מפגש משפחתי וויזלי

ביל וויזלי התעורר לשמע ציוץ הציפורים.

הוא התיישב במיטתו, ישנוני, משפשף את עיניו.

הוא הסתכל על אישתו, פלר, אשר ישנה לצידו.

היא קמה, ונישקה אותו נשיקה ארוכה.

לאחר מכן הם התארגנו לקראת המאורע החשוב של היום-

מפגש וויזלי!

מפגש כזה נערך פעם בארבע שנים.

פלר התלבשה בשמלה יפה תכולה, מאופרת בטוב טעם.

ביל אסף את שיערו לקוקו, כרגיל, ולבש מעין חליפה לא רשמית.

״תלך להעיר את א׳ילדים, ואני בינתיים אבשל ארוחת בוקר לכולנו.״ אמרה פלר, בהגייה צרפתית קלה שעדיין לא הצליחה להיפטר ממנה.

ביל הנהן בחיוך, ופסע לחדרה של ביתו הגדולה, וויקטואר.

וויקטואר בת השבע עשרה ישנה, שיערה הבלונדיני-כסוף הארוך הגלי מתפזר על הכר.

היא פקחה את עיניה התכולות הגדולות, אשר עליהן הגנו ריסים ארוכים, וחיוך עלה על פניה.

״זה א׳יום?״ שאלה באושר, במבטאה הצרפתי החינני שירשה איכשהו מאימה.

ביל הינהן וחיבק את ביתו ביד אחת.

הוא עוד לא האמין כמה גדלה.

הוא ליטף את שיערה והאיץ בה להתארגן.

לאחר מכן פתח את דלת חדרה של ילדתו הבינונית בת החמש עשרה, דומיניק.

הוא ראה אותה יושבת במיטה, עיניה החומות הגדולות פעורות, ועל פניה נמתח חיוך רחב.

שיערה הארוך החלק, אשר היה בגוון זהוב, בין אדמוני לבין בלונדיני, נפל על פניה כמעין מסגרת.

היא קפצה מהמיטה ונתנה לאביה חיבוק גדול, נתלית על צווארו.

לאחר מכן ירדה ממנו ודחפה אותו מחוץ לחדר, בטענה שהיא רוצה להתלבש.

ביל ציחקק, היא מאוד הזכירה לו את ג׳יני כשהייתה צעירה.

הוא הלך אל חדרו של לואיס, בנו הקטן בן האחת עשרה.

הוא ראה שהמטע ריקה, לכן פסע אל החלון, ואכן, ראה את בנו, לואיס, יושב על אדן החלון.

לואיס נראה כמו העתק של ביל, עיניו החומות, עורו המנומש, ושיערו האדום כלהבה.

רק ששיערו היה קצר, לא ארוך כשל ביל.

״אבא.״ אמר לואיס בחיוך שובה לב.

לואיס היה ביישן וחמוד.

ביל ליטף את ראשו בחיבה ודחק בו להתארגן.

כעבור חצי שעה(של בליעת אוכל, ופחות או יותר שאיבה שלו.) היו כולם מוכנים.

וויקטואר לבשה שמלה לבנה ארוכה ויפה, אשר איתה נראתה כמלאכית, דומיניק לבשה חצאית זהובה וחולצה שחורה, ולואיס לבש מכנסי טרנינג וחולצה כחולה כהה.

״קדימה לדרך, בני משפחת וויזלי!״ רעם ביל, והם נכנסו אל תוך האח.

		הפרק הבא