מחנה החצויים הסודי *מתורגם*

עשינו את השגרה הרגילה שלנו -

תרגול קרבי, משחק כדורעף, אימוני חץ וקשת, תרגול קטיף תות (אל תשאל), תרגול טיפוס לבה על קיר ... אתה תראה שאנחנו מתאמנים שם הרבה.

גם את הערב היינו מבלים בדרך הרגילה עם שירה ליד המדורה, לולא הערה לא ידועה שניקו די אנג'לו השמיט בארוחת הערב.

דיברנו על אילו שינויים כל אחד מאיתנו היה מבצע אם ננהל את המחנה, וניקו אמר:

"הדבר הראשון הייתי עושה הוא לוודא שהחצויים החדשים המסכנים לא יצטרכו לסבול דרך סרט האוריינטציה."

כל השיחה נפסקה.

"איזה סרט אוריינטציה?" וויל סוליס שאל. ניקו נראה תמוה.

"אתה יודע…." הוא הציץ זה לצד זה, ברור שלא נוח לו מכל מי שצפה בו.

לבסוף כיחכח בגרונו ושר בקול נמרץ למנגינה של "The Hokey Pokey":

"זה נותן לנמלים להיכנס! זה מכבה את המפלצות! זה שומר על חצויי-דם בטוחים, אבל הופך את בני-התמותה לכל דבר!

זה ערפילי, וזה קסם, וזה גורם לי לרצות לצעוק: הגבול הוא הכל! "

הוא דייק את השורה האחרונה של השיר בכמה מחיאות כפיים מחצי לב.

בהיתי בו בשקט המום.

"ניקו." ויל טפח על זרועו של החבר שלו. "אתה מפחיד את החניכים האחרים."

"יותר מהרגיל," מלמלה ג'וליה פיינגולד תחת נשימתה.

"אה, בוא," מחה ניקו. "שמעת את כל השיר המעצבן הזה, נכון? זה מברך למחנה החצויים. "

איש לא הגיב. "סרט האוריינטציה", הוסיף ניקו. חלקנו משכנו בכתפינו

הפרק הקודם