ניוטון ארטמיס פידו סקמנדר

הפאנפיק מספר על ניוט כשהוא היה ילד בהוגוורטס
אני לא באמת יודעת מה קרה אני סתם ממציאה
ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג (ככה כותבים את זה¿)

כותב: ל ו נ ה
הגולש כתב 1 פאנפיקים.

פרק מספר 1 - צפיות: 915

(5) 1 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: פנטזיה? - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 13.05.2020 - עודכן: 09.06.2020

המלץ!

ID : 11002

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

לא הופתעתי כשקיבלתי את המכתב. הייתי אז בן אחת עשרה, תזאוס היה בן שלוש עשרה.

"לכבוד אדון סקמנדר,

אנו שמחים לבשר לך שנשמר לך מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. נא דאג להשיג את כל הספרים והחפצים הדרושים. הלימודים יתחילו באחד בספטמבר.

דאג לשלוח את ינשופך עד לא יאוחר ה-31 ביולי.

בברכה,

סגן המנהל אלבוס דמבלדור."

באחד בספטמבר הגעתי לרציף עם אמא ותזאוס. אמא הזהירה אותי לא להסתבך בצרות ולעשות בדיוק מה שהמורים אומרים, לא שתכננתי אחרת. הלכתי אחרי תזאוס, כי לא היה לי משהו יותר טוב לעשות. בדיוק כשהתכוונתי להיכנס אחריו, הוא אמר לי: "אתה לא מתכוון להיכנס אחרי, נכון? תמצא את החברים שלך." ובמילים האלה הוא נכנס לתא עם חברים שלו. טוב, לא נורא, אני אמצא מקום יותר טוב לשבת בו. נכנסתי לתוך תא ריק והתיישבתי.

הרכבת התחילה לנסוע. יופי. כבר בשנה הראשונה אני אהיה בודד ולא יהיו לי חברים. אנשים אף פעם לא אהבו אותי במיוחד, אני לא יודע למה. אבל זה לא מפריע לי, אני פשוט לא בן אדם של אנשים. אבל חיות מבינות אותי, כי עם חיות לא צריך לדבר, הן פשוט מבינות מה אתה רוצה להגיד בלי שצריך לדבר. אני מעדיף את זה ככה, כי אני לא טוב במיוחד בלדבר עם אנשים. אולי בעצם טוב ככה.

פתאום הדלת של התא נפתחת, ונכנסת ילדה, בערך בגיל שלי, היא יחסית כהה, ויש לה שיער שחור ארוך מתולתל. "הי, התא הזה פנוי?" היא שואלת. אני מאלץ את עצמי להפסיק לחלום בהקיץ ולענות לה. "אני מניח שכן" אני אומר. "יופי, כי כל התאים האחרים תפוסים. דרך אגב, אני ליטה לסטריינג', מי אתה?" היא מדברת מהר מאוד. "ניוט סקמנדר" אני מציג את עצמי בחוסר חשק. "אני מאוד מתרגשת, גם אתה? שמעתי הרבה על הוגוורטס, אתה יודע, כי המשפחה שלי היא משפחה של קוסמים. שמעתי שבהתחלה יש טקס מיון, שמחלקים אותנו לבתים. באיזה בית אתה רוצה להיות? כל המשפחה שלי בסלית'רין אז נראה לי שזה יהיה הכי טוב, כמובן, גם גריפינדור יהיה נחמד. או רייבנקלו. אני רק מקווה שלא ישבצו אותי להפלפאף, אתה יודע, אומרים שכל מי שלא מוצאים לאן לשבץ אותו, הולך להפלפאף. באיזה בית אתה רוצה להיות?" היא שואלת. "לא ממש אכפת לי" אני עונה. היא ממשיכה לדבר, אבל בשלב הזה אני מפסיק להקשיב. אני מקווה שיהיה לי טוב שם בהוגוורטס. תזאוס אמר שזה בית ספר מעולה, אחד הכי טובים בעולם, אבל זה בגלל שהוא תלמיד מצטיין, ואני, טוב אני לא באמת יודע מה יהיה. אני צריך להפסיק לחשוב מחשבות שליליות. אולי יהיה לי טוב שם. נשמעת צפירה, והרכבת עוצרת. הגענו. טוב, יהיה מה שיהיה, לפחות יש לי חברה אחת.