החיים שאחרי

את הפרק הזה אני מקדישה לסבתא רבתא שלי רבקה זכרונה לברכה שהייתה ניצולת שואה

ויתור זכויות: כל הזכויות שמורות לגיי קיי רולינג 

רון והארי הגיעו למטה  אהם לא ראו כלום, שום זכר למשהו שיכל לגרום לצעקה "אני הולך לחפש בחצר" אמר רון ויצא אל הגינה שמסביב למחילה "אני אחפש במטבח" אמר הארי והלך לכיוון המטבח.                                                                                                                           

"אין כלום בחצר" אמר רון בעודו נכנס אל המחילה  "ואין כלום במטבח ובסלון" המשיך אותו הארי. הייתה שתיקה למשך כמה דקות, רון והארי ניסו לחשוב מה יכול היה לגרום לצעקה, לפתע רון התפרץ "הרמיוני!"  שניהם רצו  מהמחילה אל הקבר של נימפדורה ורמוס, אף אחד לא היה שם, לא ג'יני, לא מולי ולא ארתור.                               נשמעה עוד צעקה הפעם נשמע כאילו הייתה קרובה יותר "בוא אחרי" אמר הארי והחל לצעוד בין העצים, לפתע הגיעו למקום כמעט ריק מעצים, מולי וארתור עמדו שם, שרביטיהם היו שלופים באוויר לעבר אישה, היה לה שיער ארוך שהגיע עד למותנייה בצבע לבן כשלג ובעל קצוות אפורים, הייתה לה שמלה שהגיע עד לקרסוליה בצבע ירוק כהה, פניה היו חיוורים מאוד ועיניה נשאו מן ניצוץ אדום שהארי הכיר היטב, האישה החזיקה בהרמיוני וכיוונה לעברה שרביט, מבטה נראה כועס.                                              

"כשדלפיני רידל רוצה נקמה היא מקבלת אותה!" צעקה האישה ונעלמה ביחד עם הרמיוני, ארתור ומולי הסתובבו אל הארי ורון "רון, הארי, בואו נחזור למחילה מהר" מולי אחזה בהארי והם התעתקו אל המחילה, ג'יני הייתה שם, הפרצוף שלה נראה מבוהל "הארי!" אמרה ג'יני ברגע שהם נכנסו למחילה וקפצה על הארי, רון וארתור הגיעו הארי עלה אל חדר השינה ורון עלה בעקבותיו.                                                

נשמעה קריאה מלמטה "ילדים בואו לאכול!" להארי לא היה תיאבון אבל בכל זאת ירד לארוחת ערב, הארי התיישב בין ג'יני לרון בשולחן, הארוחה הייתה שקטה מאוד, בניגוד לבדרך כלל. כשהארוחה נגמרה הארי ורון עלו אל חדר השינה והארי החל לאסוף את חפציו אל תוך התיק שלו "מה אתה עושה?" שאל אותו רון                                  "מתכונן ללכת" ענה הארי                                                                                                                                               

"לאן?"                                                                                                                                                                                       

"עוד לא יודע, אני עדין מנסה לחשוב לאן היא יכלה לקחת את הרמיוני"                                                                                            

 "הארי, חכה, אני אבוא איתך" רון בהתחלה הביע מן חרטה אך לאחר מכן הבעת החרטה ירדה מפניו.                                            

שניהם יצאו מהמחילה, לא ידעו לאן הם הלכים, אבל המשיכו להתקדם עד סוף השביל.                                                                   

"אולי לאחוזת מאלפוי" אמר הארי                                                                                                                                     

"מה?"                                                                                                                                                                                  

"התכוונתי שאולי היא נמצאת באחוזת מאלפוי, תחשוב על זה, המאלפוים נטשו את האחוזה, הם ברחו מבריטניה, מקום מושלם בשביל להתבודד"                                                                                                                

"יכול להיות שאתה צודק, אבל איך נגיע לשם?"  שאל רון, הייתה לרגע שתיקה, פתאום נשמע צרחה מהמחילה ושני אנשים יצאו מהמחילה, אלה היו מולי וארתור, לבושים בפיג'מה "רון, הארי, בואו הנה מיד" צרחה לעברם מולי והם חזרו אל המחילה בלי לומר מילה.                                                                                             

בבוקר ביל ופלר הגיעו אל המחילה, אף אחד לא אמר להם מה קרה אתמול.                                                                            

הארי רצה לדבר אם ארתור על מה שקרה וחיכה שיתעורר, אחרי כמעט שעה ארתור התעורר והארי ישר קפץ על ההזדמנות לדבר אתו "אדון ויזלי, בוקר טוב" אמר הארי, ארתור נראה די עייף, אבל זה לא מנע מהארי לדבר אתו "בוקר טוב, הארי" אמר ארתור ופיהק  "אני יכול לדבר איתך בבקשה?" שאל הארי והתעלם מהעובדה שארתור נראה כאילו הוא עייף מכדי לדבר, כאילו לא ישן כל הלילה "כן, מה רצית להגיד הארי?" שאל ארתור  "מה הולכים לעשות בנוגע למה שקרה אתמול? אי אפשר פשוט להתעלם!" אמר הארי בנימה כועסת                                                                                                              

"אל תדאג הארי, לא מתעלמים, כמובן שלא, משרד הקסמים דואג לאתר אותה"                                                                               

" משרד הקסמים אף פעם לא פועל בזמן, זה מסוכן, אנחנו צריכים לעשות משהו!"  הזלזול בדבריו של הארי מעט הכעיס את ארתור                                                                                                                                      

"הארי, משרד הקסמים עושה כל מה הוא יכול, זה מסוכן שתצא לבדך" אמר ארתור מנסה לשמור על רוגע, לרגע נראה כי ארתור ערני                                                                                                                                     

"אני יודע איפה היא נמצאת" אמר הארי מבויש טיפה כי הבין שארתור כעס                                                                             

"הארי, אתה לא יכול לדעת בוודאות, עדיף שתישאר כאן, ולא תצא לבדך" אמר ארתור ושוב נראה ישנוני                                                                                                                                                                       

"היא באחוזת מאלפוי!" הארי לא יכל להתאפק יותר לומר את זה "זה הגיוני"                                                                          

"הארי אולי כדאי שתנסה להירגע מעט, להתעלם ממה שקרה, אני מבטיח שתוך כמה ימים הכל יחזור לקדמותו, ולא תזכור שזה קרה" אמר ארתור והלך אל עבר חדר השינה שלו ושל מולי.                                                       

הארי החליט להקשיב לארתור ולנסות להתעלם בתקווה שמשרד הקסמים יצליח למצוא את הרמיוני והכל יגמר כאילו לא היה, אבל המחשבה שהרמיוני נמצאת כרגע עם הבת של וולדמורט שבטח מענה אותה אכלה אותו מבפנים.                                                                                                                                              

בהמשך היום הארי נמנע מלדבר עם אנשים, נראה כי גם רון נמנע מתקשורת.                                                                           

בצהריים הארי יצא אל הגינה של המחילה בתקווה שאף אחד לא יצא אחריו, אבל זו הייתה תקוות שווא, כי ג'יני יצאה אחריו "אמא ופלר הכינו עוגיות, רוצה לבוא לאכול"         שאלה ג'יני

"לא תודה, אני לא רעב"  ענה לה הארי

"רוצה אולי לשחק קווידיץ'? זה תמיד מעלה לך את המצב רוח"                                                               

"אולי אחר כך"                                                                                                                                                               

 "משרד הקסמים כבר עובד על זה, היא תחזור בקרוב, אני מבטיחה" לפתע הקול של ג'יני נחלש מעט  "אתה זוכר שאני והרמיוני גם חברות, אני גם דואגת לה מאוד"                                                                                                        

"אני יודע, אבל אני לא יכול פשוט לשבת ככה שהרמיוני בטח סובלת שם"                                                                                 

"אל תדאג הארי, היא תהיה בסדר, בוא לבפנים" ג'יני והארי נכנסו למחילה והארי עלה לחדר השינה. הארי התיישב על המיטה ועיין בגיליון "הנביא היומי" שהיה מונח על השידה, לא הייתה שום כתבה מעניינת, לא היה כתוב כלום על החטיפה.                                                                                                                         

כבר היה מאוחר, רון עלה אל החדר ונראה כי התקשה להירדם, לבסוף, בשעה די מאוחרת הארי ורון נרדמו, אבל לאחר לא פחות משעתיים הארי התעורר מכאבים שהרגיש בצלקת, הארי לא מבין למה זה קורה, הרי וולדמורט מת, הארי קם מהמיטה, רון לא היה בחדר, הארי חשב שהוא ירד לארוחת הבוקר אבל הארי ראה דרך החלון שעדיין די חשוך בחוץ, הארי ירד למטה, גם שם רון לא היה. הארי חזר למיטה בתקווה כשיתעורר יגלה שזה סתם חלום.  הארי קם למשמע צעקות שהגיעו מן המטבח "ביל נעלם!" זה היה קולה של פלר...  

בבקשה תגיבו לי מה אתם חושבים 

שאלה, מה הייתם אומרים אם הייתי משפפת את ביל והרמיוני?

הפרק הקודם		הפרק הבא