כל הכוכבים

ג'יני הביטה ברון בתדהמה."סלחי לי,גברת וויזלי,אבל,כפי שאני רואה,את חברה של הארי,נכון?מה,לי אסור להיות 'תפוס'?"רון עקץ,כנראה בפעם הראשונה בחייו,את ג'יני.ג'יני הסמיקה ונשכבה חזרה על הארי.הרמיוני התחילה להראות סימני התעוררות."בוקר טוב..."היא פיהקה.היא התיישבה וחייכה אל רון.כשהביטה סביבה וראתה את גמדוני הבית המנקים,היא הביטה בהם בחומרה.היא פתחה את פיה לדבר,אבל:
"גברתילי,תרום-תרימי את רגלון-רגליך,"ביקש גמדון בית עם אף כמו של מלפפון.היה לו קול שהזכיר את הקול של דובי-אבל עיניו היו כחולות,והוא היה שמנמן.הוא החזיק מטאטא קטן,ויאה.הדם עלה להרמיוני לראש,אבל היא הרימה את הרגליים שלה.היא רעדה מכעס.הארי וג'יני גיחכו."מה כל כך מצחיק?"היא סיננה מבין שיניה,והסתכלה עליהם במבט כל כך ארסי,עד שהארי נסוג מעט.שאר האנשים התחילו להראות,בדומה להרמיוני-סימני התעוררות.
"מהקורהפה?..."הארי שמע את לונה,היא נרדמה על נוויל,שנרדם על דין,שנרדם על שיימוס,שנרדם על ג'ורג',שנרדם על גברת וויזלי,שנרדמה על אדון וויזלי...לונה התמתחה והפילה את נוויל,אבל לא נראה שזה אכפת לו.הוא המשיך לישון,כמו תינוק...
עם הארי לא היה מכיר אותו,הארי היה חושב שהוא לא בן 18,אלא בן 15.
"הארי,ג'יני,רון הרמיוני!אתם זוכרים משהו מאתמול?"שאלה לונה בפיזור נפש והתיישבה ליד הרמיוני.
"לא,"ענו כולם פה אחד.

בהמשך היום כולם עזרו לגמדוני הבית הרצוצים לנקות את הווגרוטס,ובעיקר את האולם הגדול;גברת וויזלי תפעלה את הגמדונים במטבח,ואמרה להם מה לעשות,ואיך לבשל.הם נענו לבקשותיה בשמחה ובעונג-מה שגרם להרמיוני התמוטטות עצבים.
שאר האנשים הרכיבו את הקירות מחדש,ואפילו פרופסור מקגנוגל גרמה לשולחנות לנקות את הרצפה.ג'יני,הארי,רון והרמיוני היו אחראים על ניקוי שולחנות הבתים-מה שהייתה מטלה מייגעת במיוחד.כל השולחן היו שבורים,ומלאים בבוץ ובדם קרוש-אבל לזרות מלח על הפצעים-השולחנות היו מאוד,מאוד,ארוכים.כל אחד טיפל בשולחן אחר-לדאבונה של הרמיוני,היא ניקתה את השולחן של סלית'רין,השולחן הנקי ביותר-אבל השבור ביותר."למה-דווקא-אני?"היא עשתה כישוף הרכבה מורכב אחרי כל מילה,שגרם לחלקים של השולחן להתחבר כאילו לא נשבר מעולם.הארי ניקה את השולחן של רייבנקלו;רון של הפאלפף;וג'יני של גריפינדור.ג'יני ניקתה בנינוחות כזאת,עד שאפשר היה לחשוב שהיא לא מנקה את הדם מהשולחן-אלא מיץ עקשן שנדבק לשולחן,ולבוץ כאילו היה רוטב דביק.היא זימזמה שיר לא מוכר,והארי חשד;היה רגע מוזר אחד שהיא שרה את השיר,והארי שמע משהו כמו:להלהלה,הארי!
הארי הסמיק כמו תא טלפון בלונדון,אבל המשיך בעבודתו.רון היה מאוד עצבני,משום מה."למה אני מנקה דווקא את השולחן המטונף בו סמית' ישב?למה אני?"רון נאנח והמשיך להרכיב את השולחן,ושלא כמו הרמיוני-נשארו סדקים עמוקים איפה שהיה השבר.הארי לא התלונן פעם אחת;השמחה עוד נותרה בו.הוא כל כך שמח שהוא נפטר מוולדמורט,שהוא לא היה יכול למצוא תירוץ לימים הנפלאים שיהיו לו.הוא קרץ אל ג'יני והמשיך לנקות את הדם מהשולחן.

רצוצים,סחוטים ועייפים גמרו כולם את הניקיונות.כולם פנו חזרה לביתם.למרבה דאבונו של הארי,כל מי שחווה כאב הזמין את הארי להלוויה של קרוביו.הארי התכוון ללכת רק להלוויה של פרד,טונקס,ולופין.הוא לא התכוון להרחיב.הוא הסתכל על דניס קריווי הבוכה,שנאבל על מות אחיו,קולין קריווי.הוריו גם היו,וביקשו בהרבה דמעות.הארי ריחם על המשפחה המסכנה,והוא עצמו,בפינה קטנה בליבו,אף הוא התגעגע לקולין,למרות שתמיד כשהיה בסביבתו היה עם מצלמה.הוא הסכים והם הודו לו כל כך.
זאת הייתה המשפחה היחידה שהוא הסכים לבוא.
באותו יום גברת וויזלי לא הפסיקה לבכות,וג'ורג' היה מרוחק,כאילו הוא נמצא במקום אחר לגמרי.הארי כמעט נפל מרוב תדהמה,כראה את ג'ורג' מזיל דמעות ליד עץ האשור הענק.ג'ורג' הבחין בו,והארי הבטיח לו שלא יגלה לאף אחד.
"אתה מבטיח?"שאל ג'ורג' בעודו מוחה דמעה.
"מבטיח."אמר הארי,ותפח על כתפו של ג'ורג'.ג'ורג' חייך מעט והלך בעקבות הארי.
הארי ידע שהוא בכה בגלל פרד המנוח.
הארי,רון,ג'יני,ג'ורג',הרמיוני,ביל,פלר,צ'ארלי,פרסי,אדון וגברת וויזלי והגופות של טונקס לופין ופרד-כולם התעתקו לביתם של הוויזלים.הארי הסתכל על הבית;בפעם האחרונה שהיה שם זה היה בחתונתם של ביל ופלר.
כנכנסו לבית הם הניחו את הגופות במיטה אחת וכיסו אותם במפת שולחן לבנה,וגברת וויזלי הכתימה את רוב המפה בבכי תמרורים.ג'יני,לתדהמתו של הארי,בכתה אף היא-הרמיוני בכתה,ונשענה על כתפו של רון.כך גם עשו ג'יני והארי.הארי מצא עצמו מזיל דמעות.הוא לא מחה אותם-אלה דמעות לזכרם של אנשים שהקריבו את עצמם למענו."כולם""הארי אמר."אני רוצה לעשות משהו."הארי התנתק מג'יני,והתקרב למיטה.
הוא לקח את הסכין שהייתה בכיסו,ועשה שריטה הגונה בידו.כולם קראו קריאות בהלה,ו"מה אתה עושה?"והארי הסביר להם.
"אני מקריב קצת גם למענם.הם מתו למעני-אני רוצה גם להוכיח את עצמי,"הארי התקרב למיטה.הוא מרך מנה הגונה של דם על זרועו של פרד-שם הוא רשם-
אמיץ וטוב לב.
כך הוא רשם גם ללופין וטונקס(לטונקס הוא רשם:אמיצה וטובת לב.)הוא קיווה שזה יישאר עד שהם יירקבו בקבר...
הם יצאו מהחדר בעוד הארי מחבק את ג'יני סביב מותניה,חזק-כדי להוכיח לה שהוא גם יקריב את עצמו למענה.

ההלוויה הייתה למחרת.הארי ורון הלבשו בשתיקה.מדי פעם הארי היה שומע את רון משמיע משיכה באף.הארי ניסה לדבר איתו,לומר לו שפרד במקומו היה עושה משהו אחר-אבל רון הרים את ידו לשתיקה.אחרי הניסיון השלישי,הארי ידע שאין סיכוי שרון ידבר איתו באותו יום-רון היה שקוע עד האוזניים באבל.
ארוחת הבוקר עברה בשתיקה.השתיקה עשתה להארי לא טוב בכלל.הוא היה חייב להגיד משהו.המשפט עמד לו על קצה הלשון,עד שג'יני התחילה לדבר,אבל רק אל הארי."תקרא את מה שכתבתי.איך זה לדעתך?"ג'יני העבירה מתחת לשולחן גילי קלף.
הארי קרא אותו בלב:

פרד טונקס ולופין,
פרד-אומנם הייתה די מעצבן,אבל בכל זאת-רציתי לומר לך שאני באמת אוהבת אותך.אחרי הכל אתה אח שלי,שהציל אותי פעמיים ממות בטוח,בקרב שהתחולל.
בסך הכול היית בן אדם מצחיק,מדהים,ערמומי(בהעדר מילה טובה יותר)ופיתחת חנות מדהימה ביופיה.אני,ג'יני אחותך,מקווה שיהיה לך טוב שם למעלה,כי למעלה זה מקום יותר טוב.
אין מילים בפי כדי לתאר את הכישרון שלך להסתבך.היית כל כך שובב-אלא אחד התכונות הטובות ביותר.זו תכונה לשנינות,אומץ ותושיה(לא פלא שאתה היית בגריפינדור!).
אחד היתרונות בלהיות אחותך זה להאמין שכל דבר אפשריאתה מאמין בדמיון,ואז הופך אותו למציאות-אולי היא אפילו יותר טובה מהדימיון.
אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד,ג'יני.
לופין-היית איש הגון,ישר ואמין.היית מורה מצויין,יותר טוב מכל המורים שהיו עד היום בהווגרטס.עם לא הייתי מכירה אותך מקרוב אז לא הייתי חושבת שאתה-מה- שהיית.
הסכמת להתחתן עם טונקס ונולד לך ילד.אני יודעת שגם למעלה אתה אוהב אותו יותר מכל,והוא חשוב לך לא פחות משהיית חי.
ולהאמין שהיית מארבעת הקונדסאים!
מקווה שטוב לך שם,
אוהבת ג'יני.
טונקס-אומנם היית מגושמת,אבל לא פחות מצחיקה,משעשעת,ונחמדה.היית חמימה תמיד,כמו שמש עם שיער בצבע ורוד בזוקה.אני באמת מתגעגעת ל'מנש'מע,ג'יני?'שלך,ולבדיחות שלך.
מילאת תפקיד חשוב במסדר ואני מודה לך על כל מה שעשית למעני.
ג'יני.

האי גמר לקורא את נאום-לא נאום שג'יני כתבה.הוא לא ידע מה להגיד.מצד אחד-היה זה נאום מאוד מרגש,שכל מה שג'יני הרגישה היה כתוב בו.
מצד שני...
"ג'יני,זה מאוד יפה,"אמר הארי ונשק למצחה.היא חייכה חלושות והכניסה את הגליל לתוך כיסה והמשיכה לאכול.
ההלוויה הייתה אמורה להתקיים בשעה ארבע בצהריים.משפחת טונקס ומשפחת וויזלי היו מאוד מתוחים.אנדורמדה טונקס-אמה של נימפנדורה-התייפחה חרישית על כתפה של גברת וויזלי,שהתייפחה אף היא.
"בה-בהתחלה טד,ועכ-עכשיו היא!מה יהיה..."התייפחה אנדרומדה.
ג'יני התייפחה על כתפו של רון,לשם שינוי.הרמיוני על כתפו של הארי.
הארי הרגיש זעם מתגבר לצד אוכלי המוות המחוקים:הוא הרגיש סיפוק אדיר כידע שלא יהיו יותר אוכלי מוות בעולם הזה.

תגובות!

הפרק הקודם		הפרק הבא