הכתר של תלמי *גמור*

נתתי לאנבת' כמה שניות להתגנב אל תוך החצר.

ואז לחצתי על העט שלי, ואנקלוסמוס צמחה לגודל מלא, להב חד באורך מטר של ארד שמימי.

התגלגלתי לחצר ושיספתי את הנחש הכי קרוב, שני החצאים רק נחתו בדשא הרטוב,המחצית עם הכנפיים עופפה סביבי ללא מטרה.

אלביס המשוגע לא שם לב. הוא המשיך להתנדנד קדימה ואחורה, שקוע במגילה שלו, אז התקדמתי עוד לתוך החצר ושיספתי עוד נחש.

לרוב אני נשאר יבש כשאני טובל במים, אבל גשם הוא עניין יותר מסובך. הוא עקצץ בעורי ונכנס לעיניים שלי.

ברקים הבזיקו. עד שהראייה שלי התבהרה, שני נחשים זינקו משני הצדדים שלי והספקתי לקפוץ לפני שהם נשפו אש.

לידיעתכם, זה קשה לקפוץ אחורה כשאתם מחזיקים חרב. זה אפילו יותר קשה כשהאדמה בוצית.

בקצרה: החלקתי ונפלתי על התחת.

להבות הבליחו מעל הראש שלי. שני הנחשים דאו מעליי כאילו הם יותר מידי מופתעים כדי לתקוף עוד פעם. הם בוודאי תהו, האם הבחור הזה נפל כרגע על התחת שלו בכוונה? כדאי לנו לצחוק לפני שנהרוג אותו? זה יהיה מרושע?

לפני שהם יכלו להחליט מה לעשות, אלביס המשוגע צעק "תעזבו אותו!"

הנחשים דאו להצטרף אל אחיהם, שעופפו עשרה מטרים מעל סתנה.

רציתי לעמוד ולהתמודד עם סתנה אבל לישבן שלי היו תוכניות אחרות, הוא רצה להישאר במקום וממש לכאוב. תחתים הם כאלה לפעמים. הם יכולים להיות כאלה, טוב.תחת.

סתנה גלגל את המגילה שלו. הוא התקרב אליי, הגשם  נחצה מעליו כמו וילון גדול.

הנחשים המעופפים שלו עקבו אחריו, נושפים אש שיצר אדים בגשם

"שלום!" סתנה נשמע כל כך נורמאלי וידידותי שידעתי שהסתבכתי "אתה חצוי אני מניח?"

תהיתי איך סתנה יודע את זה. אולי הוא יכול להריח הילת חצויים באותה צורה שמפלצות יווניות יכולות. 

או שאולי החברים שלי האחים שוד כתבו על המצח שלי בטוש בלתי מחיק 'אני חצוי' ואנבת' החליטה לא לספר לי.

זה קורה לעיתים קרובות.

החיוך של סתנה גרם לפנים שלו להיראות אפילו עוד יותר מוזרות. צבע כהה הקיף את העיניים שלו, משווה לו מבט רעב, פראי.

על צווארו הייתה שרשרת זהובה של חישוקים שלובים, ומהאוזן השמאלית שלו התנדנד משהו שנראה כמו עצם אנושית.

"אתה בטח סתנה" הצלחתי לקום על הרגליים שלי בלי להרוג את עצמי. "השגת את התלבושת בזאת בחנות ליל כל הקדושים?"

סתנה גיחך. "תראה, שום דבר אישי, אבל אני קצת עסוק כרגע. אני הולך לבקש ממך ומהחברה שלך לחכות קצת עד שאני אגמור את הכישוף, אוקיי? 

כשאני אזמן את הסרט נוכל לפטפט.

ניסיתי להיראות מבולבל, שזו אחת ההבעות הכי משכנעות שלי. "איזו חברה? אני לבד.  ולמה אתה מזמן סרט?"

"הסרט"  סתנה ליטף את הבלורית שלו "הכתר האדום של מצריים התחתונה. ובקשר לך ולחברה שלך..."

הוא הסתובב והצביע מאחוריו צועק משהו כמו "שאן-הא!"

הירוגליף אדום הופיע באוויר איפה שאנבת' הופיעה:

אנבת' נהפכה לנראית. מעולם לא ממש ראיתי אותה לובשת את כובע הבייסבול שלה מקודם,

בגלל שהיא נעלמה כל פעם שהיא שמה אותו, אבל הנה היא הייתה- עם עיניים פעורות מהפתעה, קפואה באמצע התגנבות .

לפני שהיא יכלה להגיב,  ההירוגליף האדום הפך לחבלים שנראו כמו ליקריץ' וקשרו אותה בכוח רב כל כך עד שהיא נפלה.

"הי!" צעקתי "תשחרר אותה!"

סתנה חייך "קסם היעלמות, בבקשה. אני השתמשתי בכישופי היעלמות מאז שהפירמידות נבנו.

כמו שאמרתי, זה שום דבר אישי, חצוי. פשוט אני לא יכול  לבזבז מספיק אנרגיה כדי להרוג אתכם.... לפחות לא עד שהזימון נגמר. אני מקווה שאתם מבינים".

הלב שלי דפק. ראיתי קסם מצרי לפני זה, כשקרטר עזר לי להילחם בקרוקודיל הענק בלונד איילנד,

אבל לא היה לי מושג איך לעצור את זה, ולא יכולתי לעמוד ולראות את זה מופעל נגד אנבת'.

הסתכלתי על סתנה.

הוא פשוט נופף בידו ומלמל  "הו-אי"

עוד הירוגליפים טיפשיים הבהבו מולי.

נפלתי על הפנים.

הפנים שלי לא העריכו את זה. קיבלתי בוץ לנחיריים ודם בפה כי נשכתי את הלשון שלי.

כשמצמצתי, הירוגליפים אדומים הופיעו עלהעפעפיים שלי.

גנחתי "היי מה זה הלחש הזה?"

"ליפול" אמר סתנה "אחד מהאהובים עליי". אל תקום. אתה רק תפגע בעצמך יותר".

"סתנה!" אנבת' צעקה דרך הסערה "תשיב לי. אתה לא יכול להפוך את עצמך לאל. זה לא יעבוד. אתה רק תשמיד-"

החבלים התהדקו סביב הפה של אנבת'.

"אני מעריך את הדאגה שלך" אמר סתנה "באמת. אני כן. אבל פתרתי את זה.

הקטע עם  סראפיס? שהשמדת את האל בן התערובת שלי? למדתי קצת מזה. רשמתי הערות מצוינות."

אנבת' נאבקה לשווא.

רציתי לרוץ אליה, אבל הייתה לי הרגשה שאני אגמור עם הפנים בבוץ עוד פעם.

הייתי צריך לשחק בחוכמה. מה שלא היה הסגנון הרגיל שלי.

ניסיתי לייצב את הנשימה שלי. התגלגלתי מצד לצד. רק כדי לראות אם אני יכול.

"אז אתה צפית במה שקרה בחוף רוקוויל?" שאלתי את סתנה.  "כשאנבת'  וסיידי הביסו את סראפיס, הכל היה ניסוי בשבילך?"

"כמובן!" סתנה נראה מאוד מרוצה מעצמו. "אני רשמתי את הלחשים שסראפיס השתמש בהם כדי לנסות להקים לתחייה את המגדלור של אלכסנדריה.

זה היה רק עניין של הצלבה עם הקסם הישן יותר בספר תחות, וואלה!  מצאתי את שילוב הכשפים המושלם כדי להפוך את עצמי לאל. זה הולך להיות נהדר. חכו ותראו!"

הוא פתח את המגילה שלו והתחיל לכשף עוד פעם.

 הזוחלים המכונפים שלו הסתחררו בגשם. ברקים הבזיקו. האדמה רעדה.

משמאלו של סתנה,  בערך חמישה מטרים ממני, הדשא נחצה לשניים.

גייזר של להבות עף ממנו למעלה, והנחשים המעופפים עפו ישר לתוכו.

אדמה, אש, גשם וזוחלים הסתחררו לטורנדו של אלמנטים, מתמזגים לצורה אחת ענקית: קוברה מפותלת עם ראש אישה.

הראש שלה היה מינימום ברוחב שני מטרים.

העיניים שלה נצנצו כמו אבני אודם. לשון מפוצלת הצליפה מבין שפתיה, והשיער הכהה שלה היה שזור עם חוטי זהב.

היה מונח על ראשה,  סוג של כתר-  מין  קופסא אדומה עם קישוט מסולסל מקדימה.

עכשיו, אישית אני לא מעריץ של נחשים ענקיים, במיוחד כאלה עם ראשיים אנושיים וכובעים אדיוטיים.

אם אני הייתי מזמן את הדבר הזה, הייתי שולח אותו חזרה, סופר מהר.

אבל סתנה רק גלגל את המגילה שלו, החליק אותה לכיס הג'קט שלו  וגיחך "אדיר!".

אשת הנחש סיננה "איך אתה מעז לזמן אותי?  אני וואדג'ת, מלכת הקוברות, המגנה של מצריים התחתונה, התעלומה הנצחית של-"

"אני יודע!" סתנה מחא כפיים "אני מעריץ ענקי!"

זחלתי לכיוון אנבת'. לא שיכולתי לעזור הרבה עם כישוף הנפילה שממשיך להפיל אותי,

אבל רציתי להיות קרוב אליה אם משהו יקרה עם מלכת הקוברה הנצחית של המה שזה לא יהיה בלה, בלה, בלה.

אולי יכולתי לפחות לקרוע את החבלים של אנבת' עם אנקלוסמוס ולתת לה איזשהו סיכוי להילחם.

"אוו, זה כזה אדיר" סתנה המשיך. הוא שלף משהו מהג'ינס שלו...טלפון נייד.

האלה חשפה את הניבים שלה. היא ריססה את סתנה בעננה של משהו ירוק-אני מניח שרעל- אבל הוא דחה את זה כמו שחרטום  דוחה חום.

המשכתי לזחול לכיוונה של אנבת', שנאבקה בחוסר אונים בחבלי הליקריץ' האדומים שלה.

העיניים שלה הבזיקו בתסכול. היא שונאת להיות חסרת אונים יותר מכל דבר אחר.

"אוקיי איפה הסמל של המצלמה?" סתנה גישש בטלפון שלו "אנחנו חייבים להצטלם ביחד לפני שאני משמיד אותך".

"משמיד אותי?" תהתה אלת הקוברה. היא הסתערה על סתנה אבל משב פתאומי של רוח וגשם דחף אותה אחורה.

הייתי במרחק 3.5 מטרים מאנבת' . אנקלוסמוס זהרה בזמן שגררתי אותה בבוץ.

"בואו נראה" סתנה הקיש על הטלפון שלו "מצטער, זה חדש לי. אני מלפני הספירה. או, אוקיי. לא.לעזאזל!.

לאיפה המסך נעלם? או, נכון! האנשים המודרנים קוראים לזה סנאפי?"  הוא נשען לעבר אלילת הקוברה, החזיק את המצלמה וצילם תמונה. "הצלחתי!"

"מה המשמעות של זה?" וואדג'ת נהמה "אתה מעז לעשות סלפי עם אלת הקוברה?!"

"סלפי!" אמר סתנה "נכון! תודה. ועכשיו אני אקח את הכתר שלך ואמחה את קיומך. מקווה שלא אכפת לך."

"מה?" אלת הקוברה נהמה וחשפה את הניבים שלה עוד פעם, אבל הרוח והגשם הידקו אותה כמו חגורת בטיחות.

סתנה צעק משהו בערבוב של יוונית עתיקה  ומצרית. כמה מהמילים היווניות הבנתי: נשמה ומיזוג ואולי חמאה (כנראה שטעיתי בנוגע לאחרון).

אלת הקוברה התחילה להתעוות.

הגעתי לאנבת' בדיוק כשסתנה גמר את הכישוף שלו.

אלת הקוברה קרסה, עם הצליל של הקשית הגדולה בעולם גומרת את המילקשייק הכי גדול בעולם.

וואדג'ת נשאבה לתוך הכתר האדום שלה, ביחד עם ארבעת הנחשים המעופפים של סתנה.

הכתר נפל לתוך המכתש הבוצי .

סתנה צחק בתענוג "מושלם!".

הייתי מסכים, אם שהוא אומר מושלם הוא מתכוון ליפול על התחת שלך  ולהקיא תוך כדי שאני מנסה לשחרר את אנבת' מחבלי הלקריץ האדומים שלה.

סתנה טיפס לתוך המכתש כדי ל קחת את הכתר בזמן שאני חתכתי בטירוף את הכבלים של אנבת'.

הצלחתי לשחרר רק את מחסום הפה שלה לפני  שנשמע קול כמו של צופר אוויר.

האוזניים שלי התפוקקו, הראייה שלי נעשתה שחורה.

כשהצליל נעלם והסחרחורת דהתה. סתנה עמד עם פנים אלינו. "החבלים צורחים כשחותכים אותם" הוא ייעץ "אני מניח שהייתי צריך לציין את זה".

אנבת' התפתלה, מנסה לשחרר את כבלי הידיים שלה. "מה- מה עשית לאלת הקוברה?"

"הזאת אם הניבים? אה"  סתנה הקיש על הקישוט המסולסל בקדמת הכתר  "מחקתי את קיומה. עכשיו לי יש את הכוח של מצריים התחתונה".

"אתה...השמדת אלה" אמרתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא