ילדי פיוונסי בהוגוורטס

ילדי משפחת פיוונסי בדיוק ישבו בטרקלין ושוחחו בהתלהבות על ההרפתקה שעברה עליהם בנרניה.

הם הופרעו על ידי גברת מקרידי, שהודיעה להם כי יש מישהו שרוצה לדבר איתם.

היא יצאה ולחדר נכנס איש.

האיש היה גבוה ורזה, בעל שיער וזקן כסופים כה ארוכים, אשר היה כול לתחוב אותם מתחת לחגורתו.

משקפים בצורת חרמש נחו על אפו הארוך העקום, ומבעד לזגוגיות המשקפיים ראו ארבעת הילדים עיניים תכולות-תכולות אשר סוקרות אותם כמו ברנטגן.

הוא לבש גלימה ארוכה כמו מהסרטים בצבע איזמרגד.

לאחר כל ההרפתקאות שעברו לא פחדו הילדים, ורק היו מסוקרנים מאוד.

האיש סקר אותם, ומבטו עבר עליהם לאיטו.

מפיטר הגבוה והחזק בן החמש עשרה, בעל השיער הבהיר והעיניים החומות העמוקות ועורו השזוף, והבעת פניו האמיצה והנחושה, לסוזן הדקה והיפה בת הארבע עשרה, בעלת השיער השחור הארוך החלק והעיניים התכולות בהירות ועורה הבהיר, והבעת פניה המהורהרת והאימהית, לאדמונד הצעיר והקשוח בן השתים עשרה, בעל השיער השחור והעיניים החומות כאגוז ועורו החיוור, והבעת פניו הבוגרת והקשה, עד ללוסי הקטנה והמתוקה בת העוד מעט אחד עשר, בעלת השיער הזהוב המתולתל והעיניים הכחולות התמימות ועורה הבהיר, והבעת פניה העליזה והסקרנית.

"שלום, אני פרופסור דמבלדור, מה שלומכם?" שאל בקול שלו והתיישב על הכורסא הקרובה אליו.

"אנחנו בסדר, תודה." השיבה סוזן בשם כולם.

"בוודאי תרצו לדעת מהיכן באתי." אמר להם.

"כן, מאוד!" התפרצה לוסי, משתתקת תחת מבטה הזועף של סוזן.

"לו, דברי בנימוס!" נזפה בה.

"זה בסדר שהעלמה הקטנה נרגשת." אמר דמבלדור, חיוך קטן משחק בזוויות פיו למראה הילדה הקטנה הסקרנית.

"רציתי להזמין אותכם לבית הספר שלי, פנימייה בלונדון, בית ספר לקוסמים." אמר.

כולם בהו בו בחוסר אמון לכמה שניות, ולבסוף פלט פיטר:"נוכל לצאת להתייעץ על זה, אדוני?"

"כמובן." חייך דמבלדור בנועם.

"נפלא." אמר אדמונד ומשך אחריו את לוסי אל מחוץ לחדר, ופיטר וסוזן מיהרו אחריהם.

כשעמדו בחוץ שיחרר אדמונד את לוסי.

"בואו נעשה הצבעה." הציעה סוזן.

"רעיון טוב, סו." אמר פיטר.

"אני אתחיל ראשון." הוסיף, וכשראה שאין התנגדות אמר:

"אני.... אני בעד." 

"טוב, עכשיו תורי." אמרה סוזן.

"אני נגד, טוב לי פה ואני לא רוצה לעבור לפנימייה במקום אחר." אמרה סוזן.

"אני בעד." אמר אדמונד.

"אני גם בעד!" התפרצה לוסי בהתרגשות.

הם אפילו לא העלו בדעתם מקרה בו אין דבר כזה קסמים, שכן הם היו בנרניה, והאמינו בקסמים בכל ליבם.

"התייעצנו והחלטנו להסכים." הכריז פיטר לאחר שנכנסו לחדר שבו המתין להם בסבלנות דמבלדור.

דמבלדור לא חייך, אך הניצוץ בעיניו התחזק.

"לבית הספר קוראים הוגוורטס, האגריד יבוא בעוד כמה ימים להסביר לכם הכל." אמר ובאוושה קלה, הסתובב במקום, ונעלם.

ארבעת ילדי משפחת פיוונסי בהו אחד בשני, המומים. 

		הפרק הבא