אחרי שיעור שיקויים, בשירותים של מירטל

הגשם טפטף בחוץ. הרמיוני שכבה במיטת האפיריון שלה במעונות הבנות במגדל גריפינדור, וחשבה על מה שהיה בבוקר. היה לה כל כך כיף עם דראקו בהוגסמיד, אבל.. הארי ורון עוד לא יודעים עליה ועל דראקו. איך הם יגיבו? היא לא הפסיקה לחשוב על איך היא תגיד להם.. לא רק זה, הרמיוני שמה לב כבר כמה פעמים איך רון מסתכל עליה. היא הייתה בטוחה שהוא ייפגע. 

המחשבות על הארי, רון ודראקו העסיקו אותה עד הערב, ולבסוף היה לה רעיון. היא תכתוב להם מכתב. הדרך הכי טובה להגיד למישהו חשוב משהו חשוב. היא הוציאה מתיקה קלף ואת עט המזל שלה, והחלה לכתוב. 

הארי ורון היקרים. 

לא. הרמיוני קישקשה על מה שכתבה. מה זה יקרים? מה, היא דודה?

היי הארי, היי רון, יש לי משהו חשוב לספר לכם. אני מאוהבת בדראקו, ואנחנו יוצאים. 

זה היה כל כך גרוע, והרמיוני קישקשה כל כך חזק, עד שהקלף שלה נקרע. "איזה בזבוז זמן וקלף", סיננה מבין שיניה. 

אולי עוד ניסיון אחד…

היי הארי ורון. תוכלו להיפגש איתי מחר אחרי שיעור שיקויים בשירותים של מירטל? אני צריכה להגיד לכם משהו. זה בקשר לדראקו. 

                                              הרמיוני. 

כן. זה היה טוב. היא כתבה את אותו הדבר על עוד קלף, ואז ביקשה מדין תומאס, שהיה בחדר המועדון, לשים את הקלפים על השידות ליד המיטות של הארי ורון. "אבל בבקשה, דין, לא להציץ!", אמרה הרמיוני, למרות שסמכה על דין וידעה שהוא לא יציץ. 

אבל הוא הציץ. 

הוא לא סתם הציץ, הוא סיפר להארי, ואמר לו לספר לרון. דין ידע שרון דלוק על הרמיוני, וחשב שיעזור לו לדעת שהרמיוני בקשר עם מישהו אחר, שהוא במקרה תלמיד השנה החמישית שהארי ורון הכי שונאים בהוגוורטס. 

אז דין סיפר להארי, והארי סיפר לרון, ורון (בטיפשותו הרבה) הלך לדבר עם הרמיוני. 

זה היה באמצע שיעור שיקויים עם סנייפ כשנשמעה צווחה, כמעט בגובה שרק עטלפים יוכלו לשמוע, מפיה של הרמיוני - "דין!!!". דין הסמיק, וביקש מסנייפ לצאת לשירותים. "בשום אופן לא, מר תומאס", אמר סנייפ, "וחמש עשרה נקודות יורדות מגריפינדור על החוצפה של העלמה גריינג'ר לצווח באמצע השיעור, ועל כך שהאדונים פוטר וויזלי לא מפסיקים לפטפט. אתה יודע מה, מר תומאס, עכשיו כשאני אומר את זה בקול, לא מספיקות חמש עשרה נקודות. אני חושב שנעלה את זה לשלושים. מה דעתך, אדון וויזלי?". אבל רון לא שם לב לדבריו של סנייפ. הוא היה עסוק בבהייה במאלפוי, במבט שלא יכול היה להביע יותר מאשר תיעוב עמוק.

כבקשתה של הרמיוני, הארי ורון הלכו אחרי שיעור שיקויים (שיעור גילוי עתידות ברח מזיכרונם) לשירותים של מירטל המייללת. הרמיוני הייתה שם, ועל פניה מבט משולב של אהבה ופחד.

		הפרק הבא