זיכרון אחד

כל הזכויות שמורות לג'יי. קיי. רולינג

אני לא JK וזה חבל אבל אני משתדלת לכתוב טוב ומקווה שיצא מעניין.

הפאנפיק הוא כתיבה לכיף, ולא לשום מטרות פרסומיות או רווחיות כלשהן (פרסומיות זה בכלל מילה?)

עבדתי על זה ממש קשה ואני מקווה שתאהבו.
אה ותגיבו. זה עוזר לי להמשיך לכתוב🌻

זה בעיקרון הרקע, מה שקורה לפני הסיפור, לכן זה פרק קצר. מבטיחה שהפרקים הבאים יהיו ארוכים יותר.

קיצור הנה הפרק. תהנו

פרק 1 | זכרונות

ג'יימס פקח את עיניו בבהלה, וניגב ביד רועדת את מצחו שטוף הזיעה. הוא הסתכל סביבו בחרדה ווידא שהכל בסדר.
אנחה בקעה מפיו. הוא שוב חלם את זה.
כבר עברו כמעט שבועיים מאז שהוא יצא למשימה הזאת. הוא היה הילאי, הילאי נבחר. זו הייתה אחריותו, והוא חייב לסיים את המשימה. אבל הוא התגעגע כל כך. הוא התגעגע להארי, ללילי, לסיריוס, לופין ופיטר... הוא רק רצה לסיים את זה ולחזור הביתה.
מאז שהוא הלך מהבית, הוא חולם את אותו הדבר. כל לילה הוא מתעורר במיטתו בבהלה עד שהוא קולט שזה היה רק חלום. סיוט, יותר נכון...
ג'יימס בדק את השעון שהיה מונח לו ליד המיטה. 4:47. הוא נאנח שוב, קם מהמיטה הקשה והלך לשירותים לשטוף את פניו. המים היו חמימים ומעט מלוכלכים, אבל הוא התעלם מזה. הוא ניסה לסדר את שערו מעט, ובדיוק כשהביט במראה הסדוקה שמולו, הוא קלט משהו.
דמות שחורה עברה מאחוריו במהירות. ג'יימס הסתובב והסתכל על החדר בחשדנות מהולה בפחד. הוא הכניס את ידו לכיסו ובלע את רוקו בלחץ הולך וגובר.
איזה טיפש הוא. ברור שהוא יתקוף בלילה. הרי הוא 'הצל'... איך הוא יכול לסמוך על השעה המאוחרת ולהניח את השרביט בצד? אחרי כל מה שלימדו אותו, אחרי כל התכנון...
הכל היה לשווא.
הוא ימות כאן, וההילאים לעולם לא יקבלו את האות. הם יגיעו בעוד כמה ימים, אחרי שיתחילו לדאוג כשלא ישמעו ממנו את הדיווחים הרגילים, אבל אז כבר יהיה מאוחר מידי...
הדמית התקרבה באיטיות. ג'יימס הלך אחורה עד שנתקל בכיור.
הוא שהה במלון הזה מאז שגילה ש'הצל' שוכן פה. החדר היה קטן ומלוכלך, ומעט הרהיטים שהיו בו היו שבורים או מקולקלים. האור היחיד שעבד היה האור בשירותים.
האור בשירותים!
אם הוא הולך למות, הוא לפחות יראה בידי מי. ג'יימס הלך קדימה והדליק את האור במהירות. זה כל מה שהוא יכול לעשות. הוא הסתובב בתקווה לראות את 'הצל', אבל לפני שהספיק הוא הרגיש מכה חזקה בראשו הכל מסביבו החשיך.

		הפרק הבא