פרסי ג'קסון והסולן של אפולו *מתורגם*

כל הזכויות של הסיפור ושל הדמויות שייכות לריק ריירדן ואיני מתכוונן להרוויח מסיור זה שום כסף

זה עוד סיפור בונוס של ריק ריירדן(יש לו מלא סיפורי בונוס כאלה) על פרסי ג'קסון

אני יודע מה אתה הולך לשאול.

"פרסי ג'קסון, מדוע אתה תלוי מלוח חוצות של טיימס סקוור בלי מכנסיים, עומד ליפול למוות שלך?",

שאלה טובה.

אתה יכול להאשים את אפולו, אל המוסיקה, הקשתות והשירה - גם האל שגורם לי לעשות משימות מטופשות.

האסון הספציפי הזה התחיל כשהבאתי לחברי גרובר כמה פחיות אלומיניום ליום הולדתו.

אולי עלי להזכיר. . . אני חצוי.

אבי, פוסידון, הוא אל הים, זה נשמע מגניב, אני משער,

אבל בעיקר זה אומר שחיי מלאים בהתקפות מפלצות ואלים יוונים מעצבנים שנוטים לצוץ ברכבת התחתית או באמצע שיעור מתמטיקה או כשאני מתקלח.

(סיפור ארוך. אל תשאל.)

חשבתי שאולי הייתי מקבל יום חופש מהטירוף ליום הולדתו של גרובר, אבל ברור שטעיתי.

גרובר וחברתו דפנה בילו את היום בפארק פרוספקט בברוקלין,

עשו דברים טבעיים כמו לרקוד עם נימפות העץ המקומיות ולהבריח את הסנאים.

גרובר הוא סאטיר.

לזה הוא קורא כיף.

נראה כי דפנה נהנתה במיוחד.

מכיוון שהייתה דריאדה, מקור החיים של דפנה היה קשור לשיח הדפנה בלונג איילנד,

אך גרובר הסבירה שהיא יכולה לצאת לטיולים קצרים מהבית כל עוד היא מחזיקה בכיס כמה פירות יער טריים.

לא רציתי לשאול מה יקרה אם התותים יתנפצו בטעות.

בכל אופן הסתובבנו זמן מה, דיברנו ונהנינו ממזג האוויר הנחמד.

נתתי לגרובר את פחיות האלומיניום שלו, שאולי נשמעים כמתנה צולעת, אבל זה החטיף האהוב עליו.

הוא אכל בשמחה את הפחים בזמן שהנימפות החלו לדון באילו משחקי מסיבה עלינו לשחק.

גרובר הוציא את הכיסוי מכיסו והציע להסתיר את הזנב, דבר שעצבן אותי כיוון שהייתי האדם היחיד.

ואז, ללא אזהרה, אור השמש התבהר.

האוויר התחמם.

עשרים מטרים משם, ענן אדים התרומם כאילו מישהו פתח מכונת כביסה גדולה ליד מכבסה.

הקיטור התפזר, ועמד מולנו האל אפולו.

אלים יכולים להיראות כמו כל דבר שהם רוצים,

אבל נראה שאפולו תמיד הלך על אותו מראה של מישהו שבדרך לאודישן עם להקה.

היום היה לו ג'ינס, חולצת שרירים לבנה ומשקפי שמש של ריי-באן מוזהבים.

שערו הבלונדיני הגלי נצץ.

"אוי לא . . . " מלמל גרובר. "זה לא יכול להיות טוב."

		הפרק הבא