החיים שאחרי

מקוווה שתהנו:) 

הנה הם, הארי הרמיוני ורון, יום לאחר המלחמה נגד אוכלי המוות, חוזרים לעבר המחילה מהלוויה של רמוס ונימפנדורה לופין, הארי היה שקוע במחשבות, הוא אהב את רמוס לופין מאוד, הוא הרגיש כמו שהרגיש כשסיריוס מת. הרמיוני ורון היו ממש נבוכים כשהיו צריכים להיות ביחד והארי לא הבין למה אבל המחשבה הזאת לא הטרידה אותו במיוחד, הוא חשב בעיקר מה יקרה, החיים שלו יהיו רגילים סוף סוף? האם הוא יוכל לפצוח בדף חדש ללא כל הפרעות כמו שחלם?

הם הגיעו למחילה לבדם, שררה שתיקה באויר, אף אחד לא רצה לדבר על מה שקרה. הארי ידע שרון היה שמח לתקשר במצב שכזה אבל רון לא העז לפצות את פיו, הארי השתוקק לשאול אותו מה קרה, אבל הייתה לו הרגשה שרון לא רוצה לדבר כלל. הארי היה שמח לדבר עם הרמיוני או רון, פתאום הארי שם לב שרון עושה לכיוונו תנועה קלה עם ראשו כאילו רצה שידברו בצד, להארי לא היה נעים לעזוב את השולחן בלי התרעה מוקדמת, הוא העדיף להתעלם.

רון חזר על התנועה שוב ושוב, לבסוף הארי נכנע וקם לדבר עם רון בחדר למעלה, רון סגר את הדלת ונראה כי ניסה לדבר אבל לא הצליח למצוא מילים " הכל בסדר רון? על מה רצית שנדבר?" אמר הארי "כשאני והרמיוני הלכנו לחדר הסודות אז..." רון נראה חיוור ומופנם כאילו לא היה הוא אלא מישהו אחר, הארי פחד לזרז אותו, הוא חשב שרון יפצח בהתקף עצבים כרגיל "מה קרה בחדר הסודות?" אמר הארי שהשתוקק לגמור את השיחה, לא היה לא נעים להיות בחברת רון כשהוא ככה "אני והרמיוני..." הארי כבר התחיל להתעצבן ורון רק נעשה חיוור יותר, הייתה אוירה ממש מתוחה בחדר, נראה כי רון התכוון להגיד משהו אבל אז נשמעה דפיקה קלה על הדלת, זאת הייתה הרמיוני "הכל בסדר? למה עליתם לכאן?" פתאום הפה של רון נסגר ונראה כי לא היה מוכן לדבר "הכל בסדר, אנחנו כבר יורדים" אמר הארי, הרמיוני סגרה את הדלת וירדה למטה אל שולחן האוכל בתקווה שגברת ויזלי תחזור אם ג'יני. ברגע שהרמיוני יצאה נראה כי רון היה משוחרר יותר ולא מתוח כמו שהיה רגע לפני כן "רון, אתה מתכוון לספר לי מה קרה שם?" הארי חשב שרון יתחיל להיות עצבני בגלל הערתו של הארי אבל למרבה הפתעתו רון רק החוויר עוד יותר ונראה נבוך ביותר "אני מצטער הארי, אני פשוט אספר, אני והרמיוני התנשקנו ועכשיו אני לא מסוגל לדבר איתה" אמר רון והשפיל את מבטו ממבוכה, הארי היה בהלם הוא לא אאמין שזה מה שרון רצה לספר לו, עכשיו היה ברור לו למה הם לא דיברו ביום האחרון כמעט בכלל. רון הרים את מבטו אל הארי וציפה לתגובה אך להארי לא היה דבר להגיד וחשב על תירוץ שיוציא אותו מהשיחה המביכה, רון חש אותו דבר הוא ממש רצה לקבל תשובה מהארי אבל רצה מאוד לגמור את השיחה. פתאום נשמעה צרחה מלמטה, הארי היה משוכנע שדמיין אבל אז ראה שרון מתחיל לרוץ במורד המדרגות ומייד קם לרוץ אחריו, נשמעה עוד צרחה אבל הפעם היא הייתה חלשה יותר כאילו מישהו צורח מרחוק, רון והארי הגיעו למטה...

זהו לעכשיו, מקווה שאהבתם בינתיים :) 3> 

		הפרק הבא