שרשרת טעויות.

המכונית של הגריינג'רים נעצרה מימין לכיכר הגדולה, ומול דלת הבית. למען האמת, דלת האחוזה יתאים יותר.
שטח אחוזת מאלפוי היה כחצי משטחה של טירת הוגוורטס. הרמיוני נאלצה להרים את מבטה, ועוד קצת לאחר מכן, בכדי לסרוק את מלוא הדרה של האחוזה שעמדה מולה, איתנה וגורדת שחקים.
החלונות שעיטרו את האחוזה היו כ-10 פעמים היא עצמה. המבנה היה רחב וגבוה, בצבע לבן מלוכלך, מלבד דלת הכניסה העצומה שהייתה שחורה כפחם.
הרמיוני פערה את פיה, והשתדלה לסגור אותו מיד שהבחינה בכך. מעולם לא יצא לה להיות במקום כה .. מפואר.
וכעת, הייתה בטוחה יותר מאי פעם - שהיא תהנה כאן. [ה"כ - אין לה שום מושג עד כמה ..]
הרמיוני יצאה מהמכונית, טורקת את הדלת מאחוריה ברשלנות. הוריה יצאו גם הם ונעמדו לצידה. היא לקחה את המזוודה שהביאה איתה וגררה אותה אחריה, בעוד היא והוריה,
מרת'ה וריצ'ארד גריינג'ר, נשרכים אחריה.
את פניהם קיבלה גמדונת בית.
"שלום לכם אדונילי וגבירתילי גריינג'ר" גמדונת הבית גמגמה והשתחווה. ליבה של הרמיוני התכווץ בקרבה. היא שונאת לראות גמדוני בית כשהם עבדים, חסרי כל.
אחת הסיבות מדוע הקימה את אלגר"ה.
"גבירתי מאלפוי תעמוד-עומדת בכניסה. אני סני." יידעה אותה גמדונת הבית. הרמיוני חייכה אליה חיוך קלוש שנעלם מיד לאחר מכן. האם היא שמעה נכון ?
מאלפוי ?
לא. לא יכול להיות. שמיעתה של הרמיוני ככל הנראה בגדה בה.
"אחריי" מלמלה סני והובילה את הגריינג'רים לעבר האישה שעמדה בגרם המדרגות, חיוך רחב מרוח על שפתיה.
"מיס גריינג'ר, נעים להכיר אותך" נרקיסה לחצה את ידה של הרמיוני. הרמיוני השיבה לה חיוך.
"בני בקרוב ירד להיכרות קצרה עימך" קולה התנגן באוזנה של הרמיוני, מעביר בה צמרמורת קלה. קול שהיה מוכר באופן כלשהו.
"אבל חשבתי שהוא בן שנה." הרמיוני כיווצה את מצחה בבלבול. נרקיסה צחקקה בשקט. "לא הוא. למרות שהוא אכן מתנהג כאחד כזה .." נרקיסה צחקה מהבדיחה הפרטית.
"כוונתי היא לבני האחד והיחיד, דראקו" חיוך ריצד על פניה.
הרמיוני פערה את עיניה. ובכן .. יש עוד אנשים באנגליה ששמם דראקו. זה שם יחסית נפוץ. ישנם סיכויים שיהיה בחור בשם דראקו, שהוא במקרה גם קוסם עשיר .. לא ?
רעש נשמע מתוך הבית שגרם לנרקיסה לאבד את חיוכה. "והנה הוא מגיע .." היא נאנחה. "אמא , אני באמת חושב שהבוק - או, המטפלת כבר הגיעה ?" דראקו אמר כשהבחין בשני ההורים שעמדו מלפניה.
רק שהספיק להתקרב התגלתה מולו דמותה של הרמיוני. ולא .. לא סתם הרמיוני. הרמיוני גריינג'ר.[ה"כ, תשתוק, כולנו יודעים שאתה מת לה על הצורה.]
* * *
הוא נכנס לחדרו וטרק את הדלת בקול חבטה רועש.
אימו עקבה אחריו כמצופה בעודה ממלמלת חצאי משפטים מפאת הנימוס לגריינג'רים.
"לשבת .. לנשום .. להסביר !". נרקיסה הסתירה חיוך. 'אז הוא כן זכר משהו משיעורי היוגה שאליהם הצטרף ..' [ה"כ - דראקו ? יוגה ? וואט דה פאק ?]
"היא .. היא - היא בגריפינדור ! היא בוצדמית ! היא חברה של פוטר ! בגללה אבא באזקבאן ! אני שונא את הבחורה הזאת !". ובנימה זאת, כל אחד היה מבין שדראקו
לא התלוצץ, והאגו שלו גדל למימדים בלתי סבירים.
"אוי חומד, אתה יודע שכבר מאוחר מדי בכדי להחליף אותה ! אני מתנצלת .. אבל היא העזרה הכי טובה שיש לנו, וכנראה תיאלץ להתמודד. פשוט תפיק מזה את המיטב.
וחוץ מזה .. היא נראת די נחמ" - "אני מזהיר אותך, אל תגידי את זה." דראקו סינן ונתן לה מבט מעוצבן במיוחד שהרתיע אפילו את אמו.
"אני אבוד !" סיכם דראקו בעצב ורקע ברגליו בתנועה שהשוותה לו מראה של ילד בן שלוש.
* *  *
"פה זה חדר שינה של גבירתילי .." אמרה סני, מחווה בידה לעבר חדר מרווח באגף המשרתים, ונקטעה בגסות על ידי קול לגלגני.
"לא סני, גריינג'ר תישן בחדר הצעצועים שלי" הוא אמר. "סליחה ? אז אני אמורה לישון ב - רגע אחד, יש לך חדר צעצועים ?" הבעת הפתעה עטתה את פניה של הרמיוני ולאחר מכן
חיוך זחוח. "יש לך חדר צעצועים, מאלפוי ?".
דראקו כנראה הבין מדוע היא מחייכת ואיבד את חיוכו שלו. "לפחות אני יכול להרשות לעצמי את זה." הוא עקץ. הרמיוני נשפה בזעם.
"לרדת על הכסף שלי ? רדוד אפילו בשבילך , מאלפוי." השיבה ומשכה את המזוודה.
"ואיפה חדר הצעצועים הזה, אם יורשה לי לשאול ?" היא הכריחה את עצמה לנסות ולהיות מנומסת.
"בחדר שלי." דראקו משך בכתפיו, החיוך שעל פניו גדל בזמן שהרמיוני הבינה מה נגזר על גורלה.
היא בלעה בקול. "אתה בטוח, מותק ?" נרקיסה שאלה בקול מתוק את דראקו.
הרמיוני התחלחלה. דראקו ? מותק ? בלתי אפשרי לשלב את שני המילים האלו במשפט אחד.
האישה בוודאי הוזה. מצד שני, כשאוהבים לא רואים. (ה"כ - אהמ גילדרוי לוקרהט אהמ).
"כן אמא," דראקו אמר, חיוכו המלגלג שב אל פניו.
"כמו שאת אמרת, אני פשוט מפיק את המיטב."

הפרק הקודם