הכתר של תלמי *גמור*

הסיפור הזה הוא תרגום לסיפר הכתר של תלמי של ריק ריירדן. אני לא מתכוון להרוויח כסף מתרגום זה וכל העלילות והדמויות הם של ריק ריירדן בלבד. מקווה שתהנו מהתרגום.

אם לא קראתם את הספרים הקודמים אני מתרגם עכשיו גם את הספר הראשון בסדרה שנקרא בן סובק וזה הקישור אליו - https://hportal.co.il/index.php?act=fanfiction&showpic=11160&showchap=1

ואת הספר השני וזה הקישור אליו - https://hportal.co.il/index.php?act=fanfiction&showpic=11188&showchap=1

------------------------------------------

"קרטר!" צעקתי.

שום דבר לא קרה.

אנבת' נשענה על הקיר, והביטה אל השמים האפורים, כנראה בשביל לראות אם בני נוער קסומים נופלים מהשמיים.

"אתה עושה את זה נכון?" היא שאלה אותי.

"אממ, אני לא יודע, אני די בטוח שאת השם שלו מבטאים קרטר".

"תנסה לטפוח על ההירוגליף עוד פעם"

"זה טיפשי"

"פשוט תנסה את זה".

בהיתי ביד שלי. לא היה אפילו שריד אחד לההירוגליף שקרטר קיין צייר על כף היד שלי לפני כמעט חודשיים.

הוא הבטיח לי שהקסם לא יכול להעלם, אבל בטח עם המזל שלי זה השתפשף בג'ינס שלי או משהו.

טפחתי על כף היד שלי "קרטר, שלום, קרטר. פרסי אל קרטר. קרטר קיין. בדיקה, אחת שתיים שלוש. הדבר הזה דולק?"

עדיין שום דבר.

בדרך כלל אני לא נכנס לפאניקה אם התגבורת לא מופיע. אנבת' ואני היינו בהרבה סיטואציות קשות בלי תגבורת.

אבל בדרך כלל אנחנו לא עומדים על האי גברנר באמצע הוריקן, מוקפים בנחשים יורקי אש.

(האמת היא, שהייתי כבר מוקף בנחשים יורקי אש מקודם, אבל לא עם כנפיים. הכל גרוע יותר עם כנפיים).

"אוקיי" אמרה אנבת' וניגבה את הגשם מהעיניים שלה, שנייה לפני שהם נרטבו שוב "סיידי לא עונה לטלפון ,ההירוגליף של קרטר לא עובד, אני מניחה שאנחנו צריכים לפתור את זה לבד".

"בטח" אמרתי "אבל איך?"

הצצתי מעבר לפינה. מעבר למבצר, הייתה חצר דשא מרובעת בגודל מאה מטרים רבועים, מוקפת בבניינים.

לפי מה שאני זוכר, אנבת' אמרה שהמקום היה מבצר ממלחמת האזרחים.

הבעיה המרכזית שלנו הייתה בחור שעמד באמצע הדשא ועשה קסמים.

הוא נראה כמו אלביס פרסלי, רק נמוך יותר. מתנודד קדימה ואחורה בסקיני ג'ינס שחורים, חולצה כחולה ומעיל עור שחור.

הבלורית השמנונית שלו נראתה חסינה לרוח ולגשם.

בידיים שלו הוא החזיק מגילה ישנה, שנראתה כמו מפת אוצר.

מדי פעם הוא הביט כלפי מעלה וצחק, ובאופן כללי הוא היה דלוק על מצב מטורף.

אם זה לא היה מספיק מפחיד, מסביבו עופפו שישה נחשים(מעופפים), יורקים להבות בגשם.

מעלינו, ברקים הבזיקו, רעם הרעיד את השיניים שלי.

אנבת' הצמידה אותי לקיר.

"זה חייב להיות סתנה" היא אמרה "המגילה שהוא קורא ממנה נקראת ספר תחות, לא משנה איזה לחש הוא מטיל, אנחנו חייבים לעצור אותו".

בנקודה הזאת כדאי לי לחזור אחורה ולהסביר מה לכל הרוחות קורה כאן.

רק בעיה אחת: לא הייתי בטוח מה לכל הרוחות הולך כאן.

לפני חודשיים, נלחמתי בתנין ענק בלונג-איילנד. ילד בשם קרטר קיין הופיע, אמר שהוא קוסם,

ועזר לי בכך שהוא פוצץ דברים עם הירוגליפים והפך ללוחם זוהר ענקי עם ראש תרנגולת.

ביחד הבסנו את הקרוקודיל, שקרטר הסביר שהוא הבן של סובק, אל התנינים המצרי.

קרטר הניח שכל מיני דברים מצריים-יוונים מוזרים קורים. (דא, בחיים לא הייתי מנחש.)

הוא כתב הירוגליף קסום על היד שלי ואמר לי לקרוא לו אם אני אי פעם אצטרך עזרה.

נריץ קדימה לחודש הקודם: אנבת' נתקלה באחותו של קרטר, סיידי קיין, ברכבת לרוקוויל. הם נלחמו באיזה אל בשם סראפיס,

שהיה לו מקל בעל 3 ראשים, וקערת דגנים בתור כובע. אחר כך, סיידי סיפרה לאנבת' שקוסם עתיק בשם סתנה אולי עומד מאחורי כל הדברים המוזרים האלה.

מתברר שסתנה חזר מהמתים, גנב ספר סופר עוצמתי בשם ספר תחות ושיחק עם קסם יווני ומצרי, מקווה למצוא דרך להפוך לאל בעצמו.

סיידי ואנבת' החליפו מספרי טלפון וסיכמו להישאר בקשר.

היום, ארבעה שבועות לאחר מכן, אנבת' הופיעה בדירה שלי בבוקר והכריזה שהיה לה חלום רע, חיזיון מאמא שלה.

(דרך אגב : אמר שלה היא אתנה, אלת החוכמה. אבא שלי הוא פוסידון, אנחנו חצויים יוונים. חשבתי שכדאי לי להזכיר את זה, אתם יודעים, סתם ככה).

אנבת' החליטה שבמקום ללכת לקולנוע, אנחנו צריכים לבלות את השבת בלחצות את מהנהטן ולקחת סירה אל  האי גברנר- איפה שאתנה אמרה לאנבת' שכל הצרות מתרחשות.

ברגע שהגענו לשם,  התחיל הוריקן מטורף. כל בני התמותה התחפפו משם, משאירים אותי ואת אנבת' במבצר הישן להתמודד עם אלביסים משוגעים ונחשי מוות מעופפים.

נשמע לכם הגיוני?

גם לי לא.

"כובע ההיעלמות שלך" אמרתי  "הוא עדיין עובד, נכון? אולי אני אסיח את דעתו של סתנה ואת תתגנבי מאחוריו? את תוכלי להפיל את הספר מהידיים שלו."

אנבת' כיווצה את הגבות שלה. אפילו ששיער הבלונדיני שלה היה מרוח על הפנים שלה, היא נראתה חמודה. העיניים שלה היו באותו הצבע של ענני הסערה.

"סתנה הוא לכאורה הקוסם הגדול בעולם" היא אמרה "אולי הוא יהיה מסוגל לראות דרך ההיעלמות. בנוסף, אם תרוץ לשם הוא ככל הנראה יחשמל אותך עם הלחש שלו. ותסמוך עליי, קסם מצרי זה לא משהו שאתה רוצה להתחשמל ממנו."

"אני יודע, קרטר פגע בי פעם אגרוף עם אגרוף כחול זוהר ענקי. אבל אם אין לך רעיון טוב יותר...".

לרוע המזל, היא לא הציעה אחד.

היא משכה את כובע הבייסבול  שלה מהתיק.

"תן לי יתרון של דקה, תנסה להוריד קודם את הנחשים המעופפים האלו. הם יכולים להיות מטרות קלות יותר".

"קיבלתי" הוצאתי עט, מה שלא כל כך נשמע כמו נשק מרשים, אבל זה נהפך לחרב קסומה כשאני לוחץ עליו. 

"להב מארד שמימי יהרוג אותם?"

אנבת' קימטה את מצחה "זה אמור. לפחות... פגיון הארד שלי עבד על המטה של סראפיס. כמובן, הפגיון היה עשוי ממטה מצרי אז...."

"אני מקבל כאב ראש. לרוב כשאני מקבל כאב ראש זה הזמן להפסיק לדבר ולתקוף משהו".

"בסדר. רק תזכור: המטרה המרכזית שלנו היא להשיג את המגילה הזאתי. לפי מה שסיידי אמרה, סתנה יכול להשתמש בה כדי להפוך את עצמו לבן אלמוות".

"מובן. אף בחור רע לא הופך לבן אלמוות במשמרת שלי".

נישקתי אותה, בגלל  ש-א. כשאתה חצוי שהולך לקרב, כל נשיקה אולי תהיה האחרונה שלך, ו-ב. אני אוהב לנשק אותה.

"תיזהרי".

היא חבשה את כובע הבייסבול שלה ונעלמה.

הייתי שמח להגיד לכם שאני הלכתי והרגתי את הנחשים, ואנבת' דקרה את אלביס בגב ולקחה את המגילה שלו, והלכנו הביתה שמחים.

היית מצפה שמדי פעם דברים יעבדו כמו שתכננת.

אבל לאאאאא.

		הפרק הבא