אחרי שיעור שיקויים, בשירותים של מירטל

היי!!

אני ממש אשמח אם תכתבו לי מה אתם חושבים על הפאנפיק בתגובות :)

(גם אם זו דעה לא טובה תכתבו!!)

*************************************************

"מה נסגר איתך, הרמיוני?!", התפרץ רון, "מאלפוי?? בכלל, ממתי את קוראת לו דראקו?". רון אמר את השם "דראקו" בטון מזלזל. "רון, תירגע", ביקש הארי, "אממ.. למרות שגם אני לא ממש מבין אותך, הרמיוני. מה את מוצאת בו?". הרמיוני נראתה על סף דמעות. "הוא בין הבחורים הכי נחמדים שאני מכירה!", היא אמרה והתחילה לבכות, "אם תכירו אותו באמת הוא לא יראה לכם כזה דפוק! יש לכם מושג איזה יפה הוא דיבר אליי אתמול ואיך הוא ביקש סליחה?! אתם בכלל לא מכירים אותו באמת. עכשיו אני מבינה איזו טעות עשיתי כשסיפרתי לכם", אמרה הרמיוני והסתלקה בדמעות מהשירותים. 

"היא התחלקה על השכל, זאתי", אמר רון בזעם, "מה היא מוצאת בו בכלל?!". 

"רון", אמר הארי בשלווה.

"מה?".

"אתה דלוק על הרמיוני?". 

רון נאנח והסתכל מעלה במבט מאוהב, שהארי ראה על פניה של הרמיוני לפני דקות ספורות. 

"כן…" אמר רון בקול חולמני, שדמה קצת לקולה של לונה, אבל אז התעשת ושאל את הארי בקול תקיף, "אתה מתכוון לעזור לי איתה, נכון?". 

"אממ.. אני לא יודע, רון", אמר הארי בחשש, "ת'יודע, אם היא אוהבת את דראקו אז.. צריך לכבד את זה". 

"אין בעיה!!", התפרץ רון, "אז אולי גם צריך לכבד את זה שאתה חבר גרוע?!". 

"רון!!", צעק הארי, "אתה שוכח שגם הרמיוני חברה שלנו!! תקשיב, אם אתה באמת אוהב אותה - אתה תעזור לה עם מי שהיא אוהבת. ואם נגלה באמצע הדרך שדראקו שם לה שיקוי אהבה - מה טוב בשבילך, ומה רע בשבילו". רון התעצבן. "אם הוא באמת שם לה שיקוי אהבה - אני אהרוג אותו". 

כמה שעות לאחר מכן הרמיוני חזרה, אחרי שיעור לחשים, למיטתה שבמעונות, ומצאה על הכרית שלה מכתב. היא פתחה אותו, וראתה שהוא קצר במיוחד. היא קראה אותו במהירות, והייתה דיי המומה. 

הרמיוני ג'ין גריינג'ר, 

אני מצטער. 

רון. 

היא קראה את המכתב שוב. ושוב. ושוב. שלוש פעמים. ואז היא כתבה תשובה. 

רונלד ביליוס וויזלי, 

אתה חתיכת אידיוט. 

אבל גם חמוד. 

הרמיוני. 

כשרון הגיע לחדר השינה שלו עם הארי, הוא ראה את המכתב. הוא פתח אותו והארי הציץ מאחורי גבו, וגיחך. כשקלט שרון תפס אותו, הוא ניסה להסוות את הגיחוך בתור שיעול חזק מאוד, אבל זה לא הצליח לו במיוחד. 

רון קרא את המכתב שוב. ושוב. ושוב. שלוש פעמים. 

"הארי…"

"מה?"

"אני מאוהב…"

"קשות", צחקק הארי. (אפשר להגיד צחקק לבנים? אני לא בטוחה.. אם לא סליחה :)

"לגמרי". 

כשהם יצאו ממגדל גריפינדור לכיוון האולם הגדול לארוחת הערב, הם המשיכו לדבר על הרמיוני. "תקשיב, אני מכבד את הרמיוני והכל", אמר הארי, "אבל אם היא תצא עם מאלפוי, והם יתחילו לקרוא אחד לשני ''אהוב שלי', 'מותק' וכל זה, אני לא אוכל לסבול את זה יותר". 

"אל תדאג", אמר רון, "יש לי תכנית. הם לא יחזיקו יחד יותר משבועיים מהיום. אבל אני צריך את גלימת ההיעלמות שלך". הארי אמר שאין בעיה. 

אבל במשך כל השיחה הזאת, הם לא שמו לב שמישהו הולך מאחוריהם. מישהו עם שיער בלונדיני-לבן וצעיף ירוק-כסוף. 

דראקו מאלפוי.

אל תדאגו, פוצר וביסלי, חשב מאלפוי, גם לי יש תכנית.

הפרק הקודם		הפרק הבא