מועדונים

עד היום אני לא יודע להסביר לכם למה עשיתי את זה. 

טוב, אני מתאר לעצמי שאם אתה זכר שקורא את זה, תבין אותי יותר, אבל עדיין...

תפסתי אותה מיד אחרי שני שיעורים הראשונים של בוקר יום שני. היא בדיוק יצאה משעתיים של שינוי-צורה ואני בדיוק עמדתי להיכנס. תליתי את התיק על כתף אחת, חייכתי חיוך רחב וניסיתי לבקש ממנה לצרף אותי למועדון שלה.

אולי זה נשמע לכם טפשי. 

בואו נקפוץ כמה רגעים קדימה כדי להסביר לכם למה העסק פה רציני. בת' בדיוק דחתה את בקשתי, הסתובבה והתחילה להתרחק כשנער שמנמן הוטח בקיר שלצידה על ידי נער אחר, ששערו ארוך ופניו סמוקות. בת' נרתעה אחורה. 

ידעתי מי הנער. הוא היה מה"smokers"-המעשנים. מועדון אלים, אך זניח. הרבה תלמידי שנה רביעית. 

"אמרתי לך להשיג לי ת'חומר חתיכת מכוער!" סינן הנער סמוק המפנים מ"המעשנים". הוא הכניס אגרוף בבטן לנער השמנמן והמבוהל שמיד התקפל והפיל את ספריו לרצפה. אולי זה בעצם היה צעד חיובי, כי אני בטוח שלמכה היה ריח ממש מסריח מהפה וכעת השמנמן היה רחוק אזור הסכנה, אם כי מקופל בכאב על הרצפה. 

בת' קפאה במקום ולא זזה כבר כמה שניות ארוכות.

לא פחדתי מ"המעשן". הוא היה קטן ממני, בשנים ובמבנה הגוף. חוץ מזה, לא פחדתי בכלל מ"המעשנים" עצמם. למרות המצב המסובך שהכנסתי את עצמי לאחרונה...

ולכן, כנראה בגלל עודף בהורמונים של זכר בן 16, או סתם בגלל האדרנלין שאתה מקבל כשאתה רואה מולך אלימות, הזזתי את בת' הצידה וצעקתי, "הי!"

ה"מעשן" הסיט את פניו האדומות אליי בדיוק כשתפסתי את שתי כתפיו והטחתי אותן בקיר, בדיוק ליד הנער השמנמן. אחזקתי בחוזקה בדש הגלימה שלו, ליפפתי את הרגל שלי מסביב לשלו והנפתי את הירך אחורה בעוצמה. "המעשן", נפל בחבטה על הרצפה ואני, עדיין אוחז בדש גלימתו, נפלתי בצורה מבוקרת עליו. נשימתו נעתקה. 

"פעם הבאה," אמרתי לו," אני מבטיח לך שלא תצליח לקום כל כך בקלות כמו עכשיו." קמתי מהרצפה, הנפתי אותו על רגליו, ודחפתי אותו להמשך המסדרון. הוא הסתלק בהליכה מהירה, פניו אדומים יותר מאשר קודם ועיניו בורקות. ראיתי שהוא מפשפש בכיסיו למצוא סיגריה בדיוק כשהוא נעלם מעבר לפינה.

היה לי חם והתנשמתי בכבדות. פתחתי את הכפתור העליון של חולצתי והתחלתי לקפל את השרוולים כדי להתקרר קצת.

בת' הייתה עסוקה בלעזור לשמנמן לאסוף את ספריו. שניהם עצרו באמצע המלאכה והביטו בי. 

"תודה ראסל,"מלמל השמנמן.

"אין בעיה חבר," עניתי לו בחצי חיוך," אבל אם להיות כנה אתך, המטומטם הזה לא יעזוב אותך. בכלל, יש לך מזל שהוא הגיע אליך לבד. אתה שייך למועדון כלשהו חבר?"

השמנמן הניד בראשו לשלילה. 

"אז כדאי לך להתחיל לשקול את זה," אמרתי לו ברצינות. 

הפעם הוא הנהנן לאט- בהסכמה.

אחרי שהוא עזב פניתי לבת'. נשארו עדיין עשר דקות להפסקה שבין השיעורים.

הנפתי בחזרה את התיק על כתף אחת, שמטתי אותו על הרצפה כשהזזתי את בת' הצידה.

"את עדיין יכולה לטעון שאני שחצן, אהל לפחות את יודעת שהמוניטין שלי לא מבוסס על שקרים."

בת' הביטה בי במבט מוזר.

"למה?" היא שאלה.

ואני, בשיא הכנות, שאלתי בחזרה, " למה מה?"

"למה אתה רוצה להצטרף למועדון שלנו? זו סוג של בדיחה?" עיניה סקרו אותי במבט חודר. מבט נחוש ואמיתי.

שתקתי רגע כדי לנסות לאגור את מלוא הכנות האישית שלי,

"לא, זו לא סוג של בדיחה." הסתפקתי בזה.

עינננו ננעצו אחד בשניה ושתיקה נוספפת השתררה.

"את לא אוהבת אותי במיוחד, נכון?" 

השאלה הזו ערערה אותה לרגע ושאבה אותה מהדממה ששררה שתי שניות לפני כן.

"לא אני לא. זה מפתיע אותך?"

"חד משמעית לא."

עוד שתיקה. 

לעזאזל, היא שותקת הרבה.

"חמישי. חמישה ל-21:00. קומה שביעית, המסדרון עם ההוא שמלמד טרולים לרקוד. אל תאחר."

היא פנתה ללכת. 

בחצי הדרך, לפני שהיא כבר נעלמה מעייני צעקתי"יש!" קולני ונכנסתי במהירות לכיתת שינוי הצורה.

קוויתי שגרמתי לה לחייך.

אני אספר לכם איך היא נראית.

בפעם הבאה.

אה, דרך אגב, קוראים לי ראסל. ואני לומד בהוגוורטס. שנה שישית. הפלפאף.

		הפרק הבא