כשהארי פגש את דאדלי

הפרק שלך

אז...

האמת, ממש לא תכננתי להמשיך.....

כי אני לא מתה על הפאנפיק שכתבתי...

אבל יש כמה שביקשו, אז זה בשבילם/ן...

הארי לא תכנן עדיין כיצד להגיע לדרך פריווט.

הם יכלו לטוס על מטאטאים, להתעתק או להגיע דרך רשת הפלו, אבל הוא העדיף להגיע כמו מוגל, לנסוע ברכבת וללכת קצת ברגל.

הארי וג'יני יצאו לדרכם, וירדו לאיטם בדרך אל הכפר.

הארי הסביר לג'יני כמה דברים חשובים שהיא לא למדה על מוגלגים, ועל דודיו בפרט.

"אז ככה, כשעולים לרכבת, את מוציאה את הכרטיס שאני אתן לך, ואת מעבירה אותו במכונה כמו שאני עושה. המכונה בולעת את הכרטיס ומחזירה אותו. זה לא אמור להיות מסובך".

"בולעת??? מה, יש להם קסמים?"

הארי חייך.

"זה לא קסם, זה נקרא חשמל, זו מכונה חשמלית, כל מה שעובד על חשמל יכול להיראות כמו קסם, אבל זה לא."

ג'יני אמרה, "אהה, חישמולית או משו כזה. אבא מדבר על זה המון. הוא לא ממש יודע איך זה עובד..."

"או קיי", המשיך הארי."ברכבת עצמה זה כמו ברכבת האקספרס להוגוורטס, רק שמבפנים זה קצת שונה.

אני אגיד לך מתי צריך לרדת, ואז נלך קצת ברגל. בכל מקרה, אם יש משהו שלא ברור לך מה עושים אז תשאלי אותי,

אחרי הכל החוק להסתרת הקסם מפני מוגלגים עדיין בתוקף ואנחנו צריכים להיזהר לא לעורר תשומת לב מיותרת."

הם צעדו בשתיקה כמה דקות עד שהגיעו אל תחנת הרכבת שבכפר. ג'יני הסתכלה סביבבה בהשתאות, היא מעולם לא ביקרה שם.

הארי קנה בשבילם כרטיסים והסביר לג'יני על הכסף המוגלגי.

"יש מטבעות, ששוות כמו גוזים, כל מטבע שווה כמות גוזים אחרת. יש שטרות, שזה יותר שווה, משהו כמו חרמשים ואוניות"

"אבל למה שצורה מוזרה כזו? ולמה מטבעות קטנים כל כך ?"

הארי צחק. "כי ככה. זה מה שמקובל בכל העולם המוגלגי. יש מטבעות קטנים ויש שטרות נייר, לכל שטר ולכל מטבע יש ערך שונה. ככה זה אצלם."

לפני שעלו ברכבת הארי קנה לשניהם חטיף כלשהו במכונת החטיפים שעמדה ליד התחנה.

זו הייתה חויה אמיתית בשביל ג'יני: היא מעולם לא אכלה חטיפי מוגלגים, והופתעה לגלות שזה דווקא טעים.

הכי הצחיק אותה הקלף שבאריזה, שעליו היתה תמונה של כדורגלן מפורסם.

"מי זה"? היא שאלה בפליאה, "ולמה התמונה שלו לא זזה? הוא רק עומד במקום?!"

"נכון", הסביר הארי, משתדל לא לצחוק."אצל מוגלגים תמונות לא יכולות לזוז בכלל.

והאיש הזה שבתמונה, הוא שחקן ספורט. כמו שאצלינו יש קוויד'יץ', אצל המוגלגים יש הרבה סוגי ספורט אחרים.

זה אחד המפורסמים שבה, כדורגל." והוא הסביר לה באריכות את חוקי המשחק.

ג'יני נהנתה מאד, והוא הבטיח לה שיראה לה משחק כדורגל כלשהו, כדי שתבין טוב יותר את מה שהסביר.

"זה בטח משמעמם מאד, לא? כי כל השחקנים על האדמה. יש רק כדור אחד-------זה משהו מלהיב?"

הפעם הארי צחק ממש. "אוהו, וודאי שמלהיב! את לא יודעת כמה אנשים צופים במשחקים מנתחים מהלכים, יש שחקנים טובים יותר וטובים פחות, יש קבוצות, ליגות, יש גביע הכדורגל הבינלאומי!"

"וואו, ממש כמו קווידיץ'!" השתוממה ג'יני.

הרכבת הגיעה לתחנה, והארי וג'יני עלו עליה והשתלבו היטב בנוף.

אחרי הכל, הם נראו כמו זוג מוגל שנוסע ברכבת, מה רע?

בתחנה הבאה, להפתעתם הרבה, עלו לופין וטונקס.

שיערה הוורוד של טונקס משך הרבה תשומת לב, אבל זה לא היה מחזה בלתי שגרתי בעיר.

הארי שמח מאד כשהזוג לופין התיישב מולם, וכך הם יכלו לדבר גם על דברים שאי אפשר לדבר ליד מוגלגים.

"היי הארי, מ'נשמע?" שאלה נימפדורה.

"היי טונקס, מה קורה. שלום רמוס. מזמן לא ביקרתם במחילה, הא?"

לופין חייך.

"צודק. אולי נקפוץ בהמשך הקיץ. מה אתך? מה את המתכנן לשנה הבאה?" שאל לופין בחיוך ערמומי.

הארי חייך. "לא יודע אם אתה מעודכן, אבל הנהלת בית הספר נותנת לתלמידים שהחסירו שנה בגלל המלחמה לחזור לשנה נוספת כדי להשלים את לימודיהם!".

להפתעתו הרבה הארי ראה שלופין לא מופתע.

"ידעת את זה קודם, נכון?" שאל הארי.

"נכון", אישר לופין.

"אם ככה," שאלה ג'יני, "למה שאלת את הארי מה הוא עושה? הרי לא חשבת שהוא לא ישמח לחזור להוגוורטס לעוד שנה?!"

טונקס הסתכלה על לופין והוא הניד בראשו, כאילו הוא מאשר משהו.

"אני שמחה לבשר לכם," ארה טונקס בהתרגשות, "ששנה הבאה לופין יהיה המורה להתגוננות מפני כוחות האופל!"

הארי היה בהלם. "וואו! אני לא מאמין!!!! הרי זה נפלא ממש!!"

לופין חייך. "הארי, כמו שאתה יודע, יהיו כמה שינויים בסגל השנה. פרופסור מקגונגל הרי מונתה למנהלת, ולכן יש צורך במורה חדש לשינויי צורה.

כמו כן, יש צורך במורה חדש לשיקויים, כי כפי שאתה יודע, סוורוס איננו, וגם הוראס סלגהורן לא רוצה לחזור למשרתו. ככה שיש למינרווה הרבה על הראש גם ככה, אז שמחתי לעזור לה ולקחת את המשרה של המורה להתגוננות מפני כוחות האופל."

ג'יני והארי שמחו מאד לשמוע על הבשורה. לופין היה המורה הכי טוב שהיה לו אי פעם במקצוע. הוא הראשון שלימד אותו להפיק פטרונוס.

"אבל רמוס," אמרה ג'יני. "הרי התגוננות מפני כוחות האופל עכשיו לא תהיה קצת....אההמ, מיותרת? אחרי הכל, וולדמורט מת! והוא לא יחזור יותר!"

"לא, ג'יני. אמנם, וולדמורט הובס אבל עדיין יש צורך במקצוע הזה, כי כפי שאת יודעת לומדים בו עוד המון דברים אחרים שחשובים מאד, גם אם אין לנו כרגע איום ממשי.

ואני שמח מאד, הארי, שאתה חוזר לבית הספר. אני מניח שתיגש לבחינת הכשיפומטרי במקצוע שלי, נכון? למרות שאני הייתי נותן לך את מלוא הציון גם בלי לבחון אותך.

מה עם שאר החברים בשכבה? אתה יודע כבר מי יחזור ללמוד?"

על זה הארי לא חשב! הוא באמת חייב לברר מי יחזור!

נוויל וודאי יחזור, סבתו לא תתן לו להישאר בבית כל עוד הוא יכול לחזור.

דין ושיימוס – טוב, מסתבר שהם יחזרו גם.

הארי שמח מאד על כך שדראקו וודאי לא יעיז להראות את קצה אפו בהוגוורטס.

הרכבת התקרבה לתחנה והארי נפרד מלופין בלחיצת יד.

רגע לפני שעזבו את הקרון שאלה אותם טונקס "לאן זה, בעצם"? הארי חייך ולא ענה.

לופין אותת לו בעיניו והארי ניגש אליו ואמר לו שלא ידאג, הוא לא מכניס את עצמו לתסבוכת.

רגע לפני שירדו אמרה ג'יני: "אם תבואו לסופ"ש יהיה לנו מה לספר לכם" ובזאת הם ירדו מהרכבת.

הפרק הקודם		הפרק הבא