"דראקו. דראקו!" קראה אימו נרקיסה "מה אמא?" ענה דראקו בקול ישנוני "קיבלת מכתב מהוגוורטס" אמרה אימו. דראקו רץ מחדרו לבוש עדיין בפיג'מה הירוקה שלו ועם ציור הנחש. "התקבלתי להוגוורטס! התקבלתי להוגוורטס!!" צהל דראקו במכתב היה כתוב: לדראקו מאלפוי החדר הגדול בקומה השנייה מצד ימין, אנו שמחים לבשר לך שנשמר עבורך מקום בבית ספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, אנא לאשר את הגעתך עד לא יאוחר מה30/12 עם ינשופך. מנהל: אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור. סגנית מנהל: מינרווה מקונגל. קניית ציוד: סימטת דיאגון. הגעה להוגוורטס: תחנת קינגס קרוס רציף תשע ושלושה רבעים ברכבת. בדף הבא מצוינים כל הציוד לשנת הלימודים. בתודה,מינרווה מקונגל. דראקו חייך חיוך גדול. ואז בבת אחת הפסיק לחייך. הוא ידע שגם הרמיוני תקבל את המכתב. היא הייתב מלאת קסם. ׳אולי היא תהיה איתי בסלית׳רין!׳ ניסה דראקו לשכנע את עצמו. אבל הוא ידע שהוא טועה. כל התנהגותה של הרמיוני הייתה רייבינקלואית וגריפינדורית לחלוטין. והחשוב מכל, היא הייתה בת-מוגלגים. כן, דראקו שנא לקרוא לבני-מוגלגים בוצדמים, אבל לא הייתה לו ברירה. אם כבר, הוא חשב שהדם שזורם בעורקיהם טהור הרבה יותר משל ׳טהורי-הדם׳ המטופשים, כך חשב דראקו. אך הוא לא הראה את זה. הוא פחד מאביו. כל חייו העריץ את הארי פוטר. הילד המדהים. הוא קיווה שהארי יהיה בסלית׳רין. אין שום סיכוי, ולמרות זאת דראקו קיווה. והרמיוני. הוא כל כך רצה לראות אותה שזה כאב. אבל הוא לא יכל. אסור היה לו להתחבר איתה. דראקו גמר את המכתב, גילגל וקשר אותו בסרט, קשר אותו לרגלו של ינשופו, הרם, וצפה בו טס לשמיים, נוצותיו מבריקות בשמש. איש לא ידע למה הוא קרא להרם בשמו. איש לא ידע שהרם נקרא על שם ילדת המוגלגים שאותה דראקו אהב. הרמיוני גריינג׳ר.
|