"היא רק אחותה..."

לילי, באמת?!

כאילו, אני פשוט לא מאמינה שאת עושה לי את זה!

זאת אומרת, זה אולי בסדר להיפגש עם ילד מופרע וטיפש, אבל להתחבר אליו?! ועוד לספר לו סודות?

את יודעת, בסוף הכל עלול לפעול לרעתך!

חבל שאני לא יכולה לספר את זה ללילי.

אם אעשה את זה, לא אקבל מההורים אספקת חטיפים ליום שלם!

ועוד משהו:

הילד הזה פשוט חנון!

מי אוהב ילדים חנונים????

הוא קורא את כל הספרים והעיתונים שהוא מוצא בפח הזבל;

הוא מספר ללילי כל דבר;

הוא מכוער ומדבר בשגיאות דיבור;

הוא לא יודע לכתוב;

הוא גר באמצע היער, המקום הכי לא מטופח בעולם;

אני חייבת להפסיק להתחיל כל משפט עליו במילה "הוא";

מי יכול בכלל לחבב אותו???

לפחות יש לי חבר משלי, חבר מטופח ונקי, ממש לא דומה לחבר המוזר של לילי.

חבר אמיתי, שהוא לא רגשני מדי.

מישהו שהוא כמוני,

אדם נורמלי לגמרי.

לילי אומרת שאם החבר שלי הוא מטופח מידי ומעצבן מידי, הוא בדיוק כמוני.

מה היא מנסה לרמוז?!?!?!

*נוהמת*

"היי, סוורוס," שמעתי את לילי קוראת.

"היי, לילי," שמעתי את קולו המעצבן של המופרע ההוא.

לילי, למה את לא יכולה לצאת עם מישהו קצת מושך יותר?!

"תקשיבי, לילי," אמר סוורוס. "אני רוצה להראות לך משהו."

"אוקיי! אני באה!"

טוב, עכשיו אני באמת הייתי חייבת לעשות משהו.

אני לא יכולה לתת ליצור הזה להמשיך לקלקל את אחותי!

"לילי, אבא ואמא קוראים לך!" קראתי לה.

זה אמנם היה שקר, אבל הייתי חייבת להוסיף משהו בנידון.

לילי התנצלה לפני סוורוס, והלכה לכיווני.

גם סוורוס נראה מעט מאוכזב, אך כששם לב שאני מסתכלת, מיהר להסתיר את הבעתו וניסה ללבוש על פניו חיוך מאולץ.

הרי ברור שהוא מאוהב בה, חשבתי לעצמי.

הוא בטח לא יכין את עצמו להפתעה שאני מתכננת עבורו...

תודה רבה לרייצ'ל בונז, שעזרה לי עם הרעיון,

ותודה ל - שם בדוי - רחל, שהביאה רעיונות

		הפרק הבא