האי של איגונטוס

הינו בלב הים.  הספינה הטלטלה בפראות, והייתי צריכה להיאחז במיטה כדיי לא ליפול.

כבר שלושה ימים שהינו בתוך סערה מטורפת, והדבר היחיד שדמבלדור עשה זה להסתגר בחדרו ולנסות להבין איך מגיעים לאי המזורגג הזה. היינו אבודים. תבינו, בשום מקום לא היה מפה מסודרת לאי של איגונוטוס. בעצם, שטנו לגורלה של הרוח בלבד.

למזלי, דמבלדור המציא בשבילנו תרופה מיוחדת למחלת ים, כך שסך הכל לא באמת סבלנו. האמת, שהייתה אוירה ממש טובה. חוץ ממני, ששקעתי בדיכאון עמוק מאז שהארי ורון נפלו לתרדמת.

"ג'יני! בואי לאכול!" שמעתי את קולה של טונקס במעורפל.

"אני באה, אני באה" עניתי. טונקס נראתה מאושרת. לא הבנתי איך אפשר להיות שמחים כ"כ בזמן שכזה.

כולנו התיישבנו סביב השולחן. רק דמבלדור עדיין נשאר בחדר שלו.

 כולם אכלו בדממה. רק מידי פעם טונקס שאלה משהו, ואני עניתי לה בחוסר רצון.

פתאום, דמבלדור נכנס בסערה. "מצאתי, מצאתי!!"

"מה מצאת ?"שאל קינגסלי.

"את המפה, כמובן," אמר דמבלדור בזחיחות.

"יששש!!!!" צעקה טונקס.

כולם חייכו וצחקו. הפעם גם אני.

לפתע נשמעה שאגה אדירה. טונקס רצה לסיפון בבהלה וכולנו אחריה. הדבר הראשון שראיתי היה משהו גדול ורירי. לקח לי בדיוק שניה להבין שזו מפלצת מים. היא שאגה בטירוף וטילטלה את האונייה.

"קרושיו!" צרח נוויל.

המפלצת לא זזה, ולא הראתה שום סימן לכאב. הייתי בהלם. "שתק!!!" הפעם זאת הייתה אני. ושוב, זה לא הזיז לה. המפלצת המשיכה לטלטל את הספינה וכבר עשתה חור בקרקעית. סתמתי אותו במהירות בעזרת כישוף.

"הרמיוני וג'יני! רוצו לשמור על הארי ורון!" קרא דמבלדור בגרון ניחר.

לבנתיים המפלצת כבר הספיקה לפגוע בטונקס, והיא שכבה דוממת על הסיפון. לופין מיהר אליה בבהלה והחל למלמל אי אלו מילים. קינגסלי ודמבלדור עמדו כתף אל כתף, ונילחמו במפלצת.  תפסתי בידה של הרמיוני ורצנו במהירות לחדר שבו הם שכבו.

הארי ורון, עדיין שכבו על אותו דרגש, ועדיין מכוסים באותה שמיכה. ראיתי מהחלון את זנב המפלצת. פתאום עלה לי רעיון.

"הרמיוני, תישארי כאן, אני הולכת לעזור להם!" צעקתי. הרמיוני הנהנה ואני רצתי לסיפון. שלפתי מארגז נסתר חץ וקשת וכמה חרבות. אם המפלצת לא מגיבה לקסמים, נעשה את זה בדרך הקשה.

"דמבלדור! קינגסלי! בואו לכאן!" צעקתי.

הם רצו לעברי. נתתי לכל אחד מהם חרב ולקחתי לעצמי את החץ וקשת.

"בספירה שלי לשלוש," אמרתי, "תתחילו להלחם. קינגסלי, אתה מימין. דמבלדור משמאל. ואני באמצע. תסיחו את דעתה. אחת... שתיים.. ו- שלוש!!!" צרחתי. ידעתי שאם זה לא יעבוד אז כלום לא יעבוד. מתחתי את המיתר ויריתי חץ.

המפלצת הייתה עסוקה מידי בהסחת הדעת של קינגסלי ודמבלדור ולא שמה לב. החץ פגע לה ישר בלב . המפלצת שאגה בכאב, ונפלה למצולות.

רצתי אל טונקס. היא שכבה על הארץ ולא זזה. כמוה גם נוויל. בעזרת דמבלדור, הובלתי אותם אל חדר ריק, ושם נתתי ללופין לעשות את העבודה. אחרי הכל, אני לא רופאה.

הרמיוני רצה במעלה המדרגות "מה זה היה?"  היא שאלה את דמבלדור.

"זה אומר, שאכן, הגענו אל האי" הוא השיב והצביע אל האופק.

שלוש פסגות הרים מושלגות קידמו את פנינו. לא היה אפשר לראות דבר חוץ מהן.

"זה האי?" שאלה טונקס, שהתעוררה בנתיים, באכזבה.

"לא. זה רק השומרים" דמבלדור צחק ואז הוסיף "בקודקוד כל אחד מההרים עומד אתגר. אם נעבור את כולם בהצלחה, נגיע ליער. אם נעבור אותו בהצלחה, נגיע לאי. קיצר, בהצלחה"

הפרק הקודם		הפרק הבא