אמת או חובה-הארי פוטר

ואז.....

הבקבוק עצר על רון ועל מקלאגן(ברצינות, אם קוראים לך קורמק ואתה לא מטר תשעים, אתה יוצא מהבית וחוטף כאפות משמונה כיוונים שונים!).

רון עדיין לא סלח למקלאגן על זה שהוא יצא עם הרמיוני.

למען האמת, אני לא בטוח שלי הוא סלח על זה שלא הודעתי לו מראש.

עכשיו מותר לי לרוץ במעגלים ולצרוח?

אני באמת אמרתי את זה עכשיו?

רק שתדעו, אני לא אמרתי את זה עכשיו.

זה מעולם לא קרה.

אל תשכחו, אני הבסתי את וולדמורט.

מוהאהאהאהא

טוב, אני אקצר לכם את הסיפור עם מקלאגן ורון:

רגע, אני לא, כי אין מה להגיד, זה היה מאוד משעשע.

עיניו של רון נצצו בזדוניות, והוא אמר בקול אפל שמאפיין את הרמיוני כשהיא מכריחה אותנו לעשות שיעורי בית בכוחות עצמנו:

"אז, קורמק, קורמק, קורמק(בשלב הזה אני די בטוח שראיתי שהאחוריים של מקלאגן נרטבים, ממשהו בגוון צהוב.).

"מה נעשה איתך? אה, יש לי רעיון!"

רון נראה כמו שטן.

או כמו סנייפ.

זו אותה הגדרה, לא?

"אתה תרקוד סלסה, ולאחר מכן תנשק כרובית קפואה." אמר רון.

אנחנו היינו כזה:"זה הכל?"

ואז רון חשף קלף אחד לפני האחרון(שלא תאמרו שאני נותן לכם ספויילרים או משהו, כי אני ממש לא!)

"בביקיני ורוד ונעלי עקב."

כולנו היינו מזועזעים.

כאילו, כמה אפשר להתעלל בבן אדם?

לרקוד בנעלי עקב?

החלטתי סופית, בשאלה שהדאיגה אותי הרבה זמן, אבל לבסוף הכרעתי.

רון רצחני יותר גרוע מוולדמורט.

אז...

מקלאגן רקד(ושבר את העקבים תוך כדי והתרסק, אבל למי אכפת? קוראים לו קורמק!)

ורק אז התבררה לנו תוכניתו של רון בשלמותה.

הוא נישק את הכרובית(שנראתה כמו קרובית מרוב שהיא הייתה רקובה)

והלשון שלו נדבקה אליה.

אז, לסיכום הסיבוב הראשון, יש לנו רון מסופק, קהל ענק של אנשים שמתים מצחוק, ומקלאגן(אני מסרב לקרוא לו קורמק!) אחד, לבוש בביקיני ורוד ונעלי עקב עם עקב שבור, אף מעט מדמם(מהנפילה, קורמק!), וקרובית דבוקה לו ללשון.

אולי בנקודה זו הייתי צריך לברוח על נפשי.

כרגע אני מצטער שלא עשיתי זאת.

הפרק הקודם