 לחייו . לחייו סמוקות ועינייו החזיריות הביטו בי בצל של התעניינות .

"משפחת פדייב ? " שאל האיש במבטה משונה , נשמע כמו של בריטים .בכל אופן הוא שאל ברוסית . החלטתי לענות לו גם כן ברוסית.

"כן . רק שניה אני אקרא להורי. "הסתכלתי על האיש שלא נראה נגד הרעיון לפגוש את הורי .

הבטתי לאחור וכבר ראיתי את אמי מתקדמת לכיוונינו .

פיניתי לה את המקום והתקדמתי בחזרה לחדרי כאשר שמעתי את האיש מהכניסה קורא לי :

"תסלחי לי , עלמתי , אך ברצוני לדבר לא רק עם הורייך , אלה גם איתך ."

הופתעתי , ואחרי שניה הדופק שלי עלה במהירותו פי 2. פ-א-ק . רק זה מה שחסר לי. שיבוא איזה איש-דמוי-חזיר וילשין עלי להוריי.

לא ידעתי מה עשיתי , כיוון שלא זכור לי  משהו רע במעשי האחרונים .

אך עם מישהו מבוגר רוצה לדבר איתי כנראה שהוא ימצא דבר רע אחד מכל חיי.

הפרק הקודם		הפרק הבא