פרסי ג'קסון והסולן של אפולו *מתורגם*

"פרסי ג'קסון!"

אפולו קרן לעברי.

"ואממ, החבר העז שלך ..."

"קוראים לו גרובר," אמרתי. "ואנחנו סוג של עסוקים, לורד אפולו. זה יום הולדתו של גרובר. "

"יום הולדת שמח!" אפולו אמר. "אני כל כך שמח שאתה לקחת יום חופש.

זה אומר שלשניכם יש זמן לעזור לי עם בעיה קטנה! "

באופן טבעי הבעיה לא הייתה קטנה.

אפולו הוביל את גרובר ואותי הרחק מהמקום כדי שנוכל לדבר באופן פרטי.

דפנה לא רצתה לתת לגרובר ללכת, אבל היא לא יכלה להתווכח עם אל.

גרובר הבטיח לחזור בשלום.

קיוויתי שזו הבטחה שהוא יוכל לעמוד בה. כשהגענו לקצה היער, אפולו עמד מולנו.

"הרשה לי להציג את הקלדנים(סליחה אם השם לא מדויק לא ידעתי איך לתרגם את זה)."

האל נעץ את אצבעותיו.

קיטור נוסף פרץ מהקרקע ושלוש נשים זהובות הופיעו לפנינו. כשאני אומר זהובות, אני מתכוון שהם היו זהב פשוטו כמשמעו.

עורם המתכתי נצץ.

חלוקיהם ללא שרוולים היו עשויים מבד מוזהב מספיק כדי לממן קבוצת כדורגל.

שיערם המוזהב היה קלוע ונערם על ראשם במעין תסרוקת כוורת קלאסית.

הם היו יפים באופן אחיד, ומפחידים בצורה אחידה.

ראיתי פסלים חיים - אוטומוטוניים - הרבה פעמים בעבר.

יפים או לא, הם כמעט תמיד ניסו להרוג אותי.

"אה. . . " לקחתי צעד אחורה. "מה אמרת שאלו היו? קלה דני משהו? "

"הקלדנים," אמר אפולו. "זמרי זהב. הם להקת הגיבוי שלי! "

העפתי מבט בגרובר ותהיתי אם זו איזו בדיחה.

גרובר לא צחק.

פיו נפער בתדהמה, כאילו נשות הזהב היו פחיות האלומיניום הגדולים והטעימים ביותר שאי פעם ראה.

"אני - לא חשבתי שהם אמיתיים!"

אפולו חייך. "ובכן, עברו כמה מאות שנים מאז שהוצאתי אותם.

אם הם מופיעים לעתים קרובות מדי, אתה יודע, החידוש שלהם נעלם. הם גרו במקדש שלי בדלפי.

בנאדם, הם יכלו לטלטל את המקום הזה. עכשיו אני משתמש בהם רק לאירועים מיוחדים."

העינים של גרובר דמעו.

"הוצאת אותם ליום ההולדת שלי?" אפולו צחק. "לא, טיפש! יש לי קונצרט הלילה בהר האולימפוס.

כולם הולכים להיות שם! תשעה המוזות פותחות,

ואני מבצע שילוב של חומרים ישנים וחומר חדש.

כלומר, זה לא כאילו שאני צריך את הקלדנים.

קריירת הסולו שלי הייתה נהדרת.

אבל אנשים יצפו לשמוע כמה מהלהיטים הקלאסיים שלי עם הבנות:

'דפנה על דעתי', 'מדרגות לאולימפוס', 'אטלנטיס בית מתוק'.

זה יהיה מדהים! "

ניסיתי לא להראות בחילה.

שמעתי בעבר את שירתו של אפולו,

ואם המוסיקה שלו הייתה אפילו פחות גרועה,

הקונצרט הזה היה מתנפח חזק יותר מאיולוס, אל הרוח.

"נהדר" אמרתי בחצי פה. "אז מה הבעיה?"

הפרק הקודם