כשהארי פגש את דאדלי

חודש אחרי הקרב---

היו אלה ימי סוף הקיץ החמים. בחצר המחילה (שבמחילה, כבר היתה גדולה, מרווחת ומשופצת) עבדו פרד וג'ורג' במרץ. לא לא, אל תמהרו לומר לי שפרד מת, כי הוא פשוט לא. אוכלי המוות חשבו שהרגו את פרד, לופין, טונקס ועוד כמה. אבל דיוקנו של סנייפ (פרופסור סנייפ---) שתלה כעת בחדר המנהל לצד דיוקנו של דמבלדור, גילה להם כי הטיל על אוכלי המוות קללה שאותה המציא – כל קסם שביצע הקוסם התפוגג 48 שעות לאחר הטלתו. ואכן, כפי שניתן לצפות מהנסיך חצוי הדם, הקסם פעל!!! וכל מי שנהרג בקרב על הוגוורטס קם לתחיה עם התפוגגותו של הקסם.

נחזור לענייננו: פרד וג'ורג' כבר עמלו על ההמצאה הבאה שלהם. הם ידעו שמחכות להם ולכל קהילת הקוסמים, ובכלל, לעולם כולו – שנים של שקט ושלווה. לפיכך, הם שקדו במרץ להמציא משו חזק, כזה שיביא לחנותם גם את כל מי שלא הספיק לבוא מאז הניצחון. כעת הם ניסו להמציא סניצ'ים שנראים תמימים אך למעשה משפריצים מים לכל עבר כאשר לוחצים עליהם חזק מדי. זה היה היום המושלם לדברים מן הסוג הזה. השמש זרחה בנעימות, הדשא פרח ואפילו הנומים כבר לא העיזו לבקר. מולי היתה במצב רוח משופר ולא השגיחה בנעשה בחצר. פרד וג'ורג' עמוד בפינתם ועמלו קשות על הסניצ'ים. רון כתב מגילות להרמיוני, שנסעה להוריה והחזירה את זכרונם. היא היתה אמורה להגיע בהמשך הקיץ. הארי וג'יני טיילו יחד סביב המחילה, הרחק מכולם, ושוחחו בשקט.

"אז תבואי איתי, ג'יני?"

"אתה בטוח שזה בסדר? כלומר, משרד הקסמים והכל-----הם לא יכעסו עלינו נורא?"

"מי יכעסו? במשרד? אבא שלך אומר שזה בסדר"

"לא, אני מתכוונת לדודים שלך"

נפלה שתיקה. הארי חשב מה הוא יכול לומר.

"תראי, הם לא ישמחו לראות אותי, אבל אני חייב לספר להם שהכל נגמר, את מבינה? פטוניה חיה בפחד נוראי. הם אמנם לא היו נחמדים אלי, אבל אחרי הכל, ביתם הגן עלי 17 שנה. אני חייב לגמול להם על כך."

שוב השתררה שתיקה.

לאחר כמה דקות אמרה ג'יני: "אתה יודע מה? אני אבוא איתך. אולי זה עוד ישפיע עליהם לטובה".

כן. הארי בהחלט תכנן ללכת לבקר אצל הדרסלים. ולא רק בשביל לומר להם שהכל מאחוריהם. הוא רצה להכיר להם את ג'יני, ולקחת כמה חפצים שלו שנשארו שם. אבל בעיקר הוא רצה להראות לג'יני את המקום בו גדל כילד. בסתר ליבו, הוא ידע שהוא גם רוצה להרשים אותם ולהשאיר רושם טוב, ומאחר וכבר היה בוגר דיו יכול היה לבצע קסמים לעיניהם. (הם היו קרובי משפחתו, כך שזו לא היתה בעיה מצד יחסי מוגלגים – קוסמים, הסביר ארתור).

הארי הלך לישון בהרגשה שמחר יהיה יום כיף.

למחרת בבוקר ירד הארי לארוחת הבוקר. רון כבר ישב שם עם התאומים, והארי ניסה להבין מה הם זוממים.

"היי הארי, לא תאמין! מקגונגל נפלה על הראש!"

"נפלה על הראש? למה אתה מתכוון, רון?"

"לזה", אמר רון והצביע על המעטפות שנחו על השולחן. הארי הופתע. הוא לא אמור ללמוד בהוגוורטס שנה הבאה! אך להפתעתו הרבה, הוא גילה כשפתח את המכתב, שהנהלת בית הספר נותנת אפשרות לתלמידים שהחסירו שנה מהלימודים בעקבות המלחמה לשוב לשנה נוספת כדי להסדיר את השכלתם ולערוך את כל המבחנים. הארי ידע מיד שהוא שמח. ולמה שלא ישמח? ראשית, הוא אהב את בית הספר כמעט יותר מהמחילה. הוא היה ביתו בשנים האחרונות! שנית, הוא באמת חפץ לסיים את לימודיו ולהיבחן בבחינות הכשיפומטרי. הוא חייך כשתאר לעצמו את הבעת פניה של הרמיוני כאשר תקבל את המכתב. היא וודאי תחזור. וחוץ מזה – לג'יני הרי נשארה שנה! וכך תהיה להם עוד שנה יחד בהוגוורטס! ובהוגסמיד! ובנבחרת הקווידיץ' של גריפינדור!!!!

זה היה טוב מכדי להיות אמיתי!

רון לא ממש שמח על כך, אבל קיבל זאת בהבנה. וגם הוא, כמו הארי, שמח לחזור לבית הספר לשנה נוספת, רגועה יותר מכל שנה אחרת שהיה בה.

גם ג'יני שמחה מאד, ממש מאותן סיבות שהארי שמח: היא כבר חשבה ששוב תאלץ להיפרד ממנו. מי שהכי שמחה, היתה, כמובן – מולי. היא כל כך שמחה, שהיא לא שמה לב לניסויים שערכו התאומים מתחת לאפה------

הרמיוני היתה אמורה להגיע למחרת, והארי כבר ממש חיכה לשמוע מה יש לה לומר על חידוש הלימודים.

לאחר ארוחת הצהריים הלך הארי לחדרו ולבש ג'ינס וחולצה לא מסגירה. גם ג'יני ניסתה להתלבש כמו מוגלגית – זה לא היה ממש אמיתי, אבל מספיק בשביל ללכת כך ברחוב.

הם עמדו לצאת כשרון בדיוק התעניין לאן הם הולכים, וכששמע שהם הולכים לבקר מוגלגים הוא השתוקק עד מאד להגיע, אבל הארי הסביר לו שגם ככה הדודים שלו וודאי יכעסו, והוא לא רצה שרון יבוא ויזכיר להם את מה שקרה בפעם הקודמת שהוא בא. בפעם ההיא לשונו של דאדלי התארכה לאורך עצום, והוא לא רצה לחטוף על מה שהיה אז.

		הפרק הבא