"היא רק אחותה..."

"לילי, מה את חושבת שאת עושה?" צרחתי.

לילי נרתעה ועשתה פרצוף של "פטוניה, מה עובר עלייך?" או משהו כזה.
"אמא מרשה לך לצאת איתו? אם היא תשמע שאת יצאת עם מישהו בגיל 9 היא תתרגז עליי, לא עלייך!" אמרתי. "עכשיו את מבינה למה אני כועסת כל כך?!"

לפתע שמעתי את אמא קוראת לנו.

"כן, אמא?" אמרה לילי בחנפנות המגעילה שלה.
"לילי אווה רובי קייט אוונס!" צרחה אמא. כמה כיף לראות אותה בטוחה שלילי העירה אותה.
"פטוניה אמליה אוליביה אליזבת' אוונס!" הו, היא באמת חייבת לצרוח את השמות השניים, השלישיים, והרביעיים שלנו?

לא אשמתי שלאמא שלי קוראים אמליה, על שם איזו נסיכה אהובה עליה מדמות בספר, ואליזבת' על שם מלכת אנגליה.

אשמתי שלמלכה קוראים אליזבת'?
והיא באמת מצפה שאני אהיה אדם שבשלום עם אנשים? מה זה השם הזה, אוליביה?
בקיצור, נחזור לאמא.

"מה עולה על דעתכן, לצרוח ככה? האם לא תכבדו את העמל שאנחנו עושים בשבילכן ותתנו לנו לפחות לישון?"
לילי החנפנית השפילה מבט. אני הרמתי ראש בגאווה.
"אמא, לילי יוצאת עם סוורוס!"
אמא שלחה בלילי מבט המום.
"אממ... את באמת יותר מדי חולמנית השבוע, ואת יותר מדי איתו..." היא אמרה. "יומיים ריתוק! ואל תיפגשי איתו יותר!"

כמעט צווחתי מאושר, אך הצלחתי להתאפק.

כן, כן, אני יודעת שזה מרושע להלשין על לילי אווה רובי קייט הזאת, ואני יודעת שאמא מרושעת...
אבל, בשביל מה אנחנו אחיות?

*  *  *

אולי יומן אמור להיות המפלט לרגשות שלי, אבל אני לא אמורה לכתוב בו כל רגע ורגש שקורה לי בחיים, נכון?

אז למה אמא חושבת שאני צריכה לכתוב יותר?

פעם, אני כתבתי יותר מדי ביומן, ואמא החרימה אותו.

עכשיו, כשאני כותבת פחות, היא מאיימת עליי שאם לא אכתוב יותר, היא תספר ללילי על החבר שלי, שהוא רק שנה יותר מעל סוורוס?

איו, לילי תקנטר אותי על זה שנים...

כשחושבים על זה, אמא ממש דומה לגרנמר, הסבתא המרושעת מהספר שהיא אוהבת, ושעל שמה של הגיבורה אני קרויה.

היא הכריחה אותי ואת לילי לקרוא אותו.

תודה רבה רבה לרייצ'ל בונז, שממש עזרה לי לכתוב את הפרק, ושנתנה לי עוד מיליון רעיונות!!

*נשיקות*

הפרק הקודם		הפרק הבא