והיא חושבת

אזהרה: מכיל ספולרים למי שלא קרא את הספר השישי בסדרת "יומני הנסיכה"!

וואו, פעם חשבתי שהמנהלת גופטה אכזרית. עכשיו היא גם פולשת לפרטיות שלנו?

באמת, תראו את זה!

ואלה רק החלקים שנוגעים אל התלמידים במפורש במכתב לקבלת תלמידי כיתה י' בחזרה לבית הספר:

תלמידים והורים יקרים,

זה באמת לא מעניין. זו רק הקדמה. מדלגת!

רעש

אנא שימו לב כי בית הספר התיכון על שם אלברט איינשטיין ממוקם בסביבת מגורים, אף על פי שהיא בנויה לגובה. חשוב לזכור כי רעש נוטה לעלות כלפי מעלה, וכי כל רעש מוגזם – בעיקר על מדרגות הכניסה הראשית לבית הספר – עלול להפריע לשכנים, ואנחנו לא נתיר אותו. הדבר כולל צעקות, צריחות, צחוק צורם או רם, מוזיקה וזמרה/תיפוף טקסי. אנא כבדו את שכנינו והקפידו על רמת רעש נמוכה ככל האפשר.

הא! ראיתם?! ממש ברור שהזמרה הטקסית מכוונת אליי!

גופטה מה-זה תשלם!

עוברת לחלק הבא.

השחתה

למרות מה שלעיתים קרובות  נהוג לכנותו "מסורת" היום הראשון של הלימודים בבית הספר התיכון על שם א"א, נאסר על התלמידים באופן מפורש להשחית, לקשט או להתעסק בשו צורה אחרת בפסל האריה, המכונה לעיתים קרובות "ג'ו", העומד מחוץ לכניסה לתיכון א"א ברחוב שבעים וחמש מזרח. הותקנו במקום מצלמות פיקוח הפועלות עשרים וארבע שעות ביממה, וכל תלמיד שייתפס בהשחתת רכוש בית הספר בכל צורה שהיא צפוי לסילוק מבית הספר ו/או לקנסות.

מה?! מה היא חושבת לעצמה? אם היא חושבת שהיא יכולה לפלוש לפרטיות שלנו, התלמידים, היא מה-זה טועה! אולי אני חוזרת על עצמי, אבל גופטה באמת תשלם!

עוברת לחלק הבא.

עישון

עוד כל מיני בלה-בלה-בלה על קנסות. הבנתם את הרעיון.

באמת, מה מותר עכשיו לעשות בבית הספר חוץ מללמוד ולאכול?!

מדים

כל כך משעמם וחד-גוני. עוברת קצת קדימה.

אנא שימו לב כי לבישת מכנסיים קצרים מתחת לחצאית – כולל מכנסי ספורט קצרים תקניים של מדי הנבחרות האתלטיות – אסורה בהחלט.

הא! מגיע ללנה!

נמאס כבר מכל הפעמים שהיא לובשת את מכנסי הספורט של ג'וש מתחת לחצאית שלה ומציגה אותם לראווה בכל הזדמנות. עכשיו, כשג'וש לא פה, אין לה מה להציג! אני יודעת שאסור לי לצחוק לאיד, אבל הא-הא-הא!

ועכשיו כל שעות הלימודים והקבלה וכל זה.

ברוכים השבים!

                      המנהלת גופטה.

זהו. אני לא יכולה לסבול את המכתב הזה יותר. שולחת מסר מידי למיה.

שלטונשים: ראית את זה??? קיבלת את חתיכת הזבל הצבועה הזאת שהיא שלחה לנו בשבוע שעבר? על מי בדיוק היא חושבת שהיא עובדת עם זה? מה-זה אפשר להבין שהקטע ההוא על הזמרה הטקסית היה מכוון אלי. רק מפני שארגנתי כמה הפגנות סטודנטים בשנה שעברה. טוב, אנחנו עומדים להראות לה מה זה. היא יכולה לחשוב לעצמה שהיא מסוגלת לדכא את קול העם, אבל אוכלוסיית התלמידים של תיכון אלברט איינשטיין לא תיכנע להפחדות שלה.

לואי_השמן: לילי, אני –

אני באמצע לדבר, מיה! תפסיקי לקטוע אותי.

וככה אנחנו גם ממשיכות לדבר.

אני מדלגת קצת.

לואי_השמן: די כבר! את מדברת. אני מנסה לדבר. אבל את כל הזמן קוטעת אותי.

שלטונשים: טוב. בבקשה. מה את רוצה להגיד?

לואי_השמן: אני כבר לא זוכרת  עכשיו. גרמת לי לשכוח. אוה, הנה נזכרתי בדבר אחד: הפסיקי לקרוא לי נ"ג!

אוה, עכשיו בהחלט יש לי כינוי חדש בשבילה. אם לא נ"ג, אז ל"ת.

שלטונשים: מצטערת. אלוהים. את יודעת, מאז שהאח הקטן הזה שלך נולד, הפכת להיות הרבה יותר מדי... רגישה.

לואי_השמן: תסלחי לי. תמיד הייתי רגישה.

שלטונשים: זה בהחלט נכון, ל"ת. את לא רוצה לשמוע על התכנית שלי?

הו, זו תכנית בהחלט טובה. רק חבל שאני לא הולכת לספר עליה אף פעם.

לואי_השמן: כן, בסדר. חכי רגע. מה זה ל"ת?

זה הולך להיות מצחיק...

שלטונשים: את יודעת.

לואי_השמן: לא, אני לא יודעת.

שלטונשים: כן, את כן יודעת... לקקנית תינוקות.

לואי_השמן: תפסיקי עם זה!!! אני לא לקקנית תינוקות!!!

שלטונשים: ועוד איך. בדיוק כמו דובת הפנדה האדומה.

דובת הפנדה האדומה, כמו שהבנתם, היא דובת פנדה אדומה (דפ"א).

בגן החיות, שם היא נמצאת, יש לה תינוק קטן שהיא כל הזמן דואגת לו ומלקקת אותו.

אם דפ"א הייתה יכולה לדבר, זה על בטוח מה שהיינו שומעים ממנה: "מישהו נגע בתינוק שלי?! אוי לא!! חייבים ללקק אותו, אסור שייפצע!"  או משהו כזה: "מישהו הסתכל על התינוק היפה שלי?! אההההההההה!!!"

לואי_השמן: העובדה שחשבתי שזה לא בסדר שאמא שלי לוקחת תינוק בן שישה-שבועות לצעדת מחאה למען השלום שחוצה את גשר ברוקלין לא אומרת שאני לקקנית תינוקות!!!

ועכשיו היא מדברת ומדברת על מה שהיה יכול לקרות שם...

ומדברת ומדברת...

ומדברת...

שלטונשים: את זוכרת מה נאלץ שומר גן החיות לדובת הפנדה האדומה?

ו – עכשיו היא מבלבלת במוח עוד ועוד על זה שאף אחד לא ייקח ממנה את רוקי, האח הקטן שלה, בגלל שהיא מלקקת אותו יותר מדי וש – "אף פעם אחת אפילו לא ליקקתי את רוקי!!!"

ממש, כאילו.

שלטונשים: מה שלא תגידי... לקקנית תינוקות.

לואי_השמן: תסתמי כבר, לילי. פשוט ספרי לי על התכנית המטופשת שלך.

שלטונשים: לא. אני לא רוצה לספר לך עכשיו.

ואני עוד המשכתי לדבר ולדבר.

לא אטריח את ראשיכם הקטנים בדברי, כי אני חוששת שהמילים יפוצצו אתכם.

לואי_השמן: טוב. ממילא אין לי זמן לשמוע על התכנית המטופשת שלך. האח שלך בטלפון. אני צריכה ללכת.

אוקיי, זה הלחיץ אותי. אני מה-זה חוזרת בי! היא חייבת לדעת!

שלטונשים: מה? תגידי למייקל לחכות. זה חשוב, מיה!

לואי_השמן: יכול להיות שזה יפתיע אותך, לילי, אבל גם לדבר עם מייקל, האח שלך, זה חשוב.

טוב, היא מדברת כל כך הרבה! אני פשוט אקצר ואגיד שהיא מדברת מלא על מייקל.

אבל היא כל כך מעצבנת!!!!!

שלטונשים: אני מצטערת שקראתי לך לקקנית-תינוקות. רק חכי רגע עד שאספר לך –

לואי_השמן: מדברת על מייקל.

שלטונשים: מיה!!! את מקשיבה לי בכלל????

היא כל כך מעצבנת!

לואי_השמן: מחרבשת על מייקל.

שלטונשים: אני –

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לואי_השמן: מחרפנת על מייקל.

שלטונשים: הולכת –

לואי_השמן: מעצבנת בטירוף ומדברת על מייקל.

שלטונשים: להרוג –

לואי_השמן: משגעת על מייקל.

שלטונשים: אותך!

אוקיי.

אני רק מקווה שמחר, ביום הראשון ללימודים בכיתה י', היא לא תחרפן על מייקל ברמה כזאת.

כאילו, אני מבינה שמייקל הוא החבר של מיה עכשיו, ושבגלל שהוא עבר לאוניברסיטה מיה ממש משתגעת והכל.

אבל אני לא אמורה להיות הקורבן שלה!!!

אני גרתי עם הבן-אדם הזה כבר שש-עשרה שנים ברציפות! אני לא צריכה עכשיו לשמוע את כל החפירות של מיה עליו!!!

שתדבר עם טינה על מייקל, אני בטוחה שטינה תבין אותי.

אפילו שגם יכול להיות שהיא תעשה לי כזה: "אבל מייקל הוא כזה מושלם! אני בהחלט הייתי שמחה לשמוע עליו עוד..."

שזה עושה לי בחילה רק לחשוב על זה.

כאילו, זה מייקל!!! 

אף אחד לא יכול אפילו לחשוב שהוא חתיך, או מגניב, או קול או מושך!

חוץ ממיה כמובן.

היא מאוהבת בו קשות.

למה אני מדברת על זה בכלל??????????

אייייייייייייחס!!!!!!!!!!!!!!!

אני חייבת להתרכז בדברים אחרים.

זה שאני גאונית לא אומר שאני לא צריכה ללמוד לקראת היום הראשון.

		הפרק הבא