האסופית- תסריט

לא ידעתי איפה אוכל לשתף את זה, אז החלטתי שאעשה זאת כאן. אומנם, תסריט כתוב בצורה שונה מסיפור, אבל יש אנשים שמסוגלים להבין ממנו לא פחות.

העיבוד והכתיבה הם כולם שלי, כמובן שהסיפור המקורי שייך לספר המקורי של האסופית, ושאבתי השראות רבות מהסדרה אן עם הצמות (Anne With An E) שגם מבוססת על הספר.

לפאנפיק יהיו 4 פרקים, כל פרק הוא סצנה.

מקווה שתהנו!

אן יושבת בתחנה, מחזיקה מזוודה, ומסתכלת סביב בסקרנות, ומזיזה את רגלייה בצפייה.

מתיו נכנס ומחפש משהו, הוא מסתכל על אן במבט מופתע.

אן קמה ומושיטה את ידה ללחיצה.

אן: אתה מתיו, נכון? אני אן שרלי, ואני כל כך שמחה שבחרתם להביא אותי לפה, לא היה בן אדם יותר מאושר ממני כשמנהלת בית היתומים אמרה לי שאני נשלחת למשפחה.

במהלך כל המונולוג של אן מתיו עומד בשוק.

מתיו (בוחר את מילותיו בזהירות): את לא אמורה להיות בן?

אן: לא! אני די בטוחה שאני ילדה, אדוני.

מתיו שוקל את צעדיו במשך כמה רגעים.

מתיו: בואי ניסע לחווה הירוקה לפגוש את מרילה, אני בטוחה שהיא תדע מה לעשות.

בצד אחד, מתיו ואן רוכבים בכרכרה, ועליהם מתמקד האור. הצד השני, חשוך, מציג את מרילה במטבח.

אן: אתה יודע, פחדתי כבר שלא תגיע ואאלץ ללכת לעץ השקדייה היפייפה ולהתחבא שם למשך הלילה. כל העיירה הזאת נראת כל כך רומנטית, איך אני אוהבת שדברים הם רומנטיים! הייתי רוצה שהחתונה שלי תהיה רומנטית, אחד מהחלומות שלי הוא להיות כלה. כמובן, מי היה יכול להתחתן עם מישהי עם שיער ג׳ינג׳י כזה?

מתיו: את אי פעם מפסיקה לדבר?

אן: לא. תסתכל על כל העצים האלו, אני מדמיינת בקתה קטנה באמצע היער מלאה בדפים לכתוב בהם! או מתיו, המקום הזה הוא כל כך רומנטי!

מתיו: זאת אבונלי, רומנטית.

אן: מתי מגיעים?

מתיו: האמת, (יורד מהכרכרה) שכרגע הגענו.

מתיו מושיט את ידו לאן ועוזר לה לרדת. אן מביטה על המקום בפליאה.

אן: מתיו, החווה הזאת מקסימה!

מתיו: כן, כן, בואי תיכנסי, נראה איך מרילה תגיב.

מתיו נוקש על הדלת, אור על כל הבמה.

מרילה: תיכנס!

מתיו ואן נכנסים. מרילה עוד לא רואה את אן.

מרילה: הבאת את הילד?

מרילה מסתובבת, נעצרת, ובוהה באן.

מרילה: את לא בן.

אן: מוזר שאת אומרת לי את זה, מתיו אמר לי את אותו הדבר בדיוק. שמי אן שרלי, ואת בטח מרילה.

מרילה לוקחת את מתיו לצד.

מרילה: אתה בטוח שזאת הילדה?

מתיו: כן, היא ידעה את שמי.

מרילה: אבל ביקשנו בן, שיוכל לעזור לך בעבודות בחווה.

אן: מה הבעיה שילדה תעזור בעבודות בחווה? בנות מסוגלות לעשות הכל בדיוק כמו הבנים, אם לא יותר טוב.

מרילה: טוב, נחליט מה עושים איתה אחר כך.

מרילה פונה לאן.

מרילה: לא הצגתי את עצמי כראוי, אני מרילה קתברט, וזה אחי, מתיו קתברט.

רייצ׳ל נכנסת.

רייצ׳ל: מרילה? את פה? מתיו כבר הביא את הילד הזה?

רייצ׳ל רואה את אן.

רייצ׳ל: את לא בן.

אן: מוזר שכולם אומרים לי את זה היום.

רייצ'ל: הייתי בטוחה שהזמנתם ילד!

מתיו: רייצ'ל, לא מזמינים ילדים, מאמצים אותם.

רייצ׳ל (למרילה): מה קרה?

מרילה: אנחנו לא יודעים, אבל עד שנסדר את זה, תבטיחי לי שלא תרוצי עכשיו ותספרי לכל העיירה.

רייצ׳ל: לא הייתי מעיזה!

מתיו: בטח. רייצ׳ל.

רייצ׳ל: אבל בלי שום קשר לנושא, שמעת שפירסי אנדרוז יוצאת עם בילי לון?

מרילה: תפסיקי לרכל ככה רייצ׳ל! זה ממש לא מכובד!

מתיו (לעצמו, כאילו בלחש): זה לא שהיא הייתה מכובדת אי פעם...

מרילה פונה לאן.

מרילה: אן, זאת גברת רייצ׳ל לינד, היא השכנה שלנו. רייצ׳ל, זאת אן שרלי.

רייצ׳ל: את יודעת ילדה, את לא נראת כל כך טוב, אני בטוחה שההורים שלך לא היו יפים, גם כן.

אן: איך את מעזה!

מתיו: רייצ׳ל!

רייצ׳ל: והשיער האדום הנוראי הזה… איך תמצאי לך בעל ככה?

מרילה: רייצ׳ל מספיק!

אן מתחילה לבכות ובורחת לצד.

רייצ׳ל: הילדה לא הייתה צריכה להגזים כל כך בתגובה…

מרילה: נו באמת רייצ׳ל, איזה חוסר חשיבות!

מרילה לוקחת את מתיו לצד.

מתיו: מה אנחנו עושים?

מרילה: אני חושבת.

רייצ׳ל: אתם יודעים, אי אפשר לסמוך עלייה, אתם לא יודעים מאיפה היא הגיעה, זאת הבעיה ביתומים האלו. אתם שוקלים להחזיר אותה?

מתיו: ממש לא!

מרילה: ובכן…

מתיו: את באמת שוקלת את זה?

אן שומעת אותם מהצד.

אן: אתם מתכוונים להחזיר אותי לבית היתומים?

אן בורחת.

מרילה: אן!

מתיו: אני אצא אחריה!

מתיו יוצא מהבית.

רייצ׳ל: רואה, מרילה? זה הבלגן שאת הכנסת את עצמך לתוכו, משום שלא התחתנת!

מרילה מתעלמת מרייצ׳ל לגמרי.

מרילה: אן… היתומה המסכנה הזאת…

מחליפים במה.

אן רצה ונתקבלת בדיאנה, שמחזיקה ספרים ובדיוק חזרה מבית הספר.

דיאנה נופלת.

אן: סליחה, אני מתנצלת.

אן עוזרת לדיאנה לקום.

אן: אני אן שרלי, מה שמך?

דיאנה: דיאנה ברי.

דיאנה מנקה את שמלתה.

דיאנה: את מהאזור? את לא נראת לי מוכרת כל כך.

אן: לא ממש. אני יתומה. מרילה ומתיו קתברט אימצו אותי, באתי בדיוק מהחווה הירוקה.

דיאנה: אם כך, למה בדיוק רצת משם?

אן: אני חושבת שהם רוצים להחזיר אותי לבית היתומים, בגלל שאני לא בן, ואני ממש לא רוצה לחזור לשם.

דיאנה: והאם יש לך במקרה עוד סיבה?

אן: רייצ׳ל לינד הקניטה את המראה שלי.

דיאנה: רייצ׳ל לינד. מעולם לא אהבתי אותה. אל תגידי לאף אחד שאמרתי לך את זה.

אן צוחקת.

אן: אני מבטיחה שלא אגיד.

שתי הילדות צוחקת.

אן: מאיפה באת?

דיאנה: מבית הספר. את צריכה לבוא לשם גם מתישהו, זה ממש כיף.

אן: אני לא יודעת אם ישמרו אותי בכלל.

שתיקה.

אן: דיאנה, אי פעם הייתה לך חברת אמת?

דיאנה: לא.

אן: רוצה להיות חברת האמת שלי?

דיאנה: כן! אני אשמח! מה צריך לעשות?

אן: שבועת זרת, ותחזרי אחרי. אני.

דיאנה: אני.

אן: ותגידי את השם שלך.

דיאנה: דיאנה ברי.

אן: אן שרלי.

אן: קושרת את הנשמות שלנו אחת בשנייה.

דיאנה: קושרת את הנשמות שלנו אחת בשנייה.

אן: ומבטיחה להיות חברת אמת.

דיאנה: ומבטיחה להיות חברת אמת.

אן: וזהו!

מתיו בא בריצה.

מתיו: אן!

אן: מתיו!

דיאנה: נתראה, אני מקווה לראות אותך בבית הספר.

מתיו: בואי נחזור הביתה, אני ומרילה רוצים לדבר איתך. אני יודע שאת מפחדת, אנחנו רק רוצים לעזור.

אן: אני בספק אם אתם יכולים.

מתיו: תקשיבי, אני לא איזה דברן גדול, או מישהו שיודע איך להתנהג עם ילדים, אני רק בן אדם פשוט. אבל אני מבין אותך, ואת נראת מאוד נחמדה. אין לי מושג על מה רייצ'ל דיברה, היא תמיד מקשקשת בלי הפסקה שאני כבר הפסקתי לעקוב.

אן צוחקת.

מתיו: אבל את מסוגלת לסמוך עליי?

אן: נראה לי שכן.

כולם יוצאים.

מתיו ואן חוזרים אל מרילה ורייצ׳ל.

אן נכנסת בחשש.

מרילה: אן, תשבי בבקשה.

אן מתיישבת.

מרילה: חשבתי על כך רבות, ולמרות שאת לא הילד שציפינו לו, החלטתי שאת תוכלי להישאר איתנו.

אן: באמת מרילה? תודה רבה!

אן מחבקת את מרילה בחוזקה.

מרילה: כמובן שתצטרכי לעזור לנו בחווה, ותלכי לבית הספר בכדי לקבל חינוך ראוי.

מרילה מתנערת מהחיבוק.

מרילה: תוכלי לישון בעליית הגג, אבל תצטרכי לנקות שם קצת.

רייצ׳ל: טוב, אני הולכת…

מתיו: רייצ׳ל, אל תלכי לספר לכל אבונלי!

רייצ׳ל: אבל אני כבר לא פה!

רייצ׳ל הולכת.

מרילה: אפילו תוכלי לקחת את שם המשפחה שלנו.

אן: אן שירלי קתברט. מרילה, השם הזה נשמע כל כך רומנטי.

אן מחבקת את מרילה ומתיו.

		הפרק הבא