סיפורה של נערה

דיברתי על מה שהעיק עליי עם רון.הוא הבין אותי.
תאמינו לי,אין עליו.
הוא אמר שאני לא צריכה לדאוג,ושבטוח יביאו איזה קוסם או מכשפה."יודעת מה?אני מבטיח לך."אמר ותפח על כתפי.
זה נראה די מוזר שדווקא רון מכל האנשים ידבר על קוסם שבא לאסוף אותי לסמטת דיאגון.חייכתי לעברו וירדתי למטה.

כך עברו הימים.יולי עבר,ובא אוגוסט.הימים הפכו לשבועות.התחלתי להכינס לפאניקה.
ואז,ביוק ביום שבו התייאשתי לגמרי והתחלתי לחשוב שאולי המכתב זה באמת מתיחה מעצבנת,קרה הדבר שלו ציפתי כל כך הרבה זמן.
זה היה בשעת צהריים.אכלנו ארוחת צהריים בשקט.רינה הכינה דג עם צ'יפס,אחד המאכלים הטעימים ביותר באנגליה.אכלתי בתאבון,עד ש-
טוק,טוק,טוק.
נשמעה דפיקה בדלת.רון קם כדי לפתוח.הוא הסתכל בעיניית ופער את פיו בתדהמה.
"מה קרה?מי זה?"שאלתי עם פה מלא דג.
"אני לא מאמין..."רון מלמל ופתח את הדלת.
לא זכור לי שאי פעם נכנסתי לשוק כל כך גדול.
לונה ואביה עמדו בפתח הדלת וחייכו אליי בחביבות."את העלמה הירש,עם אינני טועה?"שאל קסנופיליוס לאבגוד.
הנהנתי בקושי רב מאוד.
הלאבגודים?...הם באים לקחת אותי לסמטת דיאגון?...
אבל,אמר קול בראשי,זה רק מוכיח שזה אמיתי לא?חוץ מזה,בספרים לונה מאוד נחמדה ועזרה להארי המון!היא הייתה ידידה שלו!
-אבל רגע...את תהיי חברה רק של מי שהיה ידיד או חבר של הארי פוטר?
-אני לא רוצה שזה יקרה!
-זה רק צירוף מקרים שלונה באה!חוץ מזה...עכשיו הוא בשנה השנייה,והוא עדיין לא מכיר את לונה!!!
-אולי...את רק רוצה להתחבר להארי?
-לא אני לא!!!עכשיו שקט!
קרב איתנים התחולל לי בראש.
לונה חייכה אליי.חייכתי חזרה.רינה הייתה המומוה ולגור היה קמט עמוק מאוד במצח.נועה נראתה כאילו היא הולכת לשבור לחתיכות את המזלג שלה.פניה היו אדומות מכעס.
"הוו,סליחה שהפרענו!פשוט זה תפקידי לקחת את העלמה הירש לסמטת דיאגון כדי לקנות את הדברים לשנה הבאה בבית ספר הווגרטס!זאת לונה,הבת שלי."אמר אדון לאבגוד(השם שלו נורא ארוך-אין לי כוח)והצביע על לונה.רינה כנראה הבינה.היא הנהנה וקמה."אני שמח שהבנת.העלמה הירש תלון אצלנו עד הראשון לספטמבר-זה אומר שהיא תישן אצלנו שבוע בדיוק.אין סיבה לדאגה,"אמר אדון לאבגוד למראה פניו של רון.
תאמינו לי שהבנתי אותו.
אדון לאבגוד לבש גלימה ירוקה עם יהלומים בצורת כוכבים בצבע ורוד,ומכנסיו היו בצבע אדום בוהק.על ראשו היה כובע צילינדר שחור עם סרט סגול.
ללונה הייתה גלימה בצבע כחול כהה.על אוזניה היו את עגילי הצנוניות שלה,ןהיה לה את מחרוזת פקקי הבירצפת.שיערה היה אסוף לצמה מוזרה מאוד עשויה מחמישה צרורות שיער.
"היי,לונה,"אמרתי.כאילו שלא ידעתי איך קוראים לה!!!
"בואי,אני אעזור לך לארוז,"אמרה לונה בחולמניות.הסתכלתי על פניה של רינה.היא הנהנה קלות.
עליתי עם לונה למעלה."לא משעמם לאנשים בתמונות מוגלגים לא לזוז?"תהתה לונה בקול רם.סיפרתי לה שאצל מוגלגים התמונות לא זזות.היא נראיתה מאוד מופתעת.
כשהגענו לחדרי,היא מיד קפצה על המחשב."מה עושים עם זה?"היא שאלה אותי בעודה מזיזה את העכבר.היא נראתה מאוד נהנת.הסברתי לה מה זה מחשב ואיך זה פועל.היא מאוד התפעלה.

נפרדתי ממשפחת לוינגטון.החזקתי בידו של אדון לאבגוד והתעתקנו לביתם.
וואו.זה הבית הכי מוזר שראיתי בחיים שלי.אפילו לא קראתי על בתים כאלה.
עמדתי מול משהו שנראה כמו צריח שחור ונורא גבוה.היו לו בקושי שני חלונות.בגינה היו מיני עצים גדולים וקטנים ובעיקר משונים.הלכתי בחשש על השביל.לונה הלכה לידי והכירה לי כל צמח וצמח שחי וגדל בגינה.
כשנכנסנו לבית הייתי מופתעת מאוד;ציפיתי לדברים מוזרים.הדבר היחיד המוזר שהיה שם זה הקיר העגול.כנראה הבית נוקה לכבודי.
איזה כיף.
לונה הובילה אותי לחדרה.חדרה היה מאוד יפה ונחמד-הכל היה בצבע תכלת.על התיקרה היה טפט של פרחים כחולים וירוקים.

הפרק הקודם		הפרק הבא